מזכרת מהמחתרת

80 שנה אחרי שנהרג דוד רזיאל, מפקד האצ"ל הרביעי ומי שהיה בין מייסדי הארגון, מותו ממשיך לעורר גלים.

רזיאל היה זה שהחליט כי האצ"ל יפסיק להילחם בבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה. ב־1941, כשהיה בן 31, הוא נשלח על ידי הבריטים לפעולת קומנדו בעיראק: לחבל במתקני נפט שבהם השתמשו הגרמנים. הוא נהרג, ונטמן בבית עלמין צבאי מקומי. רק אחרי 14 שנים הסכימו העיראקים למסור את ארונו. בתנאי שלא יועבר לישראל. כך הגיע הארון לקפריסין, ושם נטמן רזיאל. לאחר שקפריסין זכתה בעצמאות הוא הובא לקבורה בישראל.

לאחרונה זכתה המשפחה ל"דרישת שלום" מהעבר. אחיינו של רזיאל, פרופ' אריה נאור – שחיבר את הספר "דוד רזיאל", מספר: "לבני מיכאל יש משרד עורכי דין. אחת הלקוחות שלו היא אלמנה של סוחר עתיקות. לפני זמן לא רב הופיע בנה במשרד עם מצבת עץ, שדומה מאוד למצבה שהוצבה ליד קברו של רזיאל בעיראק. הוא הכיר את הקשר המשפחתי והעניק לנו את זה ללא תמורה". בנו של סוחר העתיקות, אגב, לא ידע כיצד הגיע המצבה לידי אביו.

פרופ' נאור העביר את מצבת העץ למכון ז'בוטינסקי, שם החלו בבירור מה מקורה. "היה ברור לנו שיש פה משהו גדול", אומר גדעון מטשניק, מנכ"ל המכון, "אף אחד לא ידע שהדבר הזה קיים. גילינו שהכיתוב על המצבה בעיראק שונה מבזו שהגיעה אלינו, אך זהה לחלוטין לזה שהיה על המצבה בקפריסין".

דוד רזיאל ז"ל

מדובר בתעלומה מאחר שהמצבה מעיראק הועברה לקפריסין עם הארון. אחת ההערכות היא שחבר בקהילה היהודית בקפריסין ביצע "עריכה" למצבה ושינה מעט את תוכנה. פרופ' נאור מעלה סברה נוספת: "יכול להיות שהמצבה המקורית הושחתה כי עברו 14 שנה, והעיראקים הכינו אחת חדשה לפני ההעברה לקפריסין. כך או כך, זה אירוע מרגש: דרישת שלום מהדוד שלי. הייתי בן שנה וחצי כשהוא נהרג, וגדלתי על המיתוס".

אגב, במהלך הניסיון לפצח את תעלומת המצבה נתגלו במכון ז'בוטינסקי שלל מסמכים: פניות של האלמנה, האחות וגורמים מדיניים להביא את רזיאל לקבורה בישראל; תיעוד לכך שאלמנתו הגיעה בשנת 1942 לעיראק בניסיון לשכנע את הרשויות לשחרר את גופתו; מסמכים שבהם הבריטים מסבירים בקרירות מדוע אין באפשרותם לסייע בנושא; והכי מרגש – ההודעה שהוא יובא לקבורה בישראל".