שבוע לפני פקיעת המנדט של לפיד, וכולם מחכים לבנט. נדמה לי שאין אף אחד במערכת הפוליטית שיודע מה בנט מתכוון לעשות, ויותר ויותר סימנים מעידים שגם לבנט בעצמו אין מושג. מה שברור הוא, שיש לחץ אדיר בימינה, ושאם משהו יקרה ובנט סוף־סוף יחליט - זה יהיה רק ב־48 השעות האחרונות לפני סיום המנדט.

זו הסיבה שלפיד מתאמץ לסגור עד אז את כל הקצוות מול המפלגות השותפות האחרות, כמו ההסכם הקואליציוני שנחתם אתמול עם ישראל ביתנו, ובימים הקרובים מול העבודה ומרצ. מי שתומך בעמדה זאת הוא ליברמן, שגם אמר ללפיד, שאם יסגור קודם עם כולם ויגיד לבנט שאם הוא מצטרף יש ממשלה — יהיה לבנט קשה להסביר למה הולכים לבחירות חמישיות. ליברמן בטוח שאם בנט יבוא - גם מנסור עבאס יצטרף (מי היה מאמין שליברמן יאמר את המשפט הזה והאדמה לא תרעד), ולדעתו חוץ מחברי הכנסת שקד ושיקלי, יש ארבעה ח"כים מימינה שהיו מאוד רוצים שבנט יצטרף לקואליציית השינוי.

ישראל ביתנו קיבלה במסגרת ההסכם הקואליציוני את תיקי האוצר, החקלאות והנגב והגליל, כי הרי יש גבול כמה אפשר לחכות לימינה. את השאלה, מה יהיה אם שקד תחשוק דווקא בתיק הנגב והגליל, שהפך, כך מסתבר, לתיק מבוקש – הודף ליברמן בבוז ואומר שהיא תצטרך להסתפק בתיק הפנים היוקרתי. לא סוף העולם.

אלא שאם ליברמן רוצה או לא רוצה – שקד הייתה ונותרה הבעיה העיקרית. עמדתה בעניין ממשלת ימין מול ממשלת שינוי, לא השתנתה. נפתול מתפתל ואיילת מתעללת. לכל מי שנמצא במגעים עם בנט, אין שום ספק: היא יותר חזקה ממנו, וזאת המורכבות שם. ולמרות שברור שאין לה סיכוי להתברג בליכוד, אלא אם כן זה יהיה לצורכי השמדתה – היא עדיין לא איבדה תקווה להיות חלק מממשלת ימין. אז אולי זה לא בנט שצריך לגאול את עצמו מייסוריו. זו שקד שצריכה לעשות בשבילו את זה.

אין מה שמזכיר בימים אלה את לפיד יותר ממילות השיר של שב"ק ס', "אני נופל וקם, נופל וקם, עובר גשר ועוד גשר, אני נופל וקם, נופל וקם".

בואו, לא צריך להיות מחסידיו של לפיד כדי להתפעל מהנחרצות של יו"ר יש עתיד להקים ממשלה כנגד כל הסיכויים. שבעה ימים בלבד לפני פקיעת המנדט, וללפיד אין שום מושג אם ביום רביעי הבא הוא מתייצב ואומר שעלה בידו, או שברגע האחרון הוא שוב ייפול, ויקום, וינסה דרך אחרת כדי לעבור את הגשר הזה. החוק לפיזור הכנסת זו רק אפשרות אחת שלפיד אמנם מחזיק בארגז הכלים שלו, אבל לא רואה בו תסריט מועדף. אפשרות אחרת היא לאסוף בעצמו 61 חתימות של חברי כנסת, כדי לקבל 14 ימים נוספים שבמהלכם ינסה שוב להקים ממשלה.

ליברמן, לעומתו, סבור שאם לא יצליחו לכונן את ממשלת השינוי, צריך להעביר את החוק לפיזור הכנסת. לדבריו, ב־21 הימים שהמנדט יעבור לכנסת, גוש השינוי יאבד את היתרון היחסי שלו כמי שמחזיק במנדט, ונתניהו, ששולט בממשלה, במשרדים וביו"ר הכנסת – יוכל ביתר קלות להגיע ל־61 ממליצים.

אתמול חזר ח"כ שלמה קרעי מהליכוד על דברים שכבר אמר קודם, ולפיהם יש לליכוד בכיסו כבר שלושה עריקים ממפלגתו של סער. אלא שהפעם הוא הגדיל לעשות וציין את שמותיהם: יש את זאב אלקין, יש את יועז הנדל ויש את שרן השכל, אמר קרעי, ושלושת חברי תקווה חדשה מיהרו להכחיש.

דבריו של קרעי הצליחו להרגיז את נתניהו, שמיהר להכריז על עוצר ראיונות. הוא, בניגוד לקרעי, מבין את הנזק שגורמות האמירות האלה לניסיונות הנואשים של הליכוד להביא עריקים. הן רק מרחיקות את העריקים הפוטנציאליים, אם יש בכלל כאלה, שממהרים להכחיש ונתפסים במילתם. זה גם גורם לסער ולמפלגתו לאשרר בקול רם את ההתחייבות שלהם לא ללכת עם נתניהו בשום תסריט, ולגוש השינוי להתגבש ולתאם עמדות, ולמנוע את התפרקותו. ובכל מקרה, בגוש השינוי משוכנעים שנתניהו בחיים לא יציע לסער רוטציה, לא לפניו ולא מאחוריו, ושגם כל ההצעות לבנט נועדו רק לדבר אחד - לחסום הקמת ממשלת שינוי ולהוביל הליכה לעוד בבחירות.

ובכל זאת, בליכוד ממשיכים לנקוט קו לפיו אם בנט יבוא - יבואו אחריו גם עריקים. הקו הזה מנוגד ב־180 מעלות לזה שבנט רצה לנקוט - שקודם יביאו את העריקים, את הסמוטריצ'ים, את העבאסים, את מי שלא יהיה - והוא יהיה הגרוש בלירה.

אלא שככל שהזמן נוקף, מתברר שאולי בנט הוא גרוש, אבל אין שום לירה. לא בימין ולא בקואליציית השינוי.