קצת אחרי אחת בצהריים, יום שלישי, דווח על עוד פשיטה משטרתית במגזר הערבי, הפעם ביפו. השכנה הנאא עמורי סיפרה שראתה כוח של רעולי פנים, מלווה בלוחמי מג"ב, שהגיע לרחוב דב ממזריץ' וחסם את התנועה. "הם יצאו בנשקים שלופים ולא נתנו לאנשים לעבור", אמרה, "ממש באו להשליט טרור ופחד".
א', בת ה־19, עובדת במלון בתל־אביב שלדירתה פרץ הכוח, הייתה נסערת: "בדיוק ישנתי צהריים כששמעתי קולות של גברים בבית. ההורים שלי גרושים, אני, אמא שלי ואחותי גרות לבד, ככה שבהתחלה חשבתי שזה חלום. פתאום הדלת של החדר נפתחה ושאלו: 'יש פה מישהי?' מיד קפצתי. ראיתי מולי שוטר, על אזרחי, עם כובע שכתוב עליו משטרה. רק העיניים שלו הציצו, יתר הפנים היו מכוסות. חוץ ממנו היו עוד שישה־שבעה אנשים שנראו כמו חיילים, עם רובים גדולים. רציתי להתקשר לאמא שלי אבל השוטר ביקש שאביא לו את הטלפון. שאלתי 'מה אתם רוצים, מה אתם מחפשים?' אבל הם לא ענו וגם לא הסבירו כלום. הזיזו את המיטה בחדר של אחותי, פתחו את הארון, הוציאו בגדים, אותו הדבר עשו אצלי".
איך הם נכנסו אליכם לדירה?
"שברו את המנעול של הדלת, יש להם טכניקה".
השתתפת בהפגנות שהיו ביפו לפני שבועיים?
"לא. גם אחותי לא. אמא שלי, שהיא מורה בבית ספר יהודי־ערבי, הייתה בהפגנה אחת או שתיים בעד הדו־קיום אבל עמדה והסתכלה מהצד, לא עשתה כלום".
הם לקחו משהו, עצרו מישהו?
"שום דבר. כמו שבאו, ככה הם הלכו".
הגעת הכוח לרחוב ולבניין של א' תועדה על ידי אחד השכנים. אור יום, לב יפו, בקושי מאה מטר מיפת, רחובה הראשי של העיר. תוך דקות הסרטון רץ בכל קבוצות הווטסאפ המקומיות. פחות או יותר באותו הזמן רכבו כמה עשרות שוטרים על אופנועי סיור בטור מסודר ביפת. סוג של מצעד יום עצמאות שנועד לייצר הרתעה, שכל היפואים יראו שהמשטרה נמצאת בעירם כדי להחזיר את ה"חוק וסדר", שמו של המבצע לתפיסת הפורעים ברחבי הארץ בשבועות האחרונים והשבת המשילות. גם שיירת האופנועים צולמה בסרטון שהופץ בכל הקבוצות בעיר.
עד כמה זה יעיל ומשיג את המטרה, את זה אף אחד עוד לא יודע להעריך. מה שבטוח, שהרוחות במגזר סוערות. חדרי מצב נפתחו בערים המעורבות, בהם אוספים מתנדבים ערבים מידע על העצורים ועילות המעצר ויש כמה עשרות עד מאות כאלה בכל יום. כל זה קורה כשבמקביל מתנהל מצוד אנושי עתיר משאבים: בעקבות אירועי הלינץ' בלוד ובעכו, זריקת בקבוק התבערה לבית משפחה ערבית ביפו, שריפות בתי הכנסת בלוד ובית המלון בעיר העתיקה בעכו ואירועי הירי על השוטרים ברחבי הארץ, נכנס השב"כ למאמץ כדי לאתר את הפורעים. מדובר במבצעים המשותפים למשטרה ולשב"כ ומושקעים בהם כל היכולות והאמצעים המיוחדים של השירות, הן בהיבט הטכנולוגי והן בהיבט החקירתי. בחלק מהאירועים, כמו בלינצ'ים שבוצעו בעכו ובירושלים, כבר נעצרו חשודים ונגד חלקם הוגשו כתבי אישום.
כמו מיפו מגיעים בימים האחרונים דיווחים מכל היישובים הערביים והערים המעורבות בארץ על מבצעי מעצרים של המשטרה והשב"כ. חלקם נערכים בלילה אולם רובם לאור יום, בכוונה, למען יראו וייראו. נכנסים בכוח גדול, מאובטח בלוחמי יס"מ או מג"ב, לעיתים גם ימ"מ או מסתערבים, נשקים שלופים, קסדות, אפודים, מכתרים את הבניין או הבית, כמו שעוצרים מבוקשים בשטחים.
מאפס למאה בשנייה
מאז קום המדינה מכסה שירות הביטחון הכללי את הנעשה בחברה הערבית בהיבט הפח"עי. כל התארגנות לביצוע מעשה טרור, כל דיבור או מחשבה או חבירה לגורמים עוינים מבחוץ, מעניינים את רכזי השטח שלו. מכל היתר לא אכפת להם. ארגוני פשיעה שמטילים את אימתם על האוכלוסייה, אגירת נשק שבאמצעותו נרצחים אזרחים על בסיס יומיומי, את אלו משאירים למשטרה. היו עשורים בהם ערבים ישראלים התבקשו להיות מודיעים של השירות ביישוביהם כתנאי קבלה לעבודה במגזר הציבורי. כל מורה או פקיד במשרד ממשלתי נחשד כמשתף פעולה של הממסד.
הימים האלה חלפו וטוב מאוד שחלפו. אבל כל זה רלוונטי לימינו בגלל ההפתעה הגדולה של המשטרה והשב"כ מהתפרצות המהומות במגזר הערבי ומהאלימות חסרת התקדים שהופנתה בהן כלפי יהודים, לעיתים שכנים באותה העיר של המתפרעים. גם מנגד הופגנה אלימות קשה, מצידם של פורעים יהודים כלפי ערבים. בבת־ים בוצע לינץ' בערבי תושב רמלה. ביפו הסתגרו תושבים ערבים בבתיהם מהפחד שפעילי לה פמיליה יפגעו בהם.
יורם עזר אומר שאי־אפשר לחזות התפרעויות ברחובות. הוא מדבר מניסיון של 22 שנות שירות בשב"כ. התחיל כרכז שטח בנצרת ושפרעם, עבר למשולש, היה מפקד מרחב ירושלים בתחילת האינתיפאדה השנייה וסיים כראש חטיבת הסיכול של ערביי ישראל. "זה מאוד מזכיר את אירועי אוקטובר 2000, תחילת האינתיפאדה השנייה. גם אז עברנו מאפס למאה בשנייה. הארץ נדלקה ברגע. רק שהפעם זה היה בעוצמה אחרת, לא דומה לאירועים קודמים. זה לא היה מתוכנן, לא היה ארגון שעמד מאחור. איך שאתה לא מסובב את זה, לא הייתה נקודת אחיזה מודיעינית".
עזר בקיא בעבודת השירות למרות שפרש, השבוע אף תודרך לגבי הפעילות בשטח. "אנחנו מזהים מעורבות גדולה של גורמים פליליים באירועי האלימות והטרור. צמחה בחברה הערבית מפלצת פשיעה שאגרה כמות רצינית של נשק. שנים אנחנו שומעים וקוראים על האלימות ברחובות היישובים והערים הערביות, על חוסר המשילות, הרי יורים שם גם על המשטרה. המדינה לא נתנה לזה מענה, לפחות לא מענה משמעותי, כך שעכשיו זה התפוצץ לנו בפנים.
"ברחובות השתוללו חבורות של צעירים, רובם עם רקע פלילי, בני 25-15. פעם ראשונה שהמפלצת שגדלה בחברה הערבית פנתה אל החברה היהודית וזה קרה בצורה הכי מבעיתה ומטילת אימה שיכולה להיות, בלינצ'ים. אין פחד קמאי יותר חזק מזה, מהמחשבה שאתה עלול ליפול קורבן ללינץ'.
"הלינצ'ים זה אירוע שובר שוויון כמו פיגועי ההתאבדות באינתיפאדה השנייה. השירות אמר אז שהוא ימצה את הדין עם כל מי שהיה מעורב בהם ומיצה. המרדף היה יומיומי עד שהגיעו למטרה. זה מה שקורה ויקרה באירועים שחווינו עכשיו. נמצה את הדין עם כל מי שלקח חלק בלינצ'ים, בכל מה שהוגדר כאירועי טרור. נגיע לכל מי שפרע, נקודה. לכל אחד ואחד. ערבים ויהודים. שב"כ לא ירפה. אל"ף כדי להעניש ובי"ת כדי לייצר הרתעה, למנוע הישנות מקרים כאלו. אנחנו כחברה, ערבים ויהודים, צריכים להבין: טרור זה הפחדה. הניצחון של הטרור הוא לא בהרג של אנשים אלא באימה שהוא זורע. לכן זה חמור ולכן זה יטופל בראב־ראבק, לא יהיה אחד שיימלט מהאירוע הזה".
השוטרים באו למלחמה
אבל העניין הוא לא רק מול אלו שהיו מעורבים בלינצ'ים ובהצתות. איתם אין בכלל שאלה, חייבים למצות את הדין. אולם בסוף מדובר במיעוט שבמיעוט, גם במשטרה וגם בשב"כ מעריכים שבכל הארץ כולה השתתפו רק כמה אלפים בודדים של ערבים בהתפרעויות ובאירועים האלימים הקשים, עשרות עד כמה מאות בכל נקודה.
פעילות המשטרה בשבועיים האחרונים וביתר שאת מאז תחילת מבצע "חוק וסדר" מתמקדת לא רק במעצרים ופשיטות על בתים, אלא גם בנוכחות מסיבית ברחובות. לטענת תושבים ערבים, היא מתבטאת גם בהטרדות בלי שום סיבה, בבירור ובחיפוש אחר מי שהשתתפו בהפגנות. התחושה בחברה הערבית היום, היא שכולם נמצאים כרגע תחת מתקפה. א' ששוטרים פשטו על ביתה ביום שלישי היא דוגמה אחת מיני רבות. באחת מקבוצות הווטסאפ ביפו סיפרה שכנה ערבייה כי בדרכה לעבודתה בתל־אביב בבוקר היא התבקשה לעצור באופן אקראי לביקורת משטרה ונשאלה "מה עשיתי בשבוע שעבר כשהיה סוער ביפו, איפה הייתי ובמה ההורים שלי עובדים".
פידא נערה, מנהלת תחום חברה משותפת בארגון שתיל של הקרן החדשה, אומרת שפעילות המשטרה נועדה להטיל מורא על הציבור הערבי. "כל ההצקות ברחובות, כל המעצרים האחרונים נועדו להשתיק אותנו. באום אל־פחם נרצחו שלושה בני אדם בחמשת הימים האחרונים, באמצע היום, ברחוב מרכזי, ואין אף עצור. הם משאירים בינינו את הרוצחים ורודפים בעיקר אחרי מי שהעז להפגין".
ברור שהיו הפגנות לגיטימיות, אבל אי־אפשר להתעלם מהעובדה שהייתה גם אלימות קשה של ערבים כנגד יהודים.
"הייתה אלימות כזו, אבל הייתה אלימות גם כנגד ערבים. כמה יהודים נעצרו וכמה ערבים? אני נגד אלימות, אין בנאדם שפוי שלא מתנגד לה. אבל המשטרה לא רודפת רק אחרי מי שהיו מעורבים באירועי האלימות אלא גם כנגד מי שהשתתפו בהפגנות".
עו"ד נארימאן שחאדה זועבי מ"עדאלה", המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, עמדה לפני כשבועיים במשך כמה לילות ברציפות מול תחנת המשטרה בנצרת, כדי לרשום את שמותיהם של העצורים בעיר. "ההפגנות בנצרת לא התחילו בגילויי אלימות. אני גרה בעיר וראיתי במו עיניי. אנשים יצאו כדי להשמיע את קולם נגד מה שקורה בירושלים עם אל־אקצא ושייח' ג'ראח. הגיעו משפחות עם ילדים קטנים. הם נתקלו בכוחות משטרה גדולים שהיו מצוידים כאילו באו למלחמה. השוטרים ניסו לפזר אותם בכוח ובעצם החלו בבלגן. זה הוציא עוד ועוד אנשים לרחובות יום אחרי יום והעניינים יצאו משליטה. היו מאות עצורים רק בנצרת".
כ־1,800 ישראלים נעצרו מאז פרוץ המהומות, רובם המכריע ערבים. כ־300 מתוכם נעצרו השבוע, במסגרת מבצע "חוק וסדר". "עדאלה" מסייע משפטית לרבים מהם. ביום שישי לפני שבועיים הוכשרו בזום כ־160 עורכי דין ערבים, שקיבלו רענון בדיני הארכות מעצר, כדי לייצג בהתנדבות עצורים בכל הארץ. "המעצרים לא נפסקו לרגע מאז פסקו ההפגנות", אומרת זועבי. "ההבדל הוא שעכשיו הם לא מבוצעים בכיכר העיר אלא בבתים, בכוח מופרז, וזה גורם לבהלה בשכונות ולהתלקחות עימותים".
מה התחושות בקרב הציבור?
"שהמטרה היא לדכא אותנו. זה לא מה שיחזיר את השקט, זה רק מעמיק את הבעיה. המעצרים הללו עלולים להחזיר את האנשים לרחובות".
"לשחוט שוטרים וחיילים"
זו תמונת מראה קטנה של הסכסוך הערבי־ישראלי, גם במהומות שפרצו החודש מתנהל מאבק על הנרטיב. אל מול הטענה כי המחאות ביישובים הערביים והערים המעורבות החלו כהפגנות שקטות עומדת המשטרה וטוענת ההפך. תנ"צ בני אבליה, מפקד מרחב אשר במחוז חוף, אחראי על תא שטח עצום - מנהריה בצפון עד עתלית – שבו חיים 830 אלף ישראלים, מתוכם 80 אלף ערבים מוסלמים. בכל המרחב הזה יש לו 1,300 שוטרים. המספר הזה כולל אגב גם אנשי אפסנאות, רכב ומנהלה.
בימים הראשונים של ההפגנות והמהומות נדרשו שוטרי המרחב של אבליה לרוץ בין הגזרות מאירוע לאירוע, במשמרות של 14-12 שעות, כל יום, כולל בשבת. "לנו במשטרה אין בעיה עם הפגנות כל עוד אין בהן הפרות סדר", הוא אומר, "אבל זה לא מה שחווינו. בחיפה שרפו לנו ניידות בהפגנה בבן־גוריון. ירו זיקוקים בכינון ישיר לעבר השוטרים. הייתי קצין חקירות של תחנת זבולון במהומות 2000 ואין מה להשוות, הפעם האירועים היו הרבה יותר אלימים ורווי שנאה".
בחברה הערבית אומרים שהמחאות התחילו כהפגנות שקטות ומי שהתגרה והתחיל באלימות זו המשטרה.
"קח את חיפה לדוגמה. המחאות שם תמיד מתרכזות בבן־גוריון על כיכר אונס"קו. אנחנו באים וסוגרים להם שני רחובות מקבילים, כדי שיוכלו להפגין ולא מתערבים. בסוף כולם מתפזרים ואומרים שלום שלום. הפעם הם התעקשו לחסום צירים מרכזיים, אז הבהרנו להם חד־משמעית שלא נאפשר את זה. הם התחילו לזרוק עלינו אבנים ובקבוקים וצעקו שצריך לשחוט שוטרים וחיילים. הייתה הערכה שיכולה להתפתח מחאה בעקבות מה שקורה בירושלים, אבל לא ציפינו שזה יהיה בעוצמה כזו ובכל כך הרבה מקומות בכל רחבי הארץ. זה הפתיע אותנו".
אז עכשיו אתם רודפים גם אחרי מי שהשתתפו בהפגנות?
"אנחנו מבצעים מעצרים בכל יום של מי שהשתתפו במהומות, אנשים נחקרים ובחקירות צפים עוד שמות שמייצרים עוד מעצרים. לא נוריד לרגע את הרגל מהדוושה".
זה מלבה את האווירה הטעונה גם כך.
"לא מקבל את זה. המשטרה לא יכולה להתעלם ממה שקרה".
גם עזר, בכיר השב"כ לשעבר, אומר שזה הנוהל הרגיל. "אחרי כל סבב של אירועי הפרות סדר גדולים ואלימים המשטרה יוצאת למעצרים. אני לא רואה פה משהו חריג".
כל המעצרים האלו שנתפסים כהפחדה והשתקה בציבור הערבי, לא יכולים ליצור תגובת נגד ולהביא להתחדשות ההפגנות והמהומות?
"זו באמת דילמה, איך אתה אומד את חוזק התגובה כדי ליצור הרתעה. האם אני נותן סטירה קטנה ומחכה לראות מה יקרה או מוריד לו את הראש ואז נראה אם הוא מצמיח ראש חדש. איש לא יודע לחשב דבר כזה. דבר אחד אני יודע, אל מול האלימות שראינו אנחנו חייבים למצות את הדין עם כל מי שעמד ליד, הסתכל, עבר, הריח, נשם, לקח חלק פעיל באירועים לאומניים ואלימים שהוגדרו כטרור.
"החברה הערבית חייבת להבין שהיה פה אירוע חריג ביותר. אף פעם לא קרה שמאות אלפי יהודים הרגישו מאוימים בבית שלהם, גם לא בתקופת הפיגועים הכי קשים. אנשים חששו לצאת לרחוב, לעלות על אוטובוסים, אבל ברגע שהיית בבית, הרגשת מוגן. פה בלוד יהודים הסתירו את הילדים מתחת למיטה. איפה נשמע דבר כזה שאנשים יפחדו בבית שלהם, בישראל, במרכז הארץ, זה היה באמת חריג בכל קנה מידה. הטיפול באירוע הזה לא יהיה נעים אני אומר לך, ממש לא יהיה נעים, אבל אי־אפשר שלא להגיע לכל מי שלקח בזה חלק".
נפגשנו בחיפה. הרחובות למטה, באזור ואדי ניסנאס, היו ריקים. העסקים הערביים מוחרמים עכשיו על ידי יהודים, לא רק בחיפה, גם ביפו וגם בעכו, בכל הארץ. ישבנו בבית קפה בסטלה מאריס שעל הכרמל. בשולחנות סביבנו אנשים דיברו ערבית וזה נשמע כל כך טבעי ולא מאיים. "אני מאלה שחושבים שדווקא עכשיו אסור להחרים, שדווקא עכשיו צריך לנהל דו־שיח עם השכנים הערבים שלנו בחיפה, בעכו ובלוד, להקשיב למה שיש להם לומר. הם המומים בדיוק כמונו ממה שקרה פה ומפחדים בדיוק כמונו מההשלכות. צריך לעשות הכל כדי שדבר כזה לא יחזור על עצמו. זו לא משימה רק לשב"כ ולמשטרה. זה קודם כל אינטרס שלנו כבני אדם, כישראלים שרוצים לחיות פה.
"למדינה יש חלק גדול במצב של החברה הערבית. לכן הייתי שופך עכשיו תקציבים על המגזר, בונה שם בלי חשבון. מקים מועדוני נוער. ואם ישרפו אותם, נבנה עוד פעם. ישרפו שוב, נבנה מחדש. עד שיבינו שזה לטובתם, לטובת דור העתיד שלהם. כאנשים פרטיים אנחנו צריכים לתמוך בהם. הרוב הגדול של הציבור הערבי רוצה לחיות כאן איתנו בשלום. חייבים להמשיך לעבוד יחד, לא להעניש אותם. ההפך, לתת להם מוטיבציה ואנרגיה לשמור על הדו־קיום.
"תוך כדי המהומות התקשרתי לעבד, הקצב שלי בעיר התחתית, ואמרתי לו 'אני אוהב אותך, שמור על עצמך עכשיו'. הוא ענה לי 'גם אני אוהב אותך, אני רוצה רק שנמשיך לחיות ביחד ושנהיה חברים'. הוא איש מבוגר, בן 70 פלוס, היה תינוק כשההורים שלו ברחו מהכפר ליד נשר לחיפה. הוא לא שוכח לנו את זה. אבל לו אין ברירה ולנו אין ברירה, שנינו חייבים לשלב ידיים, למרות שהידיים משני הצדדים לא נקיות. הם השכנים שלנו ואנחנו השכנים שלהם, לא נוכל לברוח מזה".
