"הלוואי שהיחסים בין ערבים ליהודים יהיו כמו בסדרה"

כשמטחי הרקטות נפלו בגבעתיים וברמת־גן, לא הרחק מהדירה שבה גר אמיר שורוש, הדאגה והפחד אחזו גם בו. "כשהרקטות נחתו בגבעתיים אשתי הייתה בבית לבד עם הילדים", הוא אומר. "אני בדרך כלל רחוק מלהיות פחדן, אבל הפעם הרגשתי קרוע ומודאג שאני לא נמצא לידם ויכול להרים אותם על הידיים. עצוב מה שקורה במדינה. רק נגמרה שנה־ומשהו של קורונה ומתחילה מלחמה פנימית. מה שקורה בעכו ובלוד עושה לי עצוב בלב. אנחנו בלופ שלא נגמר. צריך שאנשים יירגעו ויחשבו על עצמם ועל השכנים שלהם, וילמדו לחיות אחד עם השני".

ומה עם המלחמות הפנימיות שלך?

"הן כבר מזמן הסתיימו. בתור ילד שאלתי את ההורים שלי את כל השאלות שהייתי צריך לשאול, והגעתי למסקנה שאני חי בשלום עם זה שאני חצי יהודי וחצי ערבי. רק אתם מתייחסים לזה כמו אל משהו מיוחד ומנסים כל הזמן להגדיר אותי, לקבוע אם אני יהודי או ערבי. באמת שזה מיותר. אני הדוגמה איך אפשר להיות גם וגם. את הסכסוכים הפנימיים פתרתי, עכשיו המדינה צריכה לפתור את שלה. אני מחכה שכולם יגיעו להבנה שאין פה עניין ויחיו בשלום זה עם זה – יהודים, ערבים, כולם".

יניב סויסה, שותפו לסדרה "קופה ראשית", היה רחוק מהאזעקות, החדרים הממוגנים והירידה למקלטים. "תמיד כשיש בלגן, אומרים שהתל־אביבים חיים בבועה", הוא אומר. "עכשיו אני זה שחי בבועה, שותה קפה במרפסת שלי בקיבוץ עין החורש".

מתוך ההצגה "ניקוי ראש לשב"כ" | צילום: יוסי צבקר

נדמה שדווקא בימים מתוחים האלה, החברות בין שורוש לסויסה היא מודל לאפשרות אחרת. במובן מסוים זה נכון גם ביחס לסדרה שהם מככבים בה יחד, שמציגה את המציאות הישראלית על הרגעים הכי יומיומיים שלה בסופרמרקט שמתופעל בידי עובדים מכל הקשת הישראלית – דתי מזרחי, יוצאת אתיופיה, עולה מרוסיה וכמובן ערבי. "אם כולם במדינה היו לומדים מהדו־קיום שבסדרה ומהחברות שביני ליניב, המלחמות ומעשי הלינץ' לא היו קורים", אומר שורוש. "הלוואי שהיחסים בין אדם לחברו יהיו כמו של האנשים בסדרה", מצטרף גם סויסה.

"שנינו גדלנו בשכונה"

כמה ימים קודם אנחנו נפגשים בבית קפה פינתי ברמת־גן. גם אחרי הסלפי השלושים והסטורי המי־יודע־כמה, אמיר שורוש ויניב סויסה – רמזי עבד רמזי וניסים שמעוני, כוכבי "קופה ראשית" בשבילכם – ממשיכים להיענות בחיוך לכל בקשה מהקהל. "או מיי גאד", מתלהבת בת 15. "אני שרופה עליכם. החברים שלי לא יאמינו שהצטלמתי איתכם". אחריה מתקרב לשולחן שלנו גבר בשנות השלושים שלו. "פעם ראשונה שאנחנו רואים בישראל סדרה ברמה הזאת", הוא מפרגן להם. "התסריט גאוני ואתם לא פחות מגאונים".

"אלה התגובות של כולם", אומר סויסה. "ככה זה ברמה היומיומית. מרוב שאנשים מחוברים לסדרה ולדמויות, הם מחבקים אותנו ברחוב כאילו היינו בני המשפחה שלהם".

"יניב הוא אחד האנשים שהכי מצחיקים אותי בעולם". מתוך ההצגה "ניקוי ראש לשב"כ" | צילום: יוסי צבקר

בכנות, זה לא מעיק לפעמים?

"אנשים אחרים יכלו להיות לא נחמדים, לא אנחנו", אומר שורוש. "אנחנו לא ג'סטין ביבר, ואין לנו שום כוונה להתנהג כמו קרצייה ולבאס ילד שבא להצטלם איתנו גם אם זה מעייף לפעמים".

"עברנו דרך מאוד ארוכה וקשה עד שהגענו לתפקיד הזה", אומר סויסה, "וזה סוג של בונוס שבאים ומצטלמים איתך ומחמיאים. כשבנאדם יוצא מתוכנית ריאליטי ונהיה כוכב תוך רבע שעה, זה מחרפן אותו. אבל אנחנו הקזנו דם עד שהתפרסמנו. עבדנו בהמון עבודות מזדמנות עד שפרצנו, והאגו שלנו לא מתפוצץ. פרסום זה נחמד, אבל תן לנו להמשיך לעבוד, זה העיקר".

שורוש: "היו שנים שכמעט לא עבדתי במקצוע שלי. הייתי טבח, מלצר, מה לא עשיתי. מתישהו הצבתי לי דד־ליין. אמרתי שאם לא הולך לי תוך חמש שנים, אני פורש מהמשחק. אחרי שנתיים קיבלתי את התפקיד של רמזי. אז שאני אפגע במעריצים? בחיים לא".

מה התגובה הכי מפתיעה שקיבלתם?

שורוש: "כשנסענו לטקס האמי בניו־יורק, שבו התחרתה גם 'קופה ראשית' על פרס הסדרה הקומית, פתאום אחת הסדרניות, ממוצא מלזי, התחילה לצרוח ולבכות. אחר כך התברר לנו שהסדרה תורגמה למלזית, והבחורה הזאת היא מעריצה שרופה שלנו".

מה סוד הקסם של רמזי שכולם כל כך מתחברים אליו?

"שהוא טוב מדי מכדי להיות בנאדם", אומר שורוש. "מבחינתו הוא נמצא באולימפוס, עושה את מה שהוא הכי אוהב לעשות, לכן אוהבים אותו".

סויסה: "אם רמזי היה מתמודד על ראשות הממשלה הוא היה מקבל בקלות מאה אחוז מהקולות".

שורוש (36) וסויסה (43) אמנם הכירו רק באודישנים לסדרה "קופה ראשית" (שמשודרת ב"כאן 11"), אבל הפכו במהירות לחברים קרובים. עכשיו, כשהם נמצאים בחזרות להצגה "ניקוי ראש לשב"כ" של תיאטרון הקומדיה, הם כמעט כל הזמן ביחד. "יש אנשים שאתה מרגיש כאילו יש לך עבר משותף איתם", אומר שורוש, "שאתם מדברים על אותם דברים, צוחקים מאותם דברים – אז ככה זה עם יניב. הוא אחד האנשים שהכי מצחיקים אותי בעולם".

סויסה: "אמיר הוא החיבור הכי טוב שהיה לי עם שחקן. אם אנחנו לא מדברים שבוע, אנחנו כועסים אחד על השני. אנחנו גם פחות או יותר באים מאותו רקע. הוא גדל בשכונה באילת ואני גדלתי בשכונה באור עקיבא".

"הוא גדל בעזה ואני גדלתי בעזה", צוחק שורוש. "גדלתי בשכונה א' באילת, שהיו בה בעיקר ילדים קשוחים, הכי קשוחים".

סיפור החיים של שורוש יכול להפוך בקלות לסדרה מנצחת. הוא נולד לאב ערבי נוצרי ולאם יהודייה. "גדלתי בשכונה שבה אני והחברים שלי באנו ממשפחות של אוהדי בית"ר, אז גם אני הפכתי לכזה", הוא חוזר לימי השכונה. "חברים היו כותבים לידי שלטים עם סיסמאות 'מוות לערבים'. בגיל 14 החלטתי שאני נשאר עם הקבוצה בלב, אבל לא יכול להמשיך לאהוד אותה פרונטלית".

לא פשוט להיות חלק מקבוצה שהגרעין הקשה של אוהדיה חרט על דגלו שנאת ערבים.

"זה לא מזיז לי שערה. חוליגנים יש בכל מדינה, פחד אלוהים לראות כדורגל בארגנטינה. אין מה לאהוב את זה, אבל אני לא יכול להיעלב מהקללות שלהם. זאת המורכבות שבה אני חי כבר 36 שנים. אני לא מכיר חיים אחרים. יש מלא אוהדים ערבים של בית"ר, שבאים למשחקים ואוכלים קללות, אבל גם מקבלים חיבוקים. הפוליטיקאים אשמים במה שקורא כאן. מה למירי רגב ולבית"ר ירושלים? אני יותר קשור לבית"ר ממנה. כל אחד שרוצה לעשות מנדט מגיע למשחקים לפני הבחירות ומתסיס את הקהל".

סויסה: "קובי מידן אמר לאמיר, 'אבל עדיין יש לך את המבטא הערבי'. לאמיר אין מבטא".

שורוש: "ביום שהתחלתי לשחק את רמזי כל העניין של המבטא קפץ. עד אז כשהייתי אומר שאני חצי ערבי הייתה פליאה גדולה. עכשיו כולם מדברים כמו רמזי ומעלים סרטונים על זה, וזה נחמד".

"כל הכבוד לנשים שלנו"

סויסה, נשוי לעינב, מרכזת מחלקת הנוער בסנגוריה הציבורית ואב לשניים (אביטל ונועם), מתגורר כאמור בקיבוץ עין החורש שבו נולדה רעייתו. שורוש, נשוי לשחקנית טלי בן־יוסף ואבא לשניים, ליבי ואורי.

"כל הכבוד לנשים שלנו", אומר סויסה. "לפעמים הבאנו בקושי 3,000 שקל הביתה בחודש, והן דחפו אותנו כל הזמן קדימה – לכו עם החלום שלכם ותצליחו בגדול. כשאתה בא מבית שתומך בך, השמיים הם באמת הגבול".

בשנים האחרונות הם לא מפסיקים לעבוד. סויסה, ששיחק עד לפני כשנה בתיאטרון בית ליסין, הספיק לגלם את עופר מקסימוב בסדרה על אתי אלון ולככב בסדרות "כפולה" ו"שב"ס". שורוש לוהק בינתיים ל"ארץ נהדרת" וקרע את המסך עם הדמויות של איימן עודה, מנסור עבאס, ראש עיריית נצרת עלי סלאם ואמיר קרא. "אתה יודע מה זה להיכנס ל'ארץ נהדרת'? זאת הכספת הכי גדולה במדינה", אומר סויסה, מלא גאווה בשותפו. "זאת קליקה מאוד סגורה, וכל דמות שאמיר נוגע בה הופכת למשהו אחר".

שורוש: "כבוד עצום וכיף גדול לעבוד עם האנשים הכי משובחים ומצחיקים בשוק הבידור".

מה איימן עודה ומנסור עבאס אומרים על החיקוי שלהם?

"בינתיים לא שמעתי מה הם חושבים על החיקוי. מנסור עבאס יצא מתוק בעיניי".

את שנת הקורונה שורוש וסויסה צלחו יחסית בלי בעיה. "חליתי בקורונה, אבל זה עבר מאוד בקלות", אומר שורוש. "מבחינה מקצועית השנה עברה סבבה לגמרי. עבדתי המון, אבל המדינה הייתה על פאוז".

סויסה: "מה שהמדינה נתנה – גם המענקים וגם ביטוח לאומי – די סגר לי את הפינה. הקורונה דווקא עשתה לי טוב. היא איפשרה לי לאסוף חומרים ליצירה, וכמובן להתפנות לאהבה הכי גדולה שלי – מוזיקה. למדתי לנגן על גיטרה בס".

במרכז הקומדיה "ניקוי ראש לשב"כ", שכתב מחבר ספרי הריגול חגי טיומקין, ותוצג החל מסוף החודש בהיכלי התרבות ברחבי הארץ ובתיאטרון חיפה, יש אהבה, תככים וגזענות במאבק על תפקיד ראש השב"כ. שורוש הוא מחמוד השיפוצניק, שמנהל רומן סוער עם אשת סגן ראש השב"כ, וסויסה הוא אחד מסגניו. לצידם משחקים גם זוהר שטראוס (גם הוא סגן ראש השב"כ), דקלה הדר ונתי קלוגר. שוקי וגנר הוא הבמאי. "זאת קומדיה מצחיקה עד דמעות, שהמלחמות בה הן כמו בפוליטיקה", אומר סויסה. "אתה לא יכול להגיע לצמרת בלי לדרוך על ראשים של אחרים. היא די מזכירה את הסרטים של אפרים קישון".

שורוש: "אתה מגלה שכמו בכל דבר אחר, גם בשב"כ הכל עובד על קומבינות".

"יש לנו סקופ בשבילך", אומר סויסה, "אנחנו מתכננים לעשות סרט בורקס ולהחזיר עטרה ליושנה. זה ייקח שנה־שנתיים, אבל נעשה אותו".

שורוש: "נקרא לזה 'בורקס 2022'. בינתיים אנחנו אוספים רעיונות ומחפשים כותבים. זה יהיה פצצה".