מבצע שובר החומות
השבועות האחרונים חשפו בבת אחת, כמו הסרת לוט מאוד לא חגיגית, את אשליית הביטחון שבה אנחנו חיים, את השקרים ואת חלקי האמיתות שהתרגלנו אליהם ושמכרו לנו במשך שנים.
• הרתעה:
צריך לומר את האמת: מי שמורתע במרחב העצום שבין הים התיכון למפרץ הפרסי, זה לא הערבים. זה עם ישראל.
כל הפרשנים והקצינים במיל' יכולים להמשיך לדבר גבוהה־גבוהה על טקטיקה, אסטרטגיה, הבונקר של נסראללה והמחילה של דף.
בפועל – הירי נמשך חופשי, מהדרום, מהצפון, מיהודה ושומרון.
בפועל – הר הבית סגור ליהודים.
בפועל – כבישי ישראל ריקים, כאילו לא יצאנו עדיין מהסגר.
בפועל – מוצרי גז פלפל אזלו מהמדפים. המוני ישראלים הסתערו על המוצר הזה כי הם פוחדים להסתובב ברחוב או לצאת לריצה בשכונה בערב. לא בביירות, ברמאללה או בטהרן. ברמת־גן, בהוד־השרון, בעפולה.
• תמונת ניצחון:
צמד המילים הללו הן אחד האסונות שלנו. במקום לחפש ניצחון השתעבדנו לתמונת ניצחון. ועבור מי מיועדת בכלל תמונת הניצחון הזאת? עבור חמאס? את תמונת ההרס הם רואים יום־יום בעיניים שלהם. כל המרדף המגוחך הזה אחרי תמונת ניצחון מיועד כל כולו לעיניים ישראליות. שהרי אמרנו, אנחנו העם המורתע באזור.
• ארה"ב:
זאת לא אמריקה שהכרנו. וזה לא בגלל ביידן, גם אמריקה של טראמפ היא לא אמריקה שהכרנו. ארצות־הברית עוברת תהליכי עומק של שינויים דמוגרפיים, תרבותיים, כלכליים. ישראל הפכה, שלא בטובתה, לשחקן פוליטי משמעותי שם, או יותר נכון, לאביזר ניגוח פוליטי בין הצדדים.
הגיע הזמן להתחיל לעבוד על תוכנית ההתנתקות מעטיני הדוד סם: לא בריב, לא במכה, אבל להפנים שארה"ב עלולה להפוך מידידתנו הטובה ביותר, לאקסית נוטרת טינה.
אולי הגיע הזמן להסתכל גם מזרחה במקום רק מערבה. לחפש שותפויות היסטוריות אחרות.
• עוטף עזה:
כן, עוטף עזה ולא עוטף ישראל. ממשלת ישראל החליטה לחיות עם ירי מעזה כגזירת שמיים. כחלק מהשגרה, מהחיים שלנו כאן. היא רק שכחה, או נכון יותר קיבלה החלטה מודעת, שלא לעדכן את הנתינים בממ"דים שזה המצב.
הגיע הזמן להחליט שאנחנו חיים בהשלמה עם המצב הזה, ולהודיע זאת קבל עם ועדה. או – לפתור אותו אחת ולתמיד, יהא המחיר אשר יהא.
רק אנא מכם מנהיגים דגולים שלנו, הפסיקו לשקר.
