בוקר טוב, מר פרייס

העיון בעיתונים, במיוחד בימים אלה, מעורר בי תגובות ומחשבות קודרות, חוץ מידיעה אחת שחילצה מגרוני צחוק רם באמת. פורסמה בה הודעתו של דובר משרד החוץ האמריקאי, מר נד פרייס, בזו הלשון: "ארה"ב מודאגת מאוד מהעימותים המתמשכים בירושלים" - שזה כמו להודיע שארה"ב מודאגת מאוד מהסיבובים המתמשכים של כדור הארץ, או שישראל מודאגת מאוד מהבנייה המתמשכת לגובה במנהטן.

עימותים הם לחם חוקה של ירושלים והם המהות העמוקה ביותר שלה, אולי אף יותר מהקדושה שמיוחסת לה. היא איננה "עיר השלום הנצחית" שפיללו לה והבטיחו לנו ישעיהו, ירמיהו וישו, אלא עיר של מלחמות קודש לא נגמרות של שלוש הדתות, כולן יחד וכל אחת לחוד, כל אחת בזמנה ועל פי אופייה. כמו כור גרעיני שיצא משליטה, היא מקרינה קיצוניות, אלימות ושנאה על כל סביבותיה. הקזת דם, נפנופי ידיים, זעקות ניחרות, טרור, קורבנות, קצף על השפתיים - וכל זה על רקע דתי ובתמיכת אלוהים כלשהו - הם המרכולת שלה. כל מה שקורה בלוד ובבת־ים, בעכו, בעזה ובטמרה - מקורו בה ובמה שעשו ממנה מעריציה וקיצוניה.

עימותים מתמשכים בירושלים? בוקר טוב, מר פרייס. הם מתמשכים בה כבר אלפי שנים, הרבה לפני שארצות־הברית קמה והתחילה לדאוג לה. יש לנו עימותים, מתעמתים, הורסים, כובשים, בונים, מחריבים, שורפים, שופכים דם בשם אלוהים. יש לנו צלבנים כאלה, סלג'וקים, טורקים, אנגלים, יהודים, בבלים, ביזנטים, פרסים, ממלוכים, רומאים, יוונים, ערבים. יש לנו גם כמרים, רבנים, קאדים, פטריארכים, בישופים, קנאים, אימאמים. אפשר להוסיף אותם לסל הדאגות של ארה"ב בכל רגע שתחפוץ. רק תגיד.

לא אחת אני מפנטז על האפשרות שבין הטילים שמגיעים מעזה, ינחתו כמה - גדולים במיוחד, בבקשה - על הר הבית, על הכותל המערבי ועל כנסיית הקבר, בשעה שהמקומות האלה ריקים מאדם, כמובן. אם זה יקרה, אני אפילו מוכן לצעוק: "יש אלוהים!" אגב, לפני שנים, כשהעליתי אפשרות כזאת בשיחה עם ידידי ב. מיכאל, הוא אמר: "זה לא יועיל כלום, כי אז יהיו לנו בירושלים מכתשים קדושים". בקיצור, מר פרייס, העימותים בירושלים יתמשכו לנצח. ארה"ב תוכל להיות מאוד מודאגת גם בעתיד.

תוספת אישית

חשבתי השבוע על שיר יפה ונרגש שכתב אבא שלי, יצחק שלו, קצת לפני מלחמת ששת הימים. שמו "יום אחד לאחר שתיגאל העיר העתיקה". אבי תיאר בו את המיית ליבם של מי שיעלו אז אל העיר, אל הכותל, אל הקברים שבהר הזיתים. הוא פתח במילים:

"אנכי משער לעצמי את שער יפו,

איככה לא יכיל את העם הזורמים אל העיר,

ונודד דמיוני לשערים אחרים בחומה,

שגם המה מלאים את הזרם – אטי וכביר"...

רבים התייחסו אז אל השיר הזה כאל נבואה שהתגשמה. מי יגול עפר מעיניך, אבי, לראות את העיר ושעריה השבוע, באלימותה ובאיוולת השליטים שלה.

חזון ומעש

בעוד יומיים, בערב שבועות, ימלאו (על פי התאריך העברי) 40 שנה להפצצת הכור הגרעיני של עיראק. את התקיפה ההיא הוביל טייס ששמו זאב רז. זה המקום לציין שאנחנו מכירים, נוהגים להתווכח על נושאים אזוטריים כמו הניקוד העברי ו"הנסיך הקטן" (הוא אוהב אותו מאוד ואני לא), אבל נזכרתי בו בגלל משהו שקראתי בספר שלו, "בחזרה מהירח" שמו.

"בחזרה מהירח" הוא קובץ של סיפורים קצרים, וגם תקיפת הכור נזכרת בו. אבל יש בו סיפור מעניין לא פחות, שבו תיאר המחבר את סבו, יעקב רז, שהיה ממייסדי קבוצת גבע שבעמק יזרעאל.

כרבים מבני דורו בעמק, גם יעקב רז היה איש עקרונות, וזאב רז כתב שם שזמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, שבה "כבש צה"ל את העולם שמדרום לגלבוע" (יושבי עמקים יבינו את המשפט היפה הזה לאשורו), יצאו כמה מצעירי גבע לטיול בשומרון. הוא הציע לסבו להצטרף, וזה סירב. "לא אדרוך שם!" הוא ענה להצעה, והנכד מוסיף וכותב, "לתמיהתי השיב: 'זה שלטון על עם אחר. זה יהרוס אותנו'".

רק מעטים הבינו כבר אז את מה שמתחוור לרבים עתה: שמלחמת ששת הימים היתה מלחמת בומרנג, שפגעה לא רק במי שנכבשו בה אלא גם בכובשיהם, והם אלה שיהיו המפסידים האמיתיים בה. אבל יעקב רז היה איש חזון. בכוח חזונו הוא עזב את בית הוריו באוקראינה בתחילת המאה ה־20, עלה ארצה כדי להקים כאן מדינה ליהודים, והיה אחד מראשוני החלוצים של עמק יזרעאל, ובאותה יכולת של ראייה למרחוק הוא הבין איזה הרס מצפה לנו ואיזו סכנה טמונה לנו בעקבות הנצחון הגדול ב־1967, והוקיר את רגליו מהשטחים שכבשנו בה.

גם מי שמתנגד לתפיסה הזאת יכול להעריך את החזון ואת ההחלטיות ואת המעשה שכרוכים בה, ולקונן על היעדרם מן ההנהגה הנוכחית של ישראל. חוץ מהשקרים של נתניהו, מדאגתו לעצמו ומהמינויים הכושלים שלו, אין לו ולו קמצוץ מהתערובת הזאת. מי שיוזמים ועושים, ומי שיש להם מטרה ארוכת טווח, הם המתנחלים מזה וחמאס מזה, והמנהיג הכריזמטי שלנו נגרר אחריהם כסמרטוט, לא מעז לעצב את העתיד, לא מגשים את האידיאולוגיה הימנית שלו כי הוא מפחד, ולא חותר להסדר מדיני כי יגידו שהוא שמאל. במקום זה הוא דואג לעצמו, ובכשרון רב.

בספר של זאב רז יש עוד סיפור על התהפכות שלו עם טרקטור. בעניין זה אף שמעתי אחד מחבריו מתבדח - איך זה שבן אדם יכול להיות טייס כה מצוין ונהג כה גרוע? מתברר שדברים כאלה אפשריים. נתניהו היה לוחם אמיץ בסיירת מטכ"ל, והוא גם מנהיג פחדן. לרגל סיום כהונתו של "הפרוטקטור אוף איזראל", מכים פה יהודים ושורפים בתי כנסת. ¿