ב־24 ביוני 1988 הגיע צוות צילום של ABC News לכפר סלפית, השוכן במורד הרי שומרון. השטחים היו אז בעיצומה של האינתיפאדה הגועשת – הפגנות, פיגועים, הרוגים, אבנים ובקבוקי תבערה היו עניין יומיומי. התקשורת הבין לאומית נמשכה לאקשן.

בכפר סלפית הקטן התגוררה משפחת דַקְדוּק. אחד מבניה, ניזאר, כיכב במקום בולט ברשימת המבוקשים של השב"כ. צוות ABC ביקש מבני המשפחה לראיין את אותו. חלפו אך דקות ספורות והוא הופיע. הכתב הסביר כי הוא מבקש להפיק אודותיו כתבה גדולה, לראיין אותו על גבעה הצופה לכפר. ניזאר, בעליצות של נער המקבל תשומת לב, עלה על אחד משני הרכבים המסחריים של הצוות, המעוטרים בשלטים "עיתונות" לצד שם וסמל הרשת.

כשניזאר לא חזר הביתה אחרי שעות ארוכות החלו בכפר לדאוג לו. יום למחרת התקשרו למשרדי ABC בירושלים לבדוק להיכן נעלם. ב־ABC הופתעו לשמוע שמישהו מטעמם בכלל ביקר בסלפית וחשדו במודיעין הישראלי. רון ארלדג', ראש חטיבת החדשות ב־ABC, פנה לראש הממשלה יצחק שמיר ולא חסך במילים חריפות על "המעשה המסכן באופן חמור את החופש של עיתונאים אמיתיים".

ב־ABC לא טעו. חברי "צוות הצילום" היו אנשי יחידת המסתערבים "דובדבן", בפיקודו של אורי בר־לב. המבצע הצליח, אבל את נזקיה של השערוריה הבין־לאומית שפרצה, שכללה הודאה של שמיר, התנצלות וההבטחה כי יותר לא ייעשה שימוש בתקשורת למטרות הטעיה – היה קשה לתקן.

הלקח כנראה לא נלמד. סא"ל יהונתן קונריקוס, הממונה בדובר צה"ל על התקשורת הזרה, טוען כי ההודעות מטעם דו"צ באנגלית לפיהן "כוחות קרקעיים של צה"ל פועלים בתוך עזה", ואמירות בעל פה ובכתב שבהן חזר על הדברים, הן טעות בתום לב. לדבריו, הוא חשב שיש כניסה קרקעית לעומק של כמה מטרים בשטח הרצועה, ועשה טעות קטנה.

הגרסה הזו נשמעת תמוהה מאוד: דווקא קונריקוס המנוסה, שדובר אנגלית ברמת שפת אם, עושה טעות שהולמת באופן מושלם את מטרות ההונאה של צה"ל באותו רגע? מי בתקשורת הבין־לאומית יאמין לזה?

שעות ספורות מאוחר יותר הרס צה"ל בניין רב־קומות בעזה, שלטענת ישראל שכנו בו כמה משרדים חשובים של החמאס, לרבות המודיעין הצבאי, אבל גם המשרדים של AP, אחת משלוש סוכנויות הידיעות החשובות בעולם. נדמה שיחידת דובר צה"ל, צה"ל כולו, מערכת הביטחון והדרג הפוליטי אינם מבינים את חומרת הדברים האלה. עיתונאים מרגישים שהפכו למטרה, או לכל הפחות לנזק אגבי שמתקבל באדישות על ידי מי שמאשר את המבצעים. זוהי התנהגות לא מוסרית, לא אתית, ובעיקר – מאוד מאוד לא חכמה. בסוג כזה של לחימה, שבה הניצחון נקבע בעיקר לפי הישגים סמליים והאופן שבו הם מצטיירים בכלי התקשורת – חייבים להשאיר את העיתונות מחוץ לתחום, לא להערים עליה ולא לפגוע בה. בצה"ל מדברים הרבה אודות "המלחמה על התודעה". איך תיראה המלחמה הזו כש"התודעה", כלומר כלי התקשורת המרכזיים במערב, תרגיש שמרמים אותה ומגייסים אותה ככלי מבצעי? הוכחה קיבלנו מיד: עד הערב, כצפוי, האפילו הדיווחים על הטעיית התקשורת והריסת משרדי AP על כל שאר הידיעות שהגיעו מהמלחמה בין ישראל והחמאס.

את הנזק התדמיתי שנגרם לישראל וליחסים שלה עם התקשורת ייקח הרבה מאוד זמן לתקן.