האחיות לירון וטלי כרקוקלי הפכו לצמד מוזיקלי באודישן לעונה הראשונה של "אקס פקטור", לפני שמונה שנים, אבל מבחינתן, הקריירה האמיתית שלהן התחילה רק לפני שנתיים וקצת, עם השיר "תשע נשמות", שהציב אותן על המפה עם צליל חדש. יותר בוגר, אמין ומדויק. בימים אלה, כשהלהיט "הכל אותו דבר" בוקע מכל פינה ותחנה, רק חובבי ההיסטוריה יודעים לשייך אותן לתוכנית הריאליטי ההיא, "ובשבילנו זו המחמאה הכי גדולה", הן אומרות פה אחד.
ככה זה אצלן. זנב של מנגינה מסתנן לראשה של טלי (26) בעודה במקלחת, ובלי להתעטף במגבת היא שרה אותה לסלולרי ושולחת את ההקלטה ללירון (29), שלא אחת מפתיעה אותה בטקסט מרגש שהבזיק במוחה בשירותים, על האסלה. אין ספור סקיצות גם הוחלפו ביניהן תוך כדי נהיגה. רק הן יודעות מה חלקה של כל אחת מהן במילים ובמנגינה, וזה סוד מקצועי ממדרגה ראשונה. שתיהן חתומות על כל השירים, ובהופעה החגיגית שלהן שהתקיימה לאחרונה ("למה חגיגית? בגלל שהיא הייתה ההופעה הגדולה הראשונה אחרי שנת הקורונה"), 400 תיכוניסטים, חיילים וסטודנטים שאגו עם שתיהן את משפט המפתח "עוד תרצה אותי בחזרה!"
"איזה כיף היה לשמוע את הקהל", מחייכת טלי, הגבוהה מבין השתיים. "פתאום שאלתי את עצמי למה במשך כל כך הרבה שנים כל אחת מאיתנו התעקשה לשיר סולו. אפילו כששרנו במקהלת 'שרונית' ותרמנו את הקולות שלנו לאלף ואחת קלטות ילדים, כל אחת מאיתנו שרה במקום ילדה שרק הניעה את השפתיים. ברור שזה מעצבן. למה ההיא, ששרה בכאילו, מצטלמת לקלטת וקוצרת תהילה? התעצבנו ביחד ולחוד".
"אבל בארוחות שישי שרנו ביחד", לירון מרעננת את זכרונה. "אצל סבתא וסבא מצד אבא שמענו את 'חביבי יא עייני' ואת השירים של אום כולתום, ובין המנות, כשביקשו מאיתנו לעלות על השולחן ולשיר, סבתא דחפה סוכריות לתיק שכל אחת חגרה על המותניים. בצד השני של המשפחה זה היה אחרת. סבא מצד אמא ניגן כינור בפילהרמונית ובארוחת שישי, כשרצו שלא נרעיש, סבתא דחפה מטבעות לתיקים שלנו".
"מטבעות", טלי מגחכת, "כולה שקל. אבל בשבילנו זה היה עולם ומלואו. את צודקת".
הלב בוחר בשבילך
אמא שלהן, מורה לפסנתר במקצועה, שגדלה לצלילי אלטון ג'ון וסטיבי וונדר, גידלה את שתיהן על ברכי מתי כספי ויוני רכטר. כשהן החליטו להניף את נס המרד, שתיהן חטאו בג'סטין טימברלייק וכריסטינה אגילרה, והרעיון של צמד בכלל לא עלה על הפרק. לדבריהן, "עד אז היה בארץ רק צמד נשי אחד – שרונה ודניאלה פיק שאנחנו מתות עליהן. צמדים גברים היו ויש הרבה. סטטיק ובן־אל הם וואו מטורף, הכי מוכשרים בעולם. חשבנו שהמודל הנשי ייכשל בגלל שהקהל יתקשה לעכל שתיים על הבמה. על מי מהן להסתכל? עם מי מהן להזדהות? שתיים זה יותר קשה לפיצוח, זה מסובך".
על תחילת המיונים ל"אקס פקטור" שמעה כל אחת מהן ממקורותיה (טלי מהמורה למוזיקה, לירון מחברה), והעוזרת של הסגנית של המפיק הייתה זו שהציעה להן, כבדרך אגב, לבצע שיר אחד ביחד. הן בחרו ב"טוקסיק" של בריטני ספירס.
"וזה היה אמאל'ה", לירון מתמוגגת. "כשכל אחת מאיתנו שרה סולו השופטים הסתכלו עליה. כששרנו ביחד הייתה דממה. זה היה רגע נדיר גם עבורנו. זה כמו שמשהו עומד מלא שנים מולך, מתחת לאף שלך, בהישג יד, ופתאום נוגע בו אור אחר ואת לא קולטת איך התעלמת ממנו עד עכשיו".
"זה היה מכתוב", טלי מסכמת. "אמרנו לשופטים 'בסדר, נשיר ביחד, אבל אנחנו מבקשות ברמה של מתחננות שלא תציגו אותנו בתור האחיות כרקוקלי'. מספיק סבלנו מהשם הזה ביסודי ובתיכון. קראו לנו חרקוקלי וחיריקילי, כשנכנסנו לכיתה עשו קולות של תרנגול, צחקו עלינו והעליבו אותנו ומה לא".
"וברור שההפקה שמה פס על הבקשה", לירון משלימה. "כשהציגו אותי בתור האחיות כרקוקלי אמרנו 'יאללה, אין מנוס' ומאז אנחנו מחבקות אותו באהבה. אנחנו הכי כרקוקלי".
באיזה מובן?
"אנחנו הכי עממיות, לא מרימות את האף, אוהבות דברים פשוטים", מתפייטת טלי עד שלירון קוטעת אותה ב"למרות כל זה יש בנו גם משהו מתוחכם. ואנחנו גם חצי עיראקיות, כמובן. אבא חזי, כפרה עליו, הוא בן יחיד, ממשיך השושלת והבטחנו לו שהיא לא תגווע".
איך אמא דורית קיבלה עליה את גזר הדין?
"באהבה. היא אפילו יותר כרקוקלית מאבא", אומרת לירון, "אבל היה לה וטו. היא דרשה שהאות הראשונה בשם המשפחה תהיה כ"ף, כי שלוש פעמים קו"ף נראה לה ממש מוגזם".
וטלי מצחקקת: "אפשר לחשוב שאמא נולדה עם שם משפחה קליט. קראוטהאמר. בגרמנית זה כרוב־פטיש".
"אני אחפש בעל עם שם קצר", מהרהרת לירון, "אולי לוי".
"פחחח", טלי נוהמת מולה. בניגוד אליה, היא מסודרת בתחום הזה. כבר תשע שנים היא צמודה לבן שפירא, סטודנט למדעי המחשב, ולאחרונה הם עקרו לדירה שכורה בפתח־תקווה.
"בן הוא חלק מהצמד", לירון מסגירה. "בהופעות הוא רץ עם הפסנתר. בקליפים שלנו הוא זה שמפעיל את מכונת העשן מהרצפה. והוא פשוט מושלם. כולם יודעים שמתישהו תהיה חתונה, אולי כשהוא יגמור את התואר. אבא זורק אליהם שנכדים זה דבר נפלא".
אין לו אח תאום עבורך?
"לא, יש לו אח קטן מדי", לירון פורצת בצחוק קולני מדי שאולי מחפה על שאריות של כאב. לפני חצי שנה היא נפרדה מהמוזיקאי סתיו בגר, אחרי שלוש שנים וחצי מתחת לאותה התקרה. "זה לא הסתדר", היא שוקלת כל הברה. "את לא באמת בוחרת במי להתאהב, הלב שלך בוחר בשבילך. עכשיו אני מחפשת זוגיות שקטה".
"מחפשת?" טלי מקניטה אותה. "איך תמצאי כשאת כל הזמן אצלנו?"
מה, אתם חיים בשלישייה? אני מתחזה לנדהמת.
"לא", לירון מרצינה, "שכרתי יחידת דיור בהוד־השרון, מול השדות. אבל כשהתחילו האזעקות ברחתי לממ"ד של טלי ובן ומאז אני כאן".
רסיסים של אושר
הפרידה מבגר, שגם כיהן בתפקיד המפיק המוזיקלי של הצמד, הצטיירה בעיניהן כמכה בכנף של ההפקה, אך די מהר התגלתה כצעד חיובי שפתח אותן לכיוונים חדשים. "המפיק הראשון שאליו פנינו היה תומר בירן, ומהרגע שנכנסנו לאולפן שלו היה קסם באוויר. השמענו לתומר את השיר שאנחנו עומדות להוציא", משחזרת לירון, "רצינו לעשות פינושים אחרונים, הקליפ שלו כבר היה מוכן, ולפני שעמדנו ללכת שאלתי אותו אולי בא לו לשמוע משהו שכבר הרבה זמן שוכב אצלנו במגירה. אני זוכרת שהיססתי, אמרתי לו 'אולי זה לא מתאים, אולי זה יותר מדי יום הזיכרון'. כשסיימנו לשיר את 'הכל אותו דבר' תומר לא הוציא מהפה שלו אף מילה. למחרת הפכנו את כל התוכניות, גנזנו את השיר המוכן, ושניים מחבריו של תומר – איתן כהן ואלון זייפרט, אנשי קריאייטיב מטורפים – צילמו את כל הקליפ באייפון. יצא פגז".
"ואחרי שבוע, 'הכל אותו דבר' נכנס לפלייליסט של גלגלצ", עיניה של טלי נוצצות. "רציתי לצרוח 'יש!' אבל נאלצתי לרסן את עצמי. הבשורה הזו הגיעה אלינו יחד עם החדשות על האסון במירון".
באסה, שתיהן נאנחות. "הצרות לא נגמרות. מקורונה לאזעקות". מה שנותר הוא רסיסים קטנים של אושר, כמו אלה שהן חוו בהופעה החגיגית ("אמא ואבא עמדו בקהל והעיניים שלהם עפו מצד לצד, הם לא האמינו שהקהל שואג כל מילה") וכמו ההודעות האישיות שהן מקבלות.
"כשמישהי כותבת לי כמה ששיר מסוים נגע בה וכמה שביטאנו את הסיפור שלה", אומרת לירון, "זה הכל בשבילי. כל לילה, לפני שהעיניים שלי נעצמות, אני שואלת את עצמי מה דוחף אותי לעשות מוזיקה ואם זה מה שאני רוצה לעשות גם מחר. וכל בוקר, כשהעיניים שלי נפקחות, אני מזכירה לעצמי שאני עושה מוזיקה מפני שאין לי ברירה. מפני שאני לא יכולה לחיות בלי לנגן ולהקליט וליצור. זה מה שמחזיק אותי בתעשיית המוזיקה האכזרית. זה מה שמרים אותי אחרי כישלונות".
והיו לה. היה לה אחד גדול. "כשלא התקבלתי ללהקה צבאית התרסקתי. לא הבנתי איך זה קרה, הרי הייתי סוג של ילדת פלא, הרגשתי שלקחו ממני את טעם החיים. הוצבתי בקריה כמאבטחת מתקנים. אני, הקטנה, עמדתי בשער עם נשק. הזיה. התחננתי למפקד הבסיס שייתן לי לשיר בטקסים והבטחתי שאביא גם את אחותי".
"ברור שבאתי", מספרת טלי, ששירתה בלהקת חיל חינוך. "באתי ושרתי ואפילו קיבלתי כסף. 50 שקל. אל תזלזלי, זה שתי ארוחות ילדים".
לירון, אל תגידי לי שלא קינאת בטלי, שהתקבלה ללהקה.
"אבל זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר", היא טוענת. "מעולם לא הייתה בינינו קנאה. אנחנו הכי מרימות, האחת לשנייה. ההצלחה שלה היא גם ההצלחה שלי ולהפך".
אבל קנאה היא תכונה אנושית.
"לא אצלנו", טלי מחזקת את אחותה. "בילדות, בכל פעם שהתחלנו לריב אמא התערבה. היא כינסה את שתינו לשיחה של 'למה עשית לה ככה' ו'למה לא עשית לה ככה'. ההורים אמרו לנו שהקשר בין שתינו יותר חשוב להם מהקשר שלנו איתם".
"זה לא אומר שאנחנו לא מכבדות את הורינו", לירון מבהירה. "להפך. בזכותם, אף פעם לא רבנו על למה לבשת את החולצה שלי או למה את מחזירה את האוטו בלי אף טיפת דלק. הם הכניסו לנו לוורידים שאחיות הן החברות הכי טובות. שיטת החינוך הזאת היא מתנה".
התאומות נוי והדר הפרידו כוחות בשיא הצלחתן.
"מי?" הן בוהות זו בזו. "לא עקבנו. זמרות? שחקניות? הן טובות?"
הכוח שבפרגון
שנת הקורונה, בניגוד לכל התחזיות, דווקא עשתה להן טוב. מדי שבוע, בערב שבת, הן הזמינו אורחת לסלון. רוני דלומי, עדן אלנה, דנה פרידר, מורן מזור, מיקה קרני ועוד ועוד הגיעו וביצעו איתן שיר אחד שהועלה לרשתות. "זה התחיל כפרויקט להעצמה נשית, עיבדנו שירים של נשים על נשים, והוא הרחיב לנו מאוד את הקהל", הן מסבירות. "לאף אישה לא קל בתחום הזה, קל מאוד ליפול לתהומות של קנאה, למה משמיעים אותה ולא אותי. משבוע לשבוע הבנו כמה כוח יש בפרגון הדדי, הוא גורם לך להיות הרבה יותר שלמה בעצמך ובמקומך".
איך שרדתן את הקורונה מבחינה כלכלית?
לירון: "כמו כולם. עשינו הופעות גינה ומרפסות וצימצמנו בהוצאות. בשנתיים האחרונות אנחנו מצליחות להתפרנס אך ורק ממוזיקה וזה סיפוק גדול. המפיקה שלנו, מורן לוינזון, הפכה לשותפה ובסוף החודש היא מוציאה לנו משכורת. בעקבות ההופעה החגיגית היא סגרנו לנו עוד שלוש הופעות. את מוכנה לפרגן? הבאה תתקיים בשלישי ביולי, מוצ"ש, ברידינג 3. תבואי?"
טלי: "אל תשכחי את 'קארה קלוזט'. מה, לא שמעת? זה הבייבי המשותף שלנו, אתר למכירת בגדים יד שנייה. 'הארון של קארה' בעברית צחה. למה אנחנו נכנסות לזה? בגלל שעוד לא קרה שיצאתי לרחוב ואף אחד לא שאל אותי מאיפה הבגד שאני לובשת עכשיו או בקליפ. חוץ מזה, מיחזור של בגדים תורם לאיכות הסביבה. נתחיל בקטן, בארון שלנו, במכירת הבגדים שצברנו במשך השנים. כשצילמנו קליפ בקייב הסתובבנו בשווקים מדהימים של יד שנייה ומילאנו מזוודות. ככה זה, אי־אפשר להוציא את ישראל מכרקוקלי. אין טעם לנסות".
ואני חשבתי שהקלוזט קשור לשיר "מי מחפש אותי" שהקלטתן למצעד הגאווה.
לירון: "אנחנו לגמרי יקירות הקהילה. החבר הכי טוב שלי הומו. בכל פעם שאני רואה אותו המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש היא 'איזה אבא מדהים הוא יהיה'. והמחשבה הבאה היא 'כמה קשה יהיה לו להביא ילד'. זה לא הגיוני ולא הוגן".
טלי: "טוב, טוב, תרגיעי. את לא חייבת להוביל את כל המהפכות. עדיף שתתמקדי באיך למצוא את זה שיישב איתך בדשא וילטף לך את הלב". *
