כמו אבן מתגלגלת
המפגש החריג בין פופולריות לבין ייחודיות: אביב גפן מפצח את סוד הקסם של בוב דילן, שחוגג 80
בוב דילן חוגג 80 שנה ונראה שהוא עד לחגיגות סוף העולם והקהל כבר לא ישאג לו שיעלה להדרן.
העולם נפרד מדילן כבר לפני המון שנים. הסתכלו עליו מהלך על חבל דק בגובה הכי רב שאמנים אי פעם טיפסו אליו, וכל הקהל נשם לרווחה יחד איתו בשנייה שהצליח להשלים את החצייה על החבל.
הקהל עמד ודילן השתחווה וגזר את החבל והשאיר את העולם בקרקס ריק נטול חבלים.
אז מה היה הכוח של דילן? מה עושה אותו כל כך ייחודי וסינגולרי בעולם שלנו?
יש לזה כמה תשובות.
מבחינתי בוב דילן היה הצומת האחרון שבו שירה נפגשה עם פופולריות. הקהל לא מדד לו זמן לשירים, לא חתך את השירים שלו לפיסות סטוריז ולא תירגם את המילים לאמוג'יז,
ואולי הדבר החשוב ביותר: לדילן ולקהל שלו (גם אלה שלא הסכימו איתו) היה את אותו סט אסיטואציות. הם ראו בעיניהם את אותו האלוהים, את אותו הג'וקר, את החווה של מגי ואת אותה אבן מתגלגלת. בוב דילן הוא הדוגמה הקלאסית לשלם שעולה על סך חלקיו. לחנים מבריקים מעולם לא היו לו, הוא היה משורר כריזמטי שלא פחד להשמיע את דעתו, שיריו שימשו אלונקה למלחמת וייטנאם, והחיים בלי דילן הם רק עוד תאריך ביומן. כנער הייתי נוהג לכתוב על הקיר את השירים שלו.
לכל פרידה או קראש מזדמן יש שיר של דילן שמשתקף כמו מראה. יש תמיד תחושה שהוא כותב את השירים רק לך, ועובר בדיוק מה שאתה עובר. למרות הפופולריות העצומה שלו, ההרגשה היא שהוא אמן שמותאם לך אישית בכל רגע נתון. דילן הוא הגרסה הראשונה של אלכסה.
בחרתי לקרוא לבני הבכור דילן. השם הזה מכיל הכל: חיים, שינויים, אהבה, ייחודיות, חופש, נדידה וחיפוש.
לפעמים אני חושב מה היה קורה אם בוב דילן היה מתחיל היום. כנראה שהוא לא היה עובר במסננות היוטיוב, ספוטיפיי ואיי־טיונז.
מזל טוב בוב דילן.
