גם אם תקוים הפסקת האש וגם אם לא – התמונה תהיה אותה תמונה. והיא לא תמונת ניצחון. הניסיון להתעקש בכל פעם על "תמונת ניצחון" הוא כל כך מופרך, חסר משמעות ואיך לומר, ילדותי – שתמוה לשמוע שוב ושוב את הפרשנים המקצועיים והפרשנים מטעם עצמם מדברים על החיוניות של תמונה "שתיצרב בתודעה". עוד צמד מילים נבובות שנשמעות שוב ושוב באולפנים.
האם תמונת המגדלים הקורסים בעזה היא תמונת הניצחון שלנו? או שאולי ילדי עזה שנותרו בלי בית ומשוטטים בין החורבות הם התמונה שתיצרב בתודעה. ומה היא תמונת הניצחון של חמאס, קיר פעור בבית באשקלון? התמונה של האמא מאשדוד שמסוככת בגופה על שני ילדיה?
אז לא. תמונת ניצחון לא תהיה, לא להם ולא לנו. והיחידים שתודעתם כנראה נצרבה מעוד סבב מיותר הם מי שאיבדו את ילדם או בן משפחתם באחת ההפצצות ה"מג'נוניות", כפי שתיארו בעזה את ההפגזות האוויריות עליהם, ואלה שנפגעו בצד שלנו מהירי ומהשיגורים המאסיביים. הבתים ייבנו מחדש, עזה תשתקם שוב מהר מכפי שצפוי, הכסף שימשיך לזרום אליה מקטאר באדיבות ממשלת ישראל יחמש אותה לשנים הבאות – והנה לכם הסבב הבא.
אבל אולי לא צריך תמונה אחת צורבת תודעה, אלא חשבון נפש עמוק. כי בחלוף הזמן מה שייזכר הוא הקונספציות שנשברו: חמאס שירה טילים על ירושלים בניגוד לכל מה שחשבנו; מהומות שכמותן לא דמיינו בין ערבים ליהודים בתוך הערים המעורבות; ושלא ניתן יותר להתעלם מהחיבור החזק בין הפלסטינים בגדה, בעזה ובישראל.
ויש עוד דבר שכנראה נזכור: שפעם, לפני כ־15 יום ולמשך כמה ימים בודדים, בין קבלת המנדט של לפיד לתחילת ההתלקחות הביטחונית, היה נראה שזה בכל זאת יכול לקרות. שתקום פה ממשלת שינוי. וששלושה ימים אחרי שהאש פרצה – בנט נשר מהאירוע. וכנראה אף פעם לא נדע האם הלחץ בתוך ימינה לסגת מהמו"מ עם לפיד היה עושה ממילא את שלו, ושבנט היה קורס גם ללא האירועים הביטחוניים.
אני לא מאלה שסבורים שכל מה שקרה כאן בשבועיים האחרונים הוא בגלל הפוליטיקה, או כפי שטוענים רבים, שנתניהו ניצל את המלחמה לצרכיו הפוליטיים. לחמאס היו סיבות משלו להבעיר את השטח. ועם כל המוקשים שהונחו לפניהם, כמו חסימת שער שכם, ההיאחזות של בן־גביר בשייח' ג'ראח והשלכת רימוני ההלם בתוך מסגד אל־אקצא, ועוד ברמדאן – בשביל זה לא צריך תיאוריית קונספירציה. בשביל זה מספיקים כמה אידיוטים. לא כל טעות היא קונספירציה, ועם חוסר המשילות, הכאוס והברדק שיש במדינה – יש הרבה יותר טעויות מאשר קנוניות.
אבל יש לא מעט אנשים שחושבים שהאיש שמכונה "קוסם" הוא בעצם אדם חסר כל עכבות, אשר דורש מיריביו להיות ממלכתיים ונאמנים בעוד הוא אינו מוגבל כלל על ידי הכללים שהוא עצמו יצר. אדם שכמו שליטים טוטליטריים אחרים, שיטת העבודה שלו כוללת שלושה מרכיבים: הפחדה, פיתוי והפרד ומשול. הוא עשה את זה בתקופת הקורונה ("יהיו עשרות אלפי מתים") כשהפעיל את שיטת הפרד ומשול על גנץ ואז רימה אותו, והשבוע עשה אותו דבר למפלגתו של בנט סביב האירועים בעזה. עכשיו, לדעת אותם אנשים, המאמצים שלו יהיו מופנים לסער (אולי סביב המהומות בערים).
למרות ההכחשות הנמרצות של סער ("קשקוש מקושקש"), העובדה שמסתובבים ספינים כאלה מעידה על כוונת מכוון. אין מגעים, אין אירוע. בהערכות המצב שנעשות בחלקים של מחנה השינוי, התחושה היא שנתניהו חותר לבחירות חמישיות. כשהיה במצוקה וחשש מממשלת שינוי, הוא היה מוכן להבטיח רוטציה. אבל דברים שעשה אז, הוא לא יעשה היום, כשהחשש הזה לא באמת קיים.
בואו. זה לא שיש לנתניהו סיבות טובות ללכת לבחירות. על מה הוא ילך. אפילו חיסונים כבר אין לו. ובמלחמה הוא לא ניצח. המלחמה, כמו מלחמות קודמות, מסתיימת בחמיצות, עם הקרב הרגיל על הנרטיב (שוב מילים מלקסיקון המלחמה שלנו). אם אכן כל מה שנגיע אליו עם חמאס הוא שקט תמורת שקט, ללא שום דיון רציני ועמוק על עתידה של עזה – על מה היה כל העניין. אפילו על החזרת גופות החללים והנעדרים עוד לא שמענו בנקודת הזמן הקריטית הזאת.
ובכל זאת, למרות היעדר הניצחונות, אין לנתניהו שום בעיה להוביל אותנו לעוד בחירות. מה אכפת לו, הוא הרוויח עוד חצי שנה כראש ממשלה, לך תדע מה יהיה עד אז. אולי עוד מגפה, עוד מלחמה, המזל איכשהו עומד תמיד לצידו של נתניהו.
השבוע הסתובבו שמועות כאילו פעילים בימינה חושבים שצריך לחזור לגוש השינוי. אבל אין מה לעצור את הנשימה: זה נשמע יותר כניסיון ללחוץ על נתניהו. הרי אין דבר שמאיים עליו יותר מאשר ממשלת הרפאים הזאת, שעוד לא קמה וספק גדול אם תוכל לקום.
בניגוד לסער ולאלקין, שלא היו להם יותר מדי ציפיות מבנט, או ליתר דיוק הם ציפו להתאכזב, והם מאמינים שנתניהו מוביל אותנו לבחירות חמישיות – יש גורמים אחרים בגוש השינוי שמתקשים להבין מה רוצה יו"ר תקווה חדשה. במהלך המו"מ היה לו, לדבריהם, חלק לא קטן בדחיקתו של בנט לכיוונו של נתניהו, בכך שלא הפסיק לדרוש תיקים ומינויים. רשימת הדרישות והמינויים ששלח לצוות המו"מ של בנט, אומרים שם, הפילה גם את לסתותיהם של המנוסים שבאנשים. "יש רק מילה אחת לתאר את זה", אמר אחד מהם, "חזירות".
סער, לדברי אותם גורמים, לא עשה שום מאמץ למנוע את עזיבתו של בנט או לשכנע אותו לחזור, והוא מתמיד בסירובו להקים ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות. בסדר, אומרים אותם גורמים. הבנו מה הוא לא רוצה, אבל מה כן? האם יש לו או לאלקין איזשהו רעיון פוזיטיבי איך להקים את ממשלת השינוי? אם כן, הם שומרים אותו לעצמם. קשה לדעת איך סער ייצא מבחירות חמישיות, אומר מישהו, אבל אם הוא רוצה למנוע אותן – הוא יצטרך לעשות יותר מכפי שהוא עושה היום.
תגובת סער: "מדובר באסופת כזבים של פחדן שמפיץ שקרים תוך הקפדה על אנונימיות".
