כל צבעי הקשת

היום, כשהיא נזכרת בבחינות שלה ללהקת הנח"ל, מאי קשת מתפקעת מצחוק. אולי ממבוכה. תתארו לכם נערה גבעולית, מנומשת, בעלת קול זהב, שנרשמת בטופס ההרשמה הצבאי תחת השם הבלתי אפשרי - מאי חיה קוסובסקי קשת, העיקר שלא יידעו שהיא הבת של יונה אליאן וששי קשת. "זה נשמע כמו שם של דוסית, אבל זה השם שלי בתעודת הזהות", היא מתנצלת אגב חיוך. "חיה הוא השם של סבתא שלי, וקוסובסקי הוא שם המשפחה המקורי של אבא.

"גם כשלמדתי משחק בניסן נתיב לא סיפרתי מי אני. לא שהתביישתי בהורים שלי, להפך, אני הכי גאה בהם, פשוט רציתי לדעת שאוהבים אותי ומקבלים אותי בזכות מי שאני. גם כשהייתי הולכת עם ההורים ברחוב, הייתי הולכת כמה צעדים קדימה מהם, לא לשמוע מה אומרים עליהם".

קשת ב"אפס ביחסי אנוש" | צילום: רדי רובינשטיין

חתיכת תיק.

"זה מאמץ מובן, אבל נורא מעייף. עבדתי בזה יותר מדי קשה ויותר מדי זמן. לשמחתי, משהו בי נרגע עם השנים. בשנה־שנתיים האחרונות אני מבינה את זה יותר ויותר. עכשיו אני הולכת איתם מחובקת כי אני הכי אוהבת אותם בעולם ורוצה שכולם יידעו את זה. עם השנים אני גם מבינה שאין דרך להילחם בזה, כי תמיד יגידו שאני הבת של, וכדאי להרפות מזה. לפחות לנסות להרפות. רק מרוויחים מזה".

גם האודישן של מאי קשת להצגה "הוא הלך בשדות" בתיאטרון בית ליסין, התיאטרון שבו משחקת אמא שלה, התנהל בחשאיות מוגזמת, שמתאימה יותר למותחן ריגול משובח. "לא סיפרתי לאמא על האודישן. גם ציפי (פינס, המנהלת) לא סיפרה לה", היא אומרת, "אבל איזה שחקן אומר לא לאודישן לתיאטרון, ועוד כשהוא יוצא מבית ספר למשחק. ידעתי שיהיו כאלה שיגידו שהתקבלתי בזכות אמא שלי, אבל בסופו של דבר, אם לא הייתי מספקת את המוצר, אני מתארת לעצמי שלא הייתי ממשיכה. ברגע שהמסך עולה חובת ההוכחה היא עליי".

איך הגיבו ההורים כשסיפרת להם שהתקבלת לתיאטרון?

"אמא בעיקר התרגשה שאני עושה את הצעדים הראשונים במקצוע הזה, לא חשוב איפה. גם אבא שלי, רגשן גדול, התרגש. בכלל, ההורים שלי הם הקהל שאני הכי אוהבת. תשמע, ברגישות שלי יש גם משהו טוב. היא טובה למקצוע".

במה היא מתבטאת? 

באמת כבר לא אכפת לך אם יגידו שהגעת לתיאטרון בזכות אמא שלך?

"ברור לי שיגידו, 'כן, היא עובדת בתיאטרון של אמא שלה', אבל זה תיאטרון נהדר, הכי טוב, אז למה שלא אשחק בו?! ל'אפס ביחסי אנוש' היו הרבה אודישנים והרבה בנות נבחנו לתפקיד הזה, אז בטח הייתי טובה באודישן".

למה כל כך חשוב לך לרצות אנשים?

"כי אני אדם קצת מרצה. יש בי איזו ילדת דיסני שרוצה שיהיה טוב לכולם. סוג של שווייץ. לרצות זה לא בדיוק דבר חיובי, אבל אני מאזנת את זה".

גם אריאל אחיך נאלץ להתמודד עם כובד הייחוס?

"אריאל בחר במשהו שהוא יותר מאחורי הקלעים - בהלחנה, הפקה ועיבודים מוזיקליים. דווקא אני, בתור הילדה הרועדת, העלה הנידף ברוח, עשיתי משהו אמיץ - הלכתי לשני הכיוונים: למשחק ולשירה. אריאל, שמוכשר ברמות, ברח, הוא גם אומר את זה".

מה הכי מחמיא לך היום?

"אני שמחה שאומרים לי אחרי ההצגה, איזה כיף, בכלל לא ידענו שאת הבת של, את נפלאה'. המחשבה הראשונה הייתה שלא יגידו שאני טובה, יגידו שאני הבת של, אבל עם הזמן זה התאזן".

הצעת נישואים בקורונה

היא ידעה מאז ומתמיד שתהיה שחקנית או זמרת. ואולי שניהם. "כילדה, התיאטרון היה הבית השני שלי", היא אומרת. "הייתי רואה הצגות על גבי הצגות ומבלה הרבה מאחורי הקלעים. לגדול בבית של הורים שעובדים בערבים זה גם אומר שלא תמיד יהיה מי שיספר לך סיפור שלפני השינה. מי ששמר עליי הרבה פעמים ועשה לי בייביסיטר הוא אריאל אחי, שגדול ממני כמעט ב־12 שנה. הוא החבר הטוב ביותר שיש לי".

עד שהתגייסה ללהקת הנח"ל כיכבה קשת בלהקת השכנים של צ'יץ', והבינה די מהר שמשחק ושירה הם האהבות האמנותיות הגדולות שלה. בינתיים היא עדיין לא החליטה במה משניהם תבחר. "אני נותנת לעצמי את היכולת לזגזג ביניהן", היא אומרת.

מעט מאוד אנשים יכולים להעיד שראו את הנשיקה הראשונה של ההורים שלהם, ועוד בקולנוע. מאי היא אחת מהן, כשהעדות המרשיעה מתנוססת בסרט "נורית" של ג'ורג' עובדיה. "ראיתי את הסרט הזה כמה פעמים. טוב, אין ברירה", היא מחייכת. "זה מרגש שיש לך תיעוד כזה. שניהם אנשים נורא יפים. הסרט לא משהו, אבל אני צריכה להודות לג'ורג' עובדיה שבזכותו ההורים שלי הכירו. הם נורא רומנטיים ומאוהבים עד היום וזה מעורר השתאות".

"הם נורא רומנטיים ומאוהבים עד היום". קשת עם ההורים, יונה אליאן וששי קשת | צילום: אביב חופי

עכשיו, כשהיא כבר בת 30, ובאמתחתה תפקידים שזכו לביקורות משבחות, בהם בלהיט "אפס ביחסי אנוש" וב"אינטימיות" שכתב רוני קובן, זו כבר קשת אחרת של צבעים ורגשות. הילדה של פעם צבעה את השיער הברונטי לג'ינג'י בוהק, וכבר מרגישה נשית ובשלה, רגשות שפעם אולי לא הייתה מדברת עליהם בכזו פתיחות, אם בכלל. מבט בתמונות החדשות של קשת, מוכיח את זה ובגדול. "צבעתי את השיער בשביל ההצגה 'אינטימיות', זה היה רעיון של הבמאי (אמיר וולף)", היא אומרת, "אבל האמת, שאני מרגישה מאוד ג'ינג'ית. ג'ינג'ית זה כיף גדול".

ב"אינטימיות" בבית ליסין | צילום: אור דנון

זה רק כיף?

"אני מתחילה להיות מודעת לנשיות שלי. בינתיים אני מרגישה אישה ילדה. כשאומרים לי שאני יפה, אני קצת נבוכה. מתנצלת. אני עוד בשלב שבין לבין. אני בטח לא מרגישה איזה פאם פטאל. גם בסטודיו של ניסן נתיב גילמתי דמויות של טום בוי, וקיבלתי את הגיבורות הרגישות, המיוסרות".

מלבד הגעגועים הגדולים לבמה, שנת הקורונה עשתה לקשת רק טוב. ביום ההולדת ה־30 שלה הציע לה טל רוזנטל, במאי ותסריטאי מוכשר ובנו של הח"כ לשעבר מיקי רוזנטל, נישואים. "מבחינתי הקורונה הייתה התאהבות מחדש בטל, כי לפני הקורונה הייתי בהצגות כמעט כל יום", היא אומרת. "התראינו רק בקצוות של היום. פתאום יש לנו סגר, ואנחנו מכירים אחד את השני מחדש ומתאהבים מחדש אהבה גדולה, ענקית. היה נורא מרגש כשטל הציע לי נישואים".

הקורונה לא תמיד תרמה לזוגיות בריאה.

"יש הרבה זוגות שהקורונה עשתה רע לזוגיות שלהם. לנו היא עשתה טוב לשמחתי".

איך הכרתם?

"טל התחיל איתי בפייסבוק יום לפני יום הולדת 25 שלי. זאת הייתה שיחה משעשעת. הוא כתב לי שהוא רוצה להכיר אותי יום לפני יום ההולדת כדי שלמחרת יוכל לברך אותי. הוא בחור נורא מצחיק, וזה היה קסום. זאת הייתה שיחה מלאה בהומור, וזה שבה אותי".

זאת הייתה התאהבות ממבט ראשון?

"אני באה ממקום רומנטי מאוד, אבל זו אהבה שנבנית עם הזמן. אנחנו מעריכים ואוהבים אחד את השנייה יותר ויותר כל פעם. יש אחרים שאצלם האהבה מתחילה ברעש גדול, בניצוצות, ואחר כך יש שקט גדול, ריק אחד גדול, לא אצלנו. טל מתוק ברמות.

"הוא במאי ותסריטאי ונמצא בעולם שלי, אבל לא באותה משבצת. יש פה איזה מרווח נשימה. כל אחד מביא לקשר משהו מהעולם שלו. הלוואי שייצא לנו לעבוד יחד, אבל בינתיים שכל אחד יגבש קודם את עצמו".

איך טל הציע לך נישואים?

"הוא הציע לי נישואים ביום הולדת 30. הוא רצה להסיט את תשומת ליבי ממשבר גיל ה־30. בהתחלה הוא הציע נישואים באופן אינטימי, בבית שלנו, ואחר כך הציע שניסע להורים שלי ונספר להם, ואז כל המשפחה - שלי ושלו - חיכתה לנו שם. טל ואני אנשים של משפחה, אז הוא ידע מה ירגש אותי".

הוא כרע ברך?

"הוא הביא לי פרחים. גם שם היה הומור, הומור פנימי שאשמור אותו לעצמי", היא מסמיקה קלות. "אחרי חמש שנים יחד, זאת כבר לא הפתעה גדולה, אתה יודע שזה יקרה מתישהו, אם כי עוד אין לנו תאריך לחתונה".

ושאלת ראש הממשלה: מה עם ילדים?

"עוד לא. אנחנו בתקופה אחרת מזו שבה ההורים שלי התחתנו. אני רואה את זה גם אצל חברות שלי. הכל קצת מתעכב. אני צריכה עוד להגשים את עצמי. נורא מרגש אותי שבחרנו אחד בשני במהלך תקופה לא מוצלחת".

הקורונה זימנה למאי קשת אתגר נוסף. בחודשים האחרונים היא ביימה יחד עם גיסתה טלי ביק את יונה אליאן בהצגת היחיד "אישה בהמתנה", שכתבה אליאן יחד עם אור ישראלי. "לעבוד עם אמא שלי זה מרגש ומונומנטלי", היא אומרת. "זה היה כיף כי זה גם היה בתקופת הקורונה, שבה לא הייתה עבודה לאף אחד מאיתנו. היינו בעצם משפחה מובטלת. אמא שחקנית נהדרת, לכן המאמץ היה פחות גדול. היא מתייחסת אלינו בכבוד, ומאוד רוצה לשמוע את ההערות שלנו. אין תחושה שאני צריכה ללכת על קליפות ביצים כשאני עובדת איתה, אלא שאני יכולה וצריכה להגיד את דעתי. אין הרבה מה להגיד לה, כי היא באמת מדהימה, אבל היא מאוד שואלת לדעתנו. עכשיו, כשאמא חזרה לחזרות בבית ליסין, ההצגה בהקפאה, אבל אני מקווה שנמשיך לעבוד עליה בקרוב. זה נהדר ששחקנית בגילה יוצרת ויוזמת כל הזמן ולא ממתינה שמישהו ייצור בשבילה".

קשת לא הסתפקה רק בהרפתקה הזאת. בחודשים האחרונים עבדה יחד עם אחיה אריאל על שירים שכתבה, ואת חלקם הלחינה יחד עם המוזיקאית פז אפשטיין. "בוא נגיד שחזרתי למשהו שקצת ברחתי ממנו בשנים האחרונות", היא אומרת. "יש במוזיקה ובשירה משהו טיפה יותר חשוף ממשחק. אתה לא דמות. במוזיקה אתה עצמך, ואתה גם חשוף מאוד".

הופעת גם עם ההורים?

"ביום הזיכרון הופענו בפעם הראשונה כל המשפחה. אמא קראה דברים, ואני ואבא שרנו, ואריאל ליווה אותנו. שנים ברחתי מזה, ועכשיו אמרתי, איזה כיף זה שיש לי כל כך הרבה אנשים מוכשרים בבית".

לא פעם במהלך השיחה נדמה שקשת הייתה מרגישה טוב יותר לו גדלה לפני כמה עשורים. "הרבה פעמים נראה לי שהתקופה שבה אנחנו חיים הרבה יותר קשה מבחינת המקצוע", היא אומרת. "אז, כשמישהו היה בלהקת הנח"ל, כמו אבא שלי, הוא מיד נהיה אליל נוער. עכשיו יש יותר ערוצים ורשתות חברתיות. היום גם אין סודות, הכל נורא חשוף, לטוב ולרע. כל אחד יכול לכתוב טוקבקים, ולכולם יש כוח באצבע. זה חיובי ושלילי. אני גדלתי בתקופה שלא היה בה שיימינג. היום כותבים עליך מה שרוצים גם אם מדובר בשקר מוחלט. זה מה שהרגשתי כשכתבו על אמא שלי דברים לא נכונים. היה קשה לי לקרוא את זה".

חושבת שאת בשלה לשחק לצד אמא שלך?

"ייקח עוד קצת זמן, אבל זה יקרה אני מקווה ומאמינה. עד אז אני אתן לעצמי לעשות עוד כמה תפקידים כדי להוכיח שאני מסוגלת לעמוד לצידה על אותה במה. היא שחקנית נפלאה".