ניתן לסכם ולשבח את היכולות הצבאיות המרשימות שמפגין צה"ל במבצע "שומר החומות" בהגנה ובהתקפה. החשיבה האסטרטגית הצבאית מצוינת ותבוא לידי ביטוי בהרתעתו של חמאס מפני התקפות צבאיות על ישראל בטווח הנראה לעין. אולם, בקומה המדינית־אסטרטגית ברור שהמדיניות כלפי חמאס עומדת בסימן כישלון ומחייבת חישוב מסלול מחדש.

חמאס, חשוב לציין, הינו ארגון טרור רצחני מונחה על ידי אידיאולוגיה דתית שמטרתו להשמיד את ישראל ולכונן חליפות איסלאמית ברוח האחים המוסלמים אליהם הם משתייכים. זו הסיבה שמדינות ערב רודפות עד חורמה ובהצלחה את האחים המוסלמים בתחומן (למעט קטאר). לחמאס חזון ואסטרטגיה ברורים והוא רושם לשיטתו בתום העימות הנוכחי הישגים משמעותיים עליהם חלם ולא הגשים: הצבת ירושלים במוקד העניין הבינלאומי והפלסטיני, הצטיירות כמגן האיסלאם, עימותים בין ערבים ישראלים ליהודים בתוך ישראל, ערעור נוסף של מעמד הרשות הפלסטינית והכשרת הקרקע להשתלטות על יהודה ושומרון והתקפות רחבות היקף של רקטות על ישראל - למרות המהלומות הצבאיות (חיסול המנהרות ההתקפיות, פגיעה במל"טים, פגיעה במהנדסי ייצור הרקטות ובתווך התת־קרקעי). כל אלה מזינים את התחושה בקרב הנהגת חמאס שדרכם האסטרטגית וההיסטורית היא נכונה ושלמרות המכות הצבאיות עליהם להמשיך בנתיב זה.

מה ניתן להסיק מכך? מדינת ישראל תגיע לכל היותר ליצירת הרתעה חזקה על חמאס שיימנע מתוקפנות כלפי ישראל לפרק זמן מסוים, ארוך יותר או פחות, בהתאם לתוצאות הסיום של המערכה הנוכחית. לעומת זאת, חמאס ימשיך לעשות ככל יכולתו לממש את חזונו על כל מרכיביו על בסיס דימוי ההצלחה שלו טרם העימות הנוכחי ובמהלכו. נדרש, לפיכך, להגדיר את חמאס כאויב שיש לנהוג בו כמנהג מדינות ערב ולהביא למיטוטו ההדרגתי או המהיר כפי שהבטיח ראש הממשלה לפני 12 שנים. על רקע זה חשוב למדוד את השפעת העימותים על איראן וחיזבאללה - המנסים להרחיב את העימות לגזרות הגבול עם לבנון וסוריה. חיוני שהתפיסה לפיה חמאס זכה בהישגים על פי שיטתו לא תקרין כדימוי של חולשה בעיני איראן וחיזבאללה.

אפשר לקבוע שההנחה לפיה חמאס ניתן להכלה ולעיקור אינה תקפה עוד. האם ניתן לצפות לשינוי מדיניות? התשובה היא לא. ומדוע? כיוון שנדרש שינוי יסודי במדיניות כלפי הרשות הפלסטינית, אשר בניגוד לדברי התעמולה הישראליים משתפת פעולה עם ישראל במאבק בטרור ובאלימות. זה מחייב שינוי גישה, ואין סיכוי שזה יתרחש. אם נרצה להכריע את חמאס בעזה תעלה השאלה מי ישלוט שם לאחר הסתלקותו? ואז הברירה תהיה אכזרית - צה"ל או הרשות הפלסטינית? זו לא תבוא ללא הסדר מדיני. לכך גם השלכות על מהות השלום עם מדינות ערב. בעוד ששיתוף הפעולה הביטחוני הסמוי מהעין צפוי להימשך, הנורמליזציה תלך ותתרחק. מדינות ערב יחששו ליציבותן אם הסוגיה הפלסטינית לא תשוב למרכז סדר היום האזורי.

מה נדרש עתה? צה"ל ודאי יפיק את לקחיו בצורה מרשימה, אולם הדרג המדיני נדרש מיידית לצעדים הבאים: חמאס חייב להיות מוגדר כאויב שיש להכניעו לפי המודל של מדינות ערב. שינוי גישה יסודי כלפי הרשות הפלסטינית במטרה לחזק את כוחה נגד חמאס. גיוס תמיכה בינלאומית ויצירת מכנה משותף עם ארה"ב ומדינות העולם למאמצי הרגעה והסדר מדיני. מעבר לכך, ראש הממשלה, אם אכן יבחן את המדיניות, צריך להידרש לסוגיה כיצד חמאס הפך לגורם כה מסוכן, ואיראן התקדמה ביצירת האיום הגרעיני נגד ישראל למרות כל המאמצים האדירים והמדהימים שנקט בעיקר המוסד.

בשורה התחתונה, נדרשת הפקת לקחים והערכת מצב עדכנית על בסיס הכשלים בקומת הדרג האסטרטגי לצורך חיזוק מעמדה ויכולותיה של ישראל להתמודד עם מגוון האיומים הרחב הממתין לנו באופק.

אלוף (מיל’) עמוס גלעד הוא ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה