כמו על פצע מדמם שטרם הספיק להגליד, נוספו בשבועות האחרונים על הריסות הקורונה החברתית עוד עשרה ימי לחימה ומתיחות בלתי פוסקת בחברה הישראלית. הציבור הישראלי שטרם הספיק להחלים נפשית וכלכלית מנזקי הקורונה מצא עצמו מבלה שעות ארוכות במרחבים המוגנים, תחת אזעקות בלתי פוסקות, וסופג אבדות ברכוש, בגוף ובנפש.
ימים ספורים אחרי, הגנרלים מתפארים בהישגים המשמעותיים של המבצע במקביל לפוליטיקאים שמתגאים בצמד המילים חזרה לשגרה, ואף אחד מהם לא עוצר לראות את החורבן שהשאירה פה השנה האחרונה. מתעלמים מכך שבין סיסמאות ריקות על אחריות ואשמה, הם מפקירים את אלו שנושאים אליהם עיניים, אלו שהמציאות הנוכחית רחוקה שנות אור מכל שגרה שהכירו ושהמאבק היומיומי שלהם עוד רחוק מלהסתיים.
כמעט ואף אחד לא מדבר על המחיר החברתי והרווחתי שהציבור הישראלי משלם על המשחק הפוליטי שמתנהל על ראשו. אותו ציבור שזקוק כמו חמצן לגוף למענים בריאותיים, חברתיים וסוציאליים כדי לשרוד את אסונות השנה האחרונה, מענים שאמורים להיות טריוויאליים במדינה המגדירה עצמה כמדינה סוציאלית, אבל לא ישימים במדינה נטולת תקציב וממשלה.
הרפורמה המתבקשת בשירותים החברתיים והסוציאליים, כמו גם בשירותי בריאות הנפש, לא יכולה להתרחש ללא תקציב מדינה וללא ממשלה מתפקדת. לכל יום נוסף שבו אנחנו ממתינים עלול להיות מחיר חברתי יקר, כזה שיהיה מאוד קשה לשלם.
עובדים סוציאליים ברחבי הארץ מתריעים שהם קורסים תחת הנטל, שהם נאלצים על בסיס יומי לבחור למי לסייע – לאישה נפגעת אלימות במשפחה או לקשיש ערירי? לנער במצוקה או לנכה במצוקה כלכלית? במקביל, פסיכולוגים בשירות הציבורי זועקים בפני אסון חברתי קרב ובא, ומתריעים שזמני ההמתנה לקבלת טיפול שעומדים בין שישה חודשים לשנתיים, משאירים אזרחים פגועים בעורף ללא מענה.
בינתיים, הנזקקים ביותר משלמים את מחיר הסחבת. משפחות שקרסו כלכלית, קשישים בודדים, נשים וילדים נפגעי אלימות במשפחה, אנשים עם מוגבלות שנמצאים במאבק קיומי, ילדים שמתקשים להשתלב במסגרות החינוך ובני נוער שהלכו לאיבוד בשנה החולפת. כל אלו נאלצים להישען על מערכות שקרסו עוד הרבה לפני הגעת הקורונה, ומתמוטטים יחד איתן.
והרי הצצה מבעיתה לעתיד: בני הנוער והצעירים שחיים בחרדה ופחד, ולא מקבלים מענה נפשי לכך, יגדלו להיות מבוגרים לא תפקודיים, כאלו שלא יצליחו להתגייס לצבא או להשתלב בשוק העבודה. ילדים עם הפרעות חינוכיות והתפתחותיות ימצאו עצמם נושרים ממסגרות החינוך וישוטטו ברחובות. המשמעות: יותר עוני, יותר פשע, יותר אלימות ויותר התמכרויות לחומרים מסוכנים.
אי־אפשר להמתין יותר. ההשפעות ההרסניות של המשבר הפוליטי המייגע שפוקד אותנו בשנתיים האחרונות משאיר את הציבור הישראלי לאגור טראומה על טראומה, חרדה על חרדה, כאב על כאב ולהמתין בייאוש שתוולד פה סוף־סוף ממשלה שהאינטרסים של אזרחיה כמו גם בריאותם הנפשית ורווחתם תעמוד בראש סדר העדיפויות שלה. ¿
