אם לא יתרחש אירוע צבאי דרמטי, רב־נפגעים, בצד הפלסטיני או בצד הישראלי - תדעך הלחימה בעזה עד אמצע השבוע. בישראל כבר דנים ביום שאחרי, כולל בדילמה האם לסייע לתושבי הרצועה – לפחות בהעברת דלק - כדי להתניע את תהליך השיקום. עיני הדרג המדיני והצבאי נשואות עתה להחלטות מועצת הביטחון. אם יתקבלו שם החלטות מאוזנות המכירות גם בזכותה של ישראל להגנה עצמית זה יקל על ישראל לעצור את האש. אם יבקעו משם רק גינויים - הפסקת האש תמשיך לקרטע.
מהעבר השני, כבר ארבעה ימים מבקש החמאס - באמצעות המצרים - הפסקת אש ללא תנאים. עכשיו יושבים בצמרת הצבא ובוחנים את ממדי הנזק שנגרם לחמאס ולגיהאד האיסלאמי. האם הרס התשתיות ואובדן המפקדים הוא מספיק טראומטי, כדי למנוע מהם לירות על ערים בישראל בעתיד הנראה לעין.
תשובת אנשי המקצוע בצבא, נכון לעכשיו: אנחנו קרובים לנקודה הזאת, אבל נזדקק כנראה לעוד יומיים־שלושה כדי להעמיק את המסר.
חמאס, מצידו, יכול להציג כבר היום את ההישג העיקרי שלו: הוא הצליח לשגר מסה של רקטות לעבר ישראל, למרות המאמץ הישראלי, ולהתעטף בגלימה של מגן אל־אקצא, מגן האינטרס הפלסטיני וכדומה. מעבר לכך אין לו שום הישג התקפי: לא באמצעות כטב"מים, ולא באמצעות חדירה לישראל מהיבשה או מהים. הוא עדיין ממשיך לנסות, במיוחד עכשיו, לבצע חדירה דרך מנהרות לתוך שטח ישראל בניסיון להשיג תמונת ניצחון. הוא עשה כבר שני ניסיונות כאלה במהלך הלחימה והכוונה היא לחדור לשטח ישראל תוך עקיפה של המכשול התת־קרקעי: להגיע במנהרה עד למכשול, לצאת החוצה ולפרוץ את הגדר העילית החדשה באמצעות חומר נפץ.
בשני הניסיונות הקודמים הם איבדו עשרות אנשים שנקברו במנהרות. עכשיו, כשהמטרו - העיר התת־קרקעית בצפון הרצועה - קרסה, יש להם קושי לנוע ממקום למקום, כולל לעבר המכשול הצפוני.
בזירה הימית: מפקד כוח הפשיטה הימי של חמאס וקבוצת לוחמים שסביבו נהרגו בתקיפות. לפחות שישה כלי טיס בלתי מאוישים נבלמו. הכוחות המיוחדים שלהם לא היוו איום עד כה.
בפיקוד הדרום מודעים למאמץ שיעשה חמאס בימים הקרובים כדי להביא הישג תודעתי משמעותי. כישלון ישראלי בשלב הזה יקשה על ישראל להסכים להפסקת אש. הירי המאסיבי לעבר גוש דן אתמול היה תשובת חמאס לסדרת פעולות אגרסיביות שביצע צה"ל בסוף השבוע, שהתמקדו בהריסת העיר התחתית בעזה, הריסת מוסדות שלטון וחיסול של עוד קבוצת מפקדי שדה.
התוכנית הצבאית שהופעלה עד כה נבנתה במשך שנים בפיקוד הדרום והיא מורכבת מלבנים: חלקן לבנים גיאוגרפיות וחלקן לבנים סביב נושאים מסוימים, כמו לבנה העוסקת בהשמדת מערך הנ"ט. לבנה גיאוגרפית כזו היא, למשל, המטרו, העיר התת־קרקעית. במשך שנים תוכננה תקיפת התשתית הזאת כמכה מקדימה לכניסה קרקעית. מרגע שחמאס הבין שיש לצה"ל יכולות לפגוע בתת־קרקע מן האוויר - ערכו המבצעי של הנשק האסטרטגי הזה שבנה חמאס במשך שנים, בהשקעות עתק, ירד. אנשי חמאס נזהרו מן הכניסה למנהרות הללו.
בצבא הייתה דילמה: האם ל"שרוף" את התוכנית ולתקוף, למרות שהמרכיב של הריגת מאות אנשי חמאס בבת אחת ירד מן הפרק. בסוף הוחלט לתקוף את התשתית הזאת, המשמשת גם למעבר רקטות מתחת לקרקע לנקודות שיגור.
עכשיו מחכים להחלטת הקבינט שתקבע את המועד המתאים להפסקת אש. קריסת תשתיות החשמל והמים ברצועה תשלח מהר מאוד את האוכלוסייה בעזה אל הגדר הישראלית. וגם זה שיקול. ההישג הצבאי מסייע לדרג המדיני להחליט על הפסקת אש, מבלי להתחייב לשום תנאי מקדים של חמאס - כפי שהיה בעבר.
ישראל רוצה את הפסקת האש עם צ'ק פתוח: תימשך ההתעצמות של חמאס, יימשך הירי לעבר העוטף וערי ישראל, כוחות הביטחון והצבא יפעלו בכל הכוח. במקביל היא תדרוש מחויבות בינלאומית להחזרת השבויים והנעדרים. האם ממשלת ישראל תהיה מסוגלת לעמוד בתנאי הסיום שהיא עצמה תקבע? קשה להאמין.
