בשעות הבוקר של יום רביעי לפני שבועיים, יומו השלישי של מבצע "שומר החומות", שהה שרון בן־שושן בדירתו, בקומה הרביעית ברחוב סטרומה 2 בשדרות. "הייתה הפוגה, והילדים הלכו לשחק אצל השכנה בקומה", הוא משחזר השבוע. "כשנשמעה אזעקת צבע אדום, רצתי לשם והכנסתי את כולם לממ"ד. החלון היה פתוח כי השכנה רצתה לאוורר, וסגרתי אותו מהר. בגלל שהחזקתי את הידית בזמן הפיצוץ, קיבלתי מכה בכתף מההדף. אחרי זה הגיע פיצוץ נוסף, ממש הרגשתי אותו ביד. אמרתי להם, 'זה אצלנו, הנפילה אצלנו'.
"יצאנו מהדירה וכל המסדרון היה מפורק", הוא ממשיך. "עשן, פיח, רצועות אלומיניום מהתקרה. ירדתי במדרגות ובקומה השלישית פגשתי את השכן שלי מלמטה, אביחי אברג'יל, מכוסה כולו דם. הוא ניגש אליי וצעק 'הילד, הילד'. חשבתי שהוא מדבר על הבן שלו. רק אחר כך הבנתי שהוא דיבר על האחיין שלו, עידו".
האם, שני, הוגדרה כפצועה קשה, אושפזה בבית החולים כשהיא מורדמת ומונשמת, ושוחררה בשבוע שעבר. את הלוויה של בנה החמיצה. ממיטת בית החולים סיפרה איך בכל פעם שרצה עם בנה לממ"ד הבטיחה לו שהם במקום בטוח. כעת, אמרה, היא מרגישה ששיקרה לו.
מותו של הילד עידו אביגל זיעזע את הציבור בישראל, ואת תושבי שדרות בפרט, לא רק בשל גילו הצעיר. למעשה, הוא האזרח הישראלי הראשון שנהרג בעודו נמצא בממ"ד (מרחב מוגן דירתי), ולאחר שפעל בדיוק בהתאם להנחיות.
בניגוד לשמועות שנפוצו לאחר המקרה, תריס הפלדה של הממ"ד, אותו לוח מתכת שמכסה את כל הפתח, היה סגור כנדרש. רסיס שניתז מפגיעת רקטה בבניין הסמוך, הצליח לחדור את שכבת הפלדה ואז התפרק לכמה חלקים קטנים יותר. אחד מהם הרג את עידו, ואחר פצע קשה את אמו. ילד נוסף ששהה בממ"ד נפגע באורח קל מרסיס זעיר, שננעץ מאחורי אוזנו.
אל ההלם של קריסת מערכת המיגון, התווסף פרסום של הכתב אלמוג בן זכרי בעיתון "הארץ" מראשית השבוע. על פי הדיווח שם התברר כי תריס הממ"ד שנחדר היה בעובי של 18 מ"מ, בהתאם לתקן שנקבע בעת שהבניין נבנה, לפני כשש שנים. ואולם ב־2018 שינה פיקוד העורף את התקינה בנוגע לממ"דים בעוטף עזה, והגדיל את עובי התריס ל־24 מ"מ. התקנות החדשות הללו לא פורסמו לציבור, והיו ידועות רק ליזמים ולקבלנים, וגם זאת רק לאחר שפנו לפיקוד העורף בבקשה לקבל היתר בנייה למבנים חדשים. כעת חושף "המוסף לשבת" כי גם דחיסות הפלדה בתריס הוגדלה מ־SP-37 ל־SP-52, וכי על פי התקינה החדשה עובי קיר הבטון בממ"ד צריך לעמוד על 40 ס"מ, ולא על 30 ס"מ כפי שהיה עד לפני שלוש שנים.
"המקום הבטוח שלנו בשדרות, זה כבר לא המקום הבטוח", אומר השכן בן־שושן כשהוא שומע על כך. "זה עוד חלק מההפקרות שאנחנו עוברים ב־20 השנים האחרונות. יש לנו ממ"ד עם תריס שחטף חדירה של רסיס שהרג ילד, וזה עירער אותנו לגמרי. כשהייתי קצין בלבנון אמרתי לחיילים שלי ביטויים כמו 'לרדת מתחת לקו חלונות'. היום אני אומר את זה לילדות שלי, זה בלתי נתפס. אף אחד לא אמר לנו שהתריס הישן עלול להרוג. אם הייתי יודע את זה הייתי מוסיף לו פלטה של שישה מ"מ, ומעבה אותו על חשבוני".
בפיקוד העורף חולקים על הטענה הזו, ומסבירים ששינוי התקינה אינו הופך את הממ"דים הישנים ללא בטוחים. הם גם אינם ממליצים לאזרחים "לרדת מתחת לקו החלון", כפי שדורש בן־שושן מבנותיו. "זו אגדה אורבנית", אומר גורם בכיר בפיקוד העורף. "אין צורך לשכב על הרצפה בתוך הממ"ד או להתכופף".
בימים אלה מבצעים מהנדסים מטעם פיקוד העורף תחקיר, על מנת להבין כיצד בדיוק התאפשרה חדירת הרסיס דרך תריס הממ"ד. בשבוע הבא יוגשו הממצאים למפקד הפיקוד, אלוף אורי גורדין. אבל על פי הנתונים שכבר נאספו, מסתמן שגם התריס החדש והמשופר לא היה מונע את מותו של עידו. "ההבנה שלנו היא שיכול מאוד להיות שגם תריס 24 מ"מ היה נפרץ בסיטואציה שנוצרה", אומר הגורם הבכיר בפיקוד העורף. "בכל מקרה, כרגע אין המלצה לעשות 'ריקול' לתריסי הממ"דים הישנים בעוטף".
לדבריו, "הסיפור של עידו טרגי, אבל המקום המוגן ביותר זה עדיין בתוך ממ"ד. במהלך ההסלמה האחרונה הייתה לנו פגיעה ישירה בגבעתיים, בדירה שהסלון שלה התאדה. האזרח שם נכנס לממ"ד ולא נשרט. גם ביהוד הייתה פגיעה ישירה בבית שקרס כולו, והמשפחה שנכנסה לממ"ד ניצלה. אלפי אנשים, שהיו בסביבות פגיעה של רקטות והיו בתוך הממ"ד, יצאו מזה ללא פגע".
התובנות הללו לא מרגיעות את בני משפחת אביגל. השבוע הם תיכננו להסיר את תריס הפלדה ממקומו ולקחת אותו לבדיקת מעבדה. "כשהתקינו את החלון הזה, מישהו בדק שהפלדה שם יצוקה כמו שצריך?" אומר אחד מבני המשפחה. "הרי משהו כאן לא הגיוני. המקום הכי בטוח שאתה צריך להיות בו זה החדר המוגן, ועידו נהרג אפילו מבלי שהבית שלו ספג פגיעה ישירה. זה מטריד את מנוחתנו. מה שבטוח, זה שהתריס הזה לא מילא את שליחותו".
לא חוזרים לשדרות
דגל ישראל מתוח לאורכו של הבניין ברחוב סטרומה 5 בשדרות, זה שספג את הפגיעה הישירה של הרקטה שנורתה מעזה. מגן הדוד מסתיר את החור העצום שנפער בדירה בקומה החמישית, שלמרבה המזל הייתה ריקה מאדם בזמן הפגיעה. גם בדירה הזו, אגב, חדרו שני רסיסים גדולים את תריס הממ"ד. סלון הדירה עלה כולו בלהבות. "אנחנו ביקשנו שייתלו את הדגל הזה", אומר השבוע אחד השכנים. "רצינו שהילדים לא יראו את החור בבניין. זה מפחיד אותם".
העין נמשכת אל דגל־הפלסטר הענקי, שמייצג היטב את סיפורה של העיר שדרות, החבולה מ־20 שנות הפגזות מרצועת עזה. אבל הטרגדיה של עידו אביגל מגולמת בחור קטן הרבה יותר מהדגל הזה. מי שיסיט את מבטו לעבר קיר הבניין הסמוך, מרחק של לא יותר מ־20 מטר, יבחין מיד בצלקות הרבות שספג הטיח הלבן, תוצאה מרסיסים שניקבו אותו לאחר נפילת הרקטה. גם מהמדרכה ניתן לראות את תריס הממ"ד, הסגור עדיין, בדירה שבקומה השלישית. ביקור בתוך הממ"ד הפגוע עצמו, מגלה ששברי הזכוכית נוקו ממנו לחלוטין. החור בתריס הפלדה לא טופל עדיין, ואור השמש נכנס דרכו פנימה.
הדירה שבה נהרג עידו שייכת לעדי ואביחי אברג'יל. הם הגיעו לשדרות לפני כמה שנים והתמקמו ברחוב קטן ללא מוצא, ובו בניינים נאים בני שש־שבע קומות המקיפים רחבת חניה משותפת. הרחוב שוכן בליבה של שכונה שקטה ונעימה, אינטימית, משופעת בגני שעשועים. כך נראית תנופת הבנייה שעוברת על העיר בשנים האחרונות.
עדי היא זו ששיכנעה את אחותה, שני, לעבור להתגורר עם משפחתה בשדרות. שני מצאה דירה ברחוב סמוך והתגוררה בה עם בעלה אסף ושני ילדיהם. "הם התאהבו בשדרות ובמיוחד בשכונה", אומר אדם שמכיר את המשפחה. "החלום שלהם היה לעבור לקיבוץ או מושב, אבל כשהם הגיעו לשכונה הם גילו שיש בה קהילה קטנה ומגובשת, בדיוק כמו שהם חיפשו". לאחר מותו של עידו, הודיעו שני ואסף אביגל כי לא יחזרו לעולם להתגורר בשדרות.
מנתונים שנאספו עד כה התגלה כי התחמושת שפגעה בבניין ברחוב סטרומה, שנורתה במסגרת מטח שכלל כמה עשרות רקטות, הייתה שונה במאפייניה מרקטות הקסאם הרגילות, הן במרכיביה, הן בגודלה והן בשיטת השיגור. כתוצאה מכך הצליחה הרקטה הספציפית הזו לחדור את מערכת כיפת ברזל, ולפגוע בעוצמה רבה בבניין. בנוסף, היא התנגשה באחת מקורות הבטון של הבניין, מה שיצר התנגדות גדולה יותר לפגיעה. השילוב בין מאפייני הרקטה החריגים לאופן שבו פגעה במבנה, גרם לכך שהרסיסים שהתפזרו ממנה היו כבדים יותר ונעו במהירות רבה יותר מבדרך כלל.
בפיקוד העורף מכנים בעקבות כך את מותו של עידו "אירוע סינגולרי של פריצת ממ"ד". הם מסבירים שהתחמושת הייחודית שנורתה מעזה אינה נמצאת בידי חמאס בכמויות גדולות, וכי גם לאור שאר הנתונים הייחודיים של המקרה הוחלט, לעת עתה, כי אין צורך לשנות את "איום הייחוס" שעל פיו נקבעת התקינה לממ"דים – והתריסים הקיימים בממ"דים יישארו על כנם בהתאם לתקינה הקודמת. איום הייחוס נותר הקסאם, כלי הנשק העיקרי הנורה לעבר עוטף עזה.
גם אם מדובר באירוע יוצא דופן, שטני ככל שיהיה, מותו של עידו אביגל לצד אלפי הרקטות שנורו במהלך המערכה הקצרה מפנים זרקור למערך המיגון האזרחי, זה שנועד להגן על תושבי ישראל במהלך עימות צבאי. בסבב הלחימה האחרון הוכח עד כמה האיום הזה קטלני – ועד כמה הוא מקיף חלקים נרחבים משטח המדינה.
מי שקובע את התקנים הוא פיקוד העורף. הפיקוח על בניית הממ"דים נעשה בשלב מתן היתרי הבנייה: קבלן או יזם אינו יכול לקבל היתר בנייה, מבלי שקיבל את האישורים המתאימים ממהנדסי הג"א (הגנה אזרחית) של הפיקוד. חשוב לציין שהאישורים הללו אינם זהים עבור בניינים בעוטף עזה ובמרכז הארץ: ההנחה היא שרקטות הנורות מעזה לכיוון המרכז מייצרות בעיקר הדף, בעוד רקטות הנורות לעוטף הן כבדות יותר ולכן מייצרות יותר רסיסים.
בעקבות שיפור מערך הרקטות של חמאס בשנים האחרונות, ערך פיקוד העורף ניסויים שבחנו את עמידות הממ"דים בעוטף עזה. כתוצאה מכך ב־2018 הוחלט כאמור לשנות את התקינה ולעבות את תריסי וקירות הממ"ד בעוטף. ואולם בפיקוד העורף מסבירים ש"ברגע שאתה מפרסם תקינה חדשה, היא מסתכלת קדימה ולא אחורה. אתה לא רץ אחורה ומפרק את כל המבנים שבנית ובונה אותם מחדש. זה החוק במדינת ישראל".
בדיקה בחלק מהרשויות המקומיות בעוטף – חוף אשקלון, שער הנגב, אשכול – ובעיריית שדרות מעלה שאכן, בעקבות עדכון התקינה לא התקבלה הנחיה מפיקוד העורף לשנות משהו בממ"דים הישנים. "מ־2018 כל הבנייה החדשה צריכה להיות על פי תקן מחמיר יותר, אבל מבחינת פיקוד העורף גם הממ"דים הקודמים תקניים", אומרים במועצה האזורית אשכול. כך או אחרת, איש במועצת אשכול או במועצות האחרות לא הניף דגל אדום.
"אין חומר בלתי חדיר"
הגישה הזו מייצרת לעיתים מצבים אבסורדיים, כמו במקרה של השכונה החדשה בקיבוץ יד מרדכי, מרחק קילומטר בלבד מהגדר. לפני כשנתיים החל הקיבוץ בהקמת השכונה, הכוללת 40 בתים. 39 מהבתים ביקשו וקיבלו מפיקוד העורף היתרי בנייה לממ"דים, על פי התקינה הישנה שהייתה אז בתוקף. הבית ה־40, שהטפסים שלו התעכבו, לא קיבל היתר. בזמן שחלף השתנתה התקינה, ולכן בעלי הבית נדרשו לחזור לשולחן השרטוטים ולהגיש את הבקשה להיתר מחדש. התוצאה היא ש־39 בתים בשכונה ממוגנים על פי התקינה הישנה, בעוד אחד בלבד ממוגן על פי התקינה החדשה והמשופרת.
לדברי קבלן העובד בעוטף עזה, בעבר היה פיקוד העורף מפקח על הבנייה גם בעת מתן תעודת גמר לבניין, לפני אכלוסו (טופס 4). "פעם הביקורת בשטח הייתה נעשית על ידי חיילים", הוא אומר. "הם היו מגיעים עם צ'ק ליסט ובודקים הכל בצורה יסודית. אבל לפני כשלוש שנים הדבר הזה הועבר לרשויות המקומיות, והן מחפפות".
גם לדברי כרמית אליהו, מנהלת הוועדה לתכנון ובנייה במועצה האזורית חוף אשקלון, "פעם פיקוד העורף הגיע לכל בית פרטי, ובבנייה רוויה היה עושה בדיקה מדגמית בחלק מהדירות בבניין. לפני כשלוש שנים האחריות עברה לוועדות התכנון המקומיות. הסיבה היא עומס. הם לא היו מסוגלים לעמוד בקצב".
לדבריה, אנשי הוועדה נשלחו לכנס שבו הוסבר להם כיצד יש לבדוק את הממ"דים, "אבל נכון שמפקח בנייה לא מקצועי כמו מפקח של פיקוד העורף. יש גבול לרזולוציה שהמפקח שלי יכול לרדת אליה. בכל זאת, הם גילגלו את זה אלינו. מצד שני, המצב הזה מאפשר לי לתת שירות יותר טוב לאזרח. מהירות התגובה שלי יותר גבוהה".
אחד המרכיבים שאותם צריך לבדוק לפני מתן תעודת הגמר, הוא מן הסתם תריסי הפלדה בממ"ד. את התריסים הללו מייצרים בישראל כמה מפעלים בודדים, שקיבלו לשם כך היתרים מפיקוד העורף. לדברי אותו קבלן שעובד בעוטף עזה, כאשר הוא מקבל את התריס הזה מהספק, אין לו שום יכולת לדעת האם הוא עומד בתקנים. "הצוות בשטח, מלבד לראות על התריס מדבקת תו תקן, לא יכול לדעת האם הוא באמת תקני", הוא מסביר.
כאמור, במשפחת אביגל התעורר החשד כי ייתכן שתריס הממ"ד בדירה שבה נהרג עידו לא היה תקין. לדברי רפי סלהוב, הבעלים של חברת רשפים המייצרת תריסים כאלה, אין סיכוי שזה המצב. "מכון התקנים עושה פיקוח במפעלים שלנו פעם ברבעון", הוא אומר, "אבל כל שחקן בשוק שלנו יודע שאי־אפשר לשחק עם ממ"ד. אין דבר כזה שפתאום ישימו פח יותר דק, מדובר בחיי אדם. זה כמו שבחגורת בטיחות של האוטו לא ישימו חוטים יותר דקים כדי לחסוך שני גרוש".
לדבריו, "גם בבית בשדרות לא הייתה תקלה. צריך להבין שאין חומר שהוא בלתי חדיר. לכל דבר, בסוף, יש את נקודת הקריסה שלו. מה שקרה בשדרות זה חוסר מזל אמיתי".
הדברים הללו מתיישבים עם המסקנות שאליהן הגיעו, נכון לעכשיו, בפיקוד העורף. "לכאורה אין גבול בלהחמיר את המיגון", אומר גורם בכיר בפיקוד. "אבל אי־אפשר לבנות לכל בית בונקר מתחת לאדמה. אין פתרון של מאה אחוז, ואם יש – הוא דורש משאבים שאף אזרח לא יכול לשלם".
מחיר הביטחון
המשפט האחרון מבהיר את הגישה של מדינת ישראל למיגון העורף – הטלת ההוצאות על האזרח. אזרחי ישראל שבונים בתים חדשים נדרשים כאמור להקים בהם ממ"דים על חשבונם, בהתאם לתקנים. בבתים ישנים אמנם אין הכרח כזה, אך אזרח שירצה לבנות לעצמו ממ"ד בביתו הישן, ייאלץ לשאת בהוצאות.
הגישה הזו לא ממש עובדת. לפי דוח מבקר המדינה משנת 2020, ל־28 אחוז מתושבי ישראל, שהם כ־2.6 מיליון איש, אין מיגון תקני בקרבת ביתם. על פי התאחדות הקבלנים בוני הארץ והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה, ל־60 אחוז מהדירות בישראל אין ממ"ד. רבות מהן נמצאות בערים כמו אשדוד ואשקלון, שספגו עשרות טילים במהלך המבצע.
ב־2008 הכירה ממשלת ישראל בפערי המיגון הללו, ולאורך עשר שנים השקיעה מעל מיליארד שקל בכדי להוסיף בעצמה ממ"דים לבתים לא ממוגנים, ביישובים הנמצאים בטווח של עד שבעה קילומטרים מגבול הרצועה. ביתר חלקי הארץ זה אינו המצב, מה שהעלה טענות מצד תושבים וראשי ערים, שנמצאים מעבר לטווח שבעת הקילומטרים מגבול עזה. "נוכח מאפייני המבצע האחרון, עולה נושא היעדר המיגון כנושא קריטי לחוסן התושבים והגיעה העת לתת עדיפות לאומית למילוי צורך זה", כתב ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי, לראש הממשלה השבוע. מנתוני עיריית אשדוד עולה כי 329 דירות ו־92 רכבים ניזוקו במהלך ימי הלחימה, וכי 71 מתושבי העיר פונו לקבלת טיפול רפואי.
אשקלון נפגעה בסבב האחרון יותר מכולם. "מצוקת פערי המיגון בשכונות הוותיקות באשקלון ידועה ומוכרת מזה שנים לכל מקבלי ההחלטות", אומר ראש העירייה תומר גלאם. "הסבב האחרון, עם 960 רקטות שנורו לעבר העיר ו־75 פגיעות ישירות, רק הדגיש כמה המדינה חייבת לפתור את הפערים אחת ולתמיד ולא להמשיך להעמיד בסכנה את תושבי השכונות הוותיקות. במהלך המבצע פיקוד העורף המליץ למגן את 10,000 בתי האב באשקלון. זה הדבר המתבקש כלפי התושבים המתגוררים בעיר המטווחת ביותר בישראל".
"במועצה שלנו יכול לעמוד בית ליד בית, באחד יש ממ"ד ובשני אין", מצטרף איתמר רביבו, ראש המועצה האזורית חוף אשקלון. "אנחנו מבקשים אפשרות להלוואה בערבות מדינה, כדי שבן אדם יוכל לממן את בניית הממ"ד". לדברי גורם אחר במועצה, גם פניות רבות שנעשו לאורך השנים בכדי להקל על הביורוקרטיה במתן היתרי בנייה לממ"דים חדשים, לא זכו למענה. "במקום זה אנחנו מתעסקים בהשמשת כל מיני מקלטים רקובים, שגם ככה לא יעילים", הוא אומר.
בפיקוד העורף אומרים בתגובה ש"המיגון בישראל נמצא באחריות הפרט", ומעודדים את האזרחים למצוא פתרונות בעצמם ולא לסמוך על המזל. "עכשיו הייתה מערכה, זה מעלה את המודעות וכולם רוצים למגן את עצמם. אבל לצערנו בעוד שבועיים זה ייגמר ונתחיל לקבל שרשרת של בקשות להקלה או פטור מבניית ממ"ד".
בהיעדר תוכנית להקמת ממ"דים באזורים המרוחקים מקו המגע, מציע פיקוד העורף פתרון זול וזמין למי שאינו מעוניין או אינו מסוגל לבנות ממ"ד חדש בביתו, בדמות "שיפורי מיגון". הכוונה לחומרים שניתן להוסיף כחיפוי לחדרים קיימים, ובכך לחסוך בניית ממ"ד חדש. "אנחנו בוחנים גם אפשרות למכור את המוצרים האלה במע"מ מופחת, בכדי לעודד אנשים לרכוש אותם", אומר גורם בכיר בפיקוד. ואולם לדבריו, העובדה שאין ממשלה וכנסת מתפקדות בשנתיים האחרונות הקשתה מאוד על ההתקדמות באישור ההקלות הללו.
"נכון, יש פערים, אבל אני חושב שנתנו מענה מאוד משמעותי ואיכותי במהלך המבצע", אומר הגורם הבכיר בפיקוד העורף. "יש הרבה מקרים של נפגעים, חלקם בנפש, שקרו בגלל התנהגות לא נכונה. הפצוע האחרון בקיבוץ בארי, למשל, נפצע כי לא הקשיב להנחיות. הייתה התרעה, והוא לא נכנס למרחב מוגן ונפצע. זה נכון גם לגבי חלק מתושבי אשקלון. התגוננות אזרחית היא בהגדרה מצב שבו האזרח צריך להיות שותף. אנחנו מרגישים שיצרנו שותפות עם האזרחים במובן הזה שאנחנו נותנים להם התרעות, ואם הם פועלים על פי ההנחיות, הם גם ניצלים".
חוסר תפקודן של הממשלה והכנסת חיבל גם בניסיונות אחרים לשפר את מצב המיגון. ב־2018 הועלתה בכנסת הצעת חוק פרטית שביקשה להרחיב את המיגון במימון המדינה, משבעה ק"מ עד לקו של 30 ק"מ מגדר המערכת. "היום ברור שההחלטה למגן מ־7 קילומטר היא ארכאית", אומר ח"כ לשעבר נחמן שי, שהיה ממגישי הצעת החוק. "תפיסת הביטחון השתנתה ממרחבים ציבוריים לפרטיים, מתוך ידיעה שזמן ההתרעה קצר". אלא שההצעה לא קודמה, בין היתר בעקבות פיזורי הכנסת התכופים. "בוועדת השרים לענייני חקיקה לא אוהבים הצעות עם עלויות גבוהות, גם באוצר. זה תרם כמובן להורדתה מסדר היום", מוסיף שי.
פתרון אחר שנתן עד לאחרונה מענה מסוים, היה תמ"א 38. "כמדינה שיודעת לקבל החלטות מחוץ לקופסה, הוחלט לחזק את הבניינים לא דרך תקציב המדינה, ולא דרך התושבים", מסביר ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ. "הרעיון היה שייתנו זכויות בנייה נוספות לקבלנים, ובתמורה הם יחזקו את הבניין. על הדרך אנחנו בונים ממ"דים".
אלא שהתוכנית לא הוכיחה את יעילותה, בעיקר בערי הפריפריה, שם לא הייתה לה אטרקטיביות כלכלית. בעקבות כך החליטו במינהל התכנון במשרד הפנים להחליפה בפתרון חדש. "הם קבעו שהתוכנית תסתיים ב־2022. כתוצאה מכך יזמים לא נכנסים לפרויקטים כי לוקח שלוש שנים לקבל היתר", אומר סרוגו. לדבריו, החלופה טרם נכנסה לתוקף, בין היתר מפני שהיא מצריכה שינוי חקיקה, "ואין לנו כנסת וממשלה. עד היום אפילו לא דנו בה".
בתגובה, יצאה השבוע התאחדות הקבלנים בקמפיין הקורא למדינה להניע מחדש את תמ"א 38. במינהל התכנון טענו בתגובה כי הם פועלים מאינטרסים כלכליים. "זו התייחסות צינית שנובעת מכך שאין להם תשובות", אומר סרוגו. "ברור שיש לנו אינטרס כלכלי. אבל זה לא אומר שהטיעונים שלנו אינם נכונים".
תגובת דובר צה"ל: "הממ"ד מהווה את ההתמגנות היעילה והבטוחה ביותר. עם זאת, ההגנה אינה הרמטית. פיקוד העורף נמצא בעיצומו של התחקיר השני ויקבל החלטות בהתאם. הפיקוד ממשיך לחזק, יחד עם הרשויות המקומיות, את מעטפת ההגנה על תושבי הדרום, הכוללת התרעות מדויקות יותר, פתרונות מיגון ומתן הנחיות לאזרח. בנוסף מהווה הפיקוד מנחה מקצועי בפרויקט 'מגן הדרום', במסגרתו פועלים למיגון מוסדי, ציבורי ואישי ביישובי הדרום".
