עדיין שם בשבילנו

כשנודע שהאיחוד של "חברים" לא יהיה בצורת פרק רגיל אלא יתפקד כמפגש מחזור, נותרה רק תהייה אחת: אם הספיישל לא יכלול הצצה להווה של הדמויות האהובות וגם לא הזדמנות ליהנות מאיכויות המשחק של הכוכבים ומהכתיבה שהגדירה מחדש את אמנות התזמון הקומי – אז מה כן הולך להיות שם? כי אם זה ייגמר ב"זוכרים את הפרק שבו צ'נדלר עשה פרצוף ממש מצחיק", אז עדיף, ובכן, לצפות שוב בפרק שבו צ'נדלר עשה פרצוף ממש מצחיק.

אולם כפי שיעיד החיוך שנמרח על הפרצוף שלי לאורך רובו של הספיישל (שנמשך קצת פחות משעתיים), הפורמט לא משנה: הכל קם ונופל על הרוח שהפכה את "חברים" לתופעה תרבותית עם כושר הישרדות בלתי נתפס. היוצרים, שהראיונות איתם ממחישים עד כמה הם היו קשובים לקהל העצום שהתאבסס על "חברים", הבינו שהסיפור אינו מה קורה היום עם רייצ'ל, רוס, פיבי, מוניקה, ג'ואי וצ'נדלר; מה שחשוב הוא לשחזר את האפקט המנחם והמחבק שלהם, זה שגרם למעריצים מכל רחבי הגלובוס להצהיר בשיא הרצינות שסיטקום אמריקאי – וסליחה על זה - היה שם בשבילם.

וזה עובד מאותן סיבות ש"חברים" החזיקה מעמד עשר עונות פלוס 17 שנה כשומר מסך. ראשית, הכימיה בין השחקנים והשחקניות נשארה טבעית להדהים. בין אם זה בראיון המאולץ והמתחנחן עם ג'יימס קורדן (שהצליח להיות אפילו יותר מעיק מהרגיל) או כשהם התכנסו לבדם על הסט המיתולוגי, היה ניכר שיש ביניהם הערכה אמיתית. הגילוי לפיו דיוויד שווימר וג'ניפר אניסטון חלקו התאהבות לא ממומשת מסביר למה מיליונים חפרו בשאלה אם רוס ורייצ'ל היו בהפסקה. אפילו מת'יו פרי (צ'נדלר), שלא היה מסוגל למחוק את פרצוף ה"לא כיף לי" שלו, הודה שכל היתקלות בחמשת האחרים מציתה את תחושת השותפות הנדירה שהייתה שם.

גם התסריט והעריכה המרשימים של הספיישל הידהדו את מידת הדיוק והירידה לפרטים של הסדרה. למשל, המעברים החדים בין השיחות על רגעים קלאסיים לקטעים עצמם הכפילו את כוחן של סצנות שאינספור אנשים מדקלמים מתוך שינה. מנגד, קשה לומר שהופעות האורח של שלל סלבריטאים (מדיוויד בקהאם ועד ג'סטין ביבר בתחפושת של תפוח אדמה) תרמו יותר מדי, חוץ מהביצוע של ליידי גאגא ל־Smelly Cat.

אמנם, החדר של "חברים" נותר עמוס בפילים שהצטברו מאז שהחבורה החזירה ציוד (וגם גנבה, מתברר): הליהוק הלבן והסטרייטי; ההומור שחטא בסקסיזם והומופוביה; השעות המופרכות שכולם בילו בקפה השכונתי; וגם העובדה שאיכשהו, רק מאט לה־בלאנק (ג'ואי) נראה כאילו חלפו כשני עשורים מאז הפרק האחרון. אבל ספק אם מישהו ציפה לדיון על פערי הדורות ואיזו בדיחה מהניינטיז לא עוברת ב־2021. מלבד האינטרסים העסקיים מאחוריו (גיוס מנויים לשירות הסטרימינג של HBO), האיחוד של "חברים" נועד לשמש כפצצת נוסטלגיה שמושלכת על עולם בטראומה. וכמו כל כך הרבה פאנצ'ים בסדרה, גם הספיישל הזה בא בזמן ופגע בול במטרה.