בימים הבאים יצטרך הדרג המדיני להכריע בין האפשרות למנף את המומנטום המבצעי המרשים שצה"ל הצליח לייצר בעזה לכדי ניצחון ישראלי מובהק, לבין חתירה להפסקת אש.
בניגוד לסבבים קודמים, אז היה צריך לשכנע את הציבור למה בעצם ניצחנו על אף שזה לא ממש נראה ככה, הפעם, אולי, אפשר יהיה להגיד "חמאס מורתע" ולהישמע אמינים. לא התיקו הרגיל שצריך לפרשן, אלא הבנה ברורה, בעזה ובאזור, שמוחמד דף, יחיא סינוואר ושאר החבורה העליזה בעזה שילמו מחיר עצום על הרפקת אל־אקצא שלהם. לפרק את ציר עזה־ירושלים כשם שהוקם.
מנגד, ישנם חששות מובנים מהסתבכות, למשל פגיעה באזרחים רבים ברצועה שתביא ללחץ בינלאומי כבד, או הצלחה מכאיבה של חמאס שתשנה את המאזן התודעתי שוב לרעתנו. הדברים הרגילים. אבל אנחנו לא במבצע רגיל. הפעם לא מדובר רק בפינג־פונג ישראל־חמאס אלא באירוע רב־ממדי שכולל את העימותים בין ערבים ליהודים בתוך ישראל, פוטנציאל התלקחות בגדה המערבית ואפילו חשש שהפרובוקציות של חיזבאללה בצפון ביממה האחרונה יסתיימו רע. וזה אם מתעלמים לחלוטין מהתקופה הפוליטית הרגישה.
למרות הסיכונים, כדאי לנסות לנצח.
העבודה המבצעית המרשימה של צה"ל, אחרי מכת הפתיחה המטלטלת של חמאס עם הירי לירושלים ולמרכז, הניחה את התשתית לתמונת ניצחון ולפגיעה משמעותית ביכולות של חמאס. אבל זו רק תשתית. אנחנו עדיין לא שם. לא מבחינת תודעת הפסד של חמאס ולא מבחינת פגיעה משמעותית ביכולת הצבאית שלו.
כבר עכשיו, ההיי של חמאס ושופריו במדיה הערבית בשלבי התפוגגות מתקדמים. הייתה להם יממה חזקה ביום ירושלים: מוחמד דף הבטיח וקיים, ובחמאס חגגו תוך שהם מציגים את עצמם כמי שמובילים את העם הפלסטיני, במעשים, לא רק במילים. מאז זה מידרדר. האווירה בעזה אחרי סוף השבוע, שבו חל גם עיד אל־פיטר, עגומה מאוד. מיטוט הבניינים הסדרתי גורם אצלם לתחושה שהישראלים איבדו את זה לחלוטין. בצה"ל מתעקשים על צעד זה על אף שהבניינים אינם המטרה הכי מבצעית בספר המטרות (אם כי בצה"ל טוענים שיש נוכחות חמאסית בכל בניין שהותקף). בצבא מתעקשים לעשות את זה למרות המחיר ההסברתי במדינות המערב, ולמרות האג, בגלל האפקט המטלטל על האוכלוסייה – ודרכה על חמאס. חוץ מדיירי הבנייינים עצמם, שהפכו להומלסים בן לילה, יש אלפים שפשוט נודדים מראש למקום אחר, גם אם לא קיבלו "הקש בגג". כשמדובר בשכונות הטובות של עזה, היכן שגרים המקושרים, זה אפילו יותר אפקטיבי.
הנהגת חמאס בעזה נמצאת תחת מתקפה אישית לוחצת של צה"ל. את מרוואן עיסא, המפקד בפועל של הזרוע הצבאית של חמאס, ניסו לחסל פעמיים. לא ברור מה קורה איתו. גם איימן נופל, ח'ליל אלחיה ואחרים ספגו פגיעות בבתיהם. לעומתם, מנהיג הארגון איסמעיל הנייה, שנשא נאום בקטאר, שבה הוא מתארח, נראה מעולה. ניכר כי החיים בדוחא היטיבו עם גזרתו, עור הפנים מתוח ומצב הרוח מרומם. בנאום מול קהל גדול של תומכים הוא הבהיר: אנחנו לא רוצים שום דבר בעזה, רק בירושלים. מכאן ניתן ללמוד שבחמאס עדיין לא ירדו מהעץ. צריך עוד זמן.
