זיכרונות מאפריקה

מזה שנים מרחף ענן כבד מעל אפריקה בשל ציד לא חוקי של חיות הבר, המעמיד את רובן בסכנת הכחדה ממשית. כדי לעצור את חורבן הפלא האפריקאי, התאגדו רבים במטרה למנוע את הפגיעה המתמשכת בטבע ובסביבה.

אחת מהן היא מורת הדרך גלית זנגביל־בר (45), שאף חיברה ספר בנושא. זנגביל־בר הייתה ממקימי ארגון LAGA (The Last Great Ape), שנוסד במטרה להגן על חיות שנמצאות בסכנת הכחדה. היא הגיעה לקמרון ב־2003 במטרה להתנדב בה, חברה לבחור ישראלי בשם אופיר דרורי, שהתאהב באפריקה ומצא גור גורילות נטוש, שאמו נלקחה על ידי ציידים. לאחר הטיפול בגור, עלה הרעיון להקים ארגון שישיג מודיעין לאיתור סוחרים ויוציא מבצעים למעצרם ולהבאתם למשפט (כיום מונה הארגון עשרה סניפים ברחבי אפריקה). "האדם מונע מאינטרסים, כל שכן מדינות", אומרת זנגביל־בר, "באפריקה יש כמה מדינות שהשכילו לעבור מציד וסחר בבעלי חיים להגנה עליהם, לא בהכרח ממקום הומני אלא בגלל צורכי התיירות שיניבו הכנסות למדינה. התיירות שמתבססת על חיות בר מייצרת מקומות עבודה רבים, החל מאירוח והסעדה, דרך הדרכה, היסעים ועוד. במדינות כמו קניה וטנזניה, תיירות שמבוססת על חיות הבר היא אחד ממקורות ההכנסה הראשיים. ברואנדה למשל, שהפכה לפופולרית בקרב הישראלים (בעקבות משבר הקורונה), מצב הגורילות היה בכי רע. דיאן פוסי (שאת דמותה גילמה סיגורני וויבר בסרט "גורילות בערפל", י"י) נלחמה שם למענן בתקופה שבה גורילות ניצודו למאכל. עשורים לאחר שנירצחה בידי ציידים, הפכו הגורילות לנכס תיירותי ברואנדה ותיירים מרחבי העולם מגיעים אליה כדי לצפות ביצורים העדינים והנדירים הללו".

סחר אכזרי ורחב היקף

בעוד שבמזרח היבשת מצבן של חיות הבר הולך ומשתפר, במרכז אפריקה ובמערבה המצב שונה לחלוטין. שם מדובר בג'ונגל תרתי משמע - מה שהביא את ארגון LAGA לפעול לשינוי התמונה העגומה בקמרון. "ציד של חיות בר למטרת מאכל לא רק שנמשך גם היום, אלא שהוא הסחר הבלתי חוקי השלישי בהיקפו בעולם, אחרי סמים ונשק. במצב שבו המדינה חתומה על אמנה בינלאומית המחייבת אותה להגן על בעלי חיים בסכנת הכחדה, היא מעלימה עין במקרה הטוב ולוקחת חלק פעיל במקרה הרע. קמרון והמדינות שסביבה זו אפריקה 'הארד קור'. בשמורות הטבע המעטות במדינות האלו השתולל ציד בלתי חוקי, לעיתים בשיתוף פעולה של בעלי תפקידים שהיו אמונים על ביטחון חיות הבר, אך הלכו שבי אחר בצע כסף", מסבירה זנגביל־בר ונזכרת כיצד נסעה לפארק הלאומי לובקה שבמזרח קמרון, כדי לראות האם השמועות על אודות אותם בכירים נכונות, ונחשפה לציד מחריד. אחרי ימים בג'ונגל, היא גילתה שבחסות החשיכה מתרחשים דברים איומים, אותם תיארה בספרה "להזיז את קו המשווה". "קול יריות גרם לי לזנק משנתי. הרעש פילח את שלוות היער, ומיד אחריו עלו צרחות מקפיאות דם של פילים. ההתרחשות אמנם לא הייתה קרובה במיוחד, אבל זעקות הכאב הצורמות נשמעו היטב והידהדו בבקתה עוד דקות ארוכות עד שגוועו... אולי זו הייתה המשפחה שראיתי לפני כמה דקות? איפה ארגון הקרן העולמית לשימור חיות הבר? איפה השומרים? אף שלא היו לי ציפיות, חוסר האונים והתסכול כירסמו בי", היא כתבה שם.

לצוד את הציידים

אבל חוסר אונים היא לא התכונה שמאפיינת את העשייה של זנגביל־בר במשך השנתיים שבהן שהתה בקמרון. הארגון שייסד דרורי, ואליו הצטרפה בשלבי הקמתו, הוא בעל אופי מבצעי. יש בו אנשי מודיעין, שפועלים בשיתוף פעולה עם אנשי משטרה לשם מעצרים של סוחרי שנהב ובשר של חיות בר והעמדתם למשפט. "במערכת המשפט שבה תיקים היו נעלמים ועצורים היו משתחררים תמורת כסף, זה היה מאתגר ומתסכל, אבל בסופו של דבר בזכות העקשנות והנחישות של הצוות המשפטי שלנו נוצרו תקדימים ותוך שנים ספורות נוצר אי של מנהל תקין בים השחיתות. כל מבצע או משפט מוצלח זכה לסיקור תקשורתי שיצר הרתעה, אך גם עורר עניין בקרב הקהילה הבינלאומית", אומרת זנגביל־בר בתחושה מלאת סיפוק, שאותה גם תיארה בספרה. "חיכיתי לסוחר מקומי בשם קופי בקרן הרחוב כשמכשיר ההקלטה על גופי. אופיר והשוטרים חיכו במונית ששכרנו במרחק של חמש מאות מטרים משם. מונית צהובה האטה, פנתה אל הרחוב, וסימנתי לנהג להמשיך ולעלות אל הכיכר. המונית נעצרה ומתוכה יצא קופי. הוא נראה מאושר. חייך אליי חיוך רחב, מלא שיניים צחורות, ולחץ את ידי בחום. בחור צעיר, אולי הבן שלו, יצא בעקבותיו. קופי הסתכל ימינה ושמאלה... ניסיתי לחייך. היה לי קשה; אני לא שחקנית גדולה, וידעתי שבעוד רגע הוא ישנא אותי. לשמחתי, לא היה צריך לדובב אותו. די מהר הוקלט כל מה שהייתי זקוקה לו. הוא דיבר על מספר החטים, על המחיר, על כך שמסוכן מאוד לעמוד כך ברחוב כי זה לא חוקי. היה ברור שהוא מתוח, והוא ביקש שניכנס ונמשיך לדבר בפנים... התקשרתי לאופיר, ארוסי לצורך המבצע, ואמרתי 'מותק, אתה יכול לפתוח את השער?' - זה היה הקוד לפעולה. אופיר, ג'וליוס והשוטרים הגיעו בתוך כמה שניות. קופי לא הבין מאיפה זה נפל עליו... שנייה לפני שקופי נכנס לרכב, הוא הסב את ראשו לעברי ונעץ בי מבט. המונית עמדה בינינו, הסתירה את גופו, וראיתי רק את עיניו. הוא לא כעס, הוא נראה מאוכזב. השפלתי מבט, הרגשתי שבגדתי בו".

יש תקווה

תקופת הקורונה פגעה גם במדינות אפריקה, שנאלצו לסגור את המעברים בין המדינות די מהר ולתקופה ארוכה, במרבית המדינות היו גם מגבלות תנועה מחמירות שהקשו על הסוחרים שגם כך פועלים באופן לא חוקי. מנגד, גם האכיפה פחתה, משום שארגוני בעלי החיים, כמו בכל מקום בעולם, סגרו את משרדיהם, עבדו מהבית ומיעטו להגיע לשטח.

כשזנגביל־בר מתבקשת להיזכר ברגע המרגש מכולם היא מודה כי ברוב המקרים למרבה הצער לא היה מדובר בהצלה של בעלי החיים, אלא בתפיסה של סוחרי בשר של חיות בר. עם זאת, לעיתים היו סיפורים מאוד מרגשים כמו מבצע שבסופו התגלו בתוך קופסה קטנטנה תאומי גורילות מחובקים, בני שבועות ספורים. "למרבה הצער קיימים לא מעט בעלי חיים שנמצאים בסכנת הכחדה מיידית. הרשימה האדומה של איגוד השימור העולמי, מדרגת את המינים לפי רמת סכנת ההכחדה שבה הם נתונים. האורנגאוטן הסומטרי למשל נמצא תחת הקטגוריה של 'סכנת הכחדה חמורה', שלולא התערבות להגנתו כנראה ייעלם לנצח מעולמנו. כך היה עם גורילות ההרים ברואנדה, אך מאמצי השימור נשאו פרי ולפני שלוש שנים שונה הסטטוס שלהם ל'בעלי חיים בסכנת הכחדה' (דרגה אחת לפני "סכנת הכחדה חמורה", י"י). ברשימה האדומה, מופיעים גם מינים שכבר נכחדו כמו קרנף לבן צפוני או מין מסוים של דולפין הנהרות", היא אומרת בעצב.

חזרה לחיים של מינים שכמעט ונעלמו לא מתרחשת רק באפריקה. "בארץ יש לנו דוגמה למין שהופיע ברשימה כנכחד וקם לתחייה - עגולשון שחור גחון, צפרדע אנדמית שחיה רק באגם החולה. לאחר ייבוש האגם בשנות החמישים, הוכרז המין הזה כנכחד. במשך למעלה מ־50 שנה הוא לא נצפה ואז, בשנת 2011 נצפו כמה פרטים בודדים ממנו", אומרת זנגביל־בר ומוסיפה ש"לא צריך להגיע עד אפריקה כדי לחולל שינוי. אם נשתדל לשמור על הסביבה הקרובה שלנו, נימנע מרכישת חיות בר, וכשנטוס לחו"ל לא ניתן יד לתעשיית חיות שכוללת צילומים עם נמרים מסוממים, תוכים שכנפיהם קוצצו או השתתפות במופע פילים, אולי היא תגווע ותיעלם מהעולם".

:ההמלצות שלה

אבל אפריקה היא לא רק חיות בר בסכנת הכחדה וציידים חסרי לב, אלא גם יעד תיירותי מלהיב. זנגביל־בר, שחייתה במשך שנתיים ביבשת, מציגה כמה יעדים נבחרים שבהם ביקרה.

* קמרון: "יעד מעניין ויפהפה המכונה 'המיניאטורה של אפריקה' ובשטחו יש סוואנה, ג'ונגל, נהרות רחבים, הרי געש, חופים עם חול וולקני וחופים לבנים ורחבים - מהיפים שראיתי. קמרון מאוד מרתקת מבחינה אתנית ותרבותית, משום שחיות בה כ־230 קבוצות אתניות ולשוניות ויש בה עושר תרבותי שקשה להתחרות בו. אחד מהמקומות האהובים עליי היא עיירת החוף לימבה (Limbe). יש בה מרכז חיות בר מטופח (Limbe Wildlife Center), שבו צוות נפלא המטפל במסירות בגורילות, בשימפנזים, בדרילים (זן של קוף, י"י) ובבעלי חיים נוספים שהובאו אליו לאחר שחולצו מסוחרים, ציידים או אנשים פרטיים".

"לימבה ממוקמת על חוף האוקיאנוס האטלנטי ולמרגלות רכס הרים מרשים שפסגתו היא הר קמרון - הר געש פעיל שגובהו יותר מ־4,000 מטרים - הפסגה הגבוהה ביותר במערב אפריקה. זהו אחד מהאזורים הגשומים בעולם. כמויות הגשם הגדולות, בשילוב האדמה הוולקנית הפורייה, הופכים את האזור ליער גשם עשיר. חוף הים השחור, יער הגשם המגיע עד המים, ההר הנישא במרחק, שוק הדגים הטרי והגן הבוטני המטופח הן כמה סיבות טובות להתאהב בה".

היא ממליצה גם על החופים הדרומיים של קריבי (Kribi). "זהו גן עדן יחסית קרוב (שלוש שעות נסיעה מהבירה יאונדה, שבה התגוררה, י"י), ובו חופים לבנים ורחבים, סירות דייגים פשוטות שפזורות על החוף ומליחות הים מתונה בזכות הקירבה לשפך נהר הלובה שזורם אל האוקיאנוס האטלנטי במפלים מרהיבים. גם המלונות נעימים באופן יחסי והאוכל טרי ומוגש היישר מהים. כל אלה מהווים מפלט מסוים מהשחיתות המורגשת בכל פינה. למרבה הצער, בשלוש וחצי השנים האחרונות מתרחשת בדרום המדינה מלחמת אזרחים המכונה 'המשבר האנגלופוני'".

* הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: אל המדינה, מהמרתקות שבהן ביקרה זנגביל־בר ביבשת, היא הגיעה בתקופה של שקט שברירי, שנה לאחר סיומה של אחת ממלחמות האזרחים. הפראיות של מדינת הענק הזאת, יערות הגשם האינסופיים, נהר הקונגו שעם הגיית שמו עולים מראות מעשרות הספרים והסרטים שנוצרו בהשראתו, הביאו אותה לחוש ברת מזל על כך שהצליחה להגיע לאזורים הנידחים ביותר וליהנות מהראשוניות, לשוט בסירת מנוע קטנה על הנהר ולבקר בכפרים שהגישה אליהם אפשרית רק לאחר שיט ארוך. היא מספרת שפגשה אנשים נעימים ונטולי מרירות, שהותירו בה טעם של עוד והשכיחו את דרכי התחבורה הבעייתיות ואת המלחמות האתניות שמתלקחות באזורים שונים במדינה.

* גינאה המשוונית: "מדינה קטנה, אך עם יופי עוצר נשימה בזכות חופים ויערות גשם המכסים את רובה. אפילו מזג האוויר נוח מאוד, הודות למיקומה על קו המשווה", אומרת זנגביל־בר ומסבירה שהמדינה מחולקת לשניים: האי ביוקו (Bioko), בו נמצאת הבירה מלאבו (Malabo) ולחלק השני הנמצא על היבשת. "המורשת הקולוניאלית הספרדית מורגשת בכל מקום - השפה הרשמית היא ספרדית (ביחד עם צרפתית ופורטוגזית), ובכל עיר או כפר ישנה כנסייה בסגנון ספרדי, ומרבית התושבים הם נוצרים קתוליים. העובדה שגינאה המשוונית היא יצרנית הנפט השלישית בגודלה באפריקה (למרות גודלה הזעיר) משכה אליה משקיעים מערביים ונציגות של חברות נפט ענקיות. אוכלוסיית הזרים גדולה יחסית ואולי זו הסיבה שתשתיות התיירות בה טובות ביחס לשכנותיה, אם כי בדומה להן, גם בה שורר שלטון יחיד מזה שנים רבות, למרות שכלפי חוץ משדרים 'עסקי דמוקרטיה'", היא מסבירה.