יופי של שגרירה

"רוצה לראות את הגוש שהוציאו לי מהשד? יש לי צילום בטלפון", אומרת אשלי וקסמן־בקשי בקול מתוק ומבלבל שעקבות מבטא זר מעורבלים בו. היא בוחנת את תגובתי ומלכסנת עין בלתי מאופרת אל המכשיר שמונח על השולחן, כאילו הוא אקדח שממתין שיסחטו לו את ההדק. לא. לא רציתי להביט בגוש, ואשלי משכה בכתפיה נוכח תשובתי התבוסתנית.

בימי מבצע "שומר החומות" בעזה הפכה וקסמן־בקשי, 35, נשואה לעידן ואמא לארבעה ילדים בגילי שבע עד שנה וחצי, לאחת הלוחמות הבועטות בחזית ההסברה הישראלית. אבל לחזית הזאת עוד נגיע. בינתיים אנחנו בחזה שלה, שמחלים מהניתוח שעברה לפני שבועיים ובטלפון הטעון המונח בינינו.

אז ביקשת מהכירורגית לצלם לך את הגוש?

"בטח. אמרתי לה, 'תעשי לי טובה, תצלמי לי'. הייתי חייבת לראות מה הוציאו ממני, כי זה היה באמת גדול וכבר ראו את זה בעין. כל השתל היה מעוות כי הגוש דחף אותו הצידה".

את השתלים יש לה עוד מהניתוח הקודם, גם אז היה עליה להוציא גוש מהשד. "גיליתי אותו כשהייתי בת 16, אבל פחדתי והתביישתי לספר לאמא שלי. פחדתי, הדחקתי וחייתי עם זה שנים, וגם כשבסוף הלכתי לרופאה בקנדה ששלחה אותי לאולטרסאונד, לא עשיתי את הבדיקה. עליתי לארץ והתגייסתי לצבא, והמשכתי לא לבדוק מה קורה לי בתוך השד".

ולא פחדת שזה מסוכן?

"פחדתי אבל פחדתי יותר לגלות", היא אומרת. וכשאלחץ בהמשך על מורסת הפחד, היא תודה שהיא קונטרול פריק "וכל עוד את לא יודעת, את לא מאבדת שליטה".

בסופו של דבר, לאחר שנכנסה לקבע בחיל האוויר, החליטה בגיל 24 שהגיע הזמן להתמודד עם הפחד. "ובאיכילוב אמרו לי, 'השתגעת? הדבר הזה עצום'. ואמרתי, 'כן, אני מרגישה את זה. אני לא יכולה לשכב על הבטן מרוב שכואב לי'. עברתי ניתוח, הוציאו ושלחו לפתולוגיה, ולשמחתי זה לא היה סרטני", היא מספרת ורווחה בקולה. באותו ניתוח, כיוון שפחדה מחוסר סימטריה, עברה גם פלסטיקה ושתלים, ובעשור שעבר מאז, עברה גם ארבעה הריונות וארבע לידות. "ואת יודעת מה זה עושה לחזה, ולכן לפני שנה הלכתי למנתח פלסטי כדי להחליף את השתלים מהניתוח הראשון, והוא גילה את הגוש. זה היה באוגוסט, ובגלל ענייני ביורוקרטיה הוצאתי אותו רק לפני שבועיים".

הפעם התגברת מהר יותר על הפחד.

"כן, אבל נתקפתי בפחד אחר. כל החודשים האלה עד הניתוח, שהתעכב בגלל עניינים בירוקרטיים, עבר לי בראש שאסור לי למות, כי איך אשאיר את עידן עם ארבעה ילדים? דמיינתי איך אנחנו מספרים להם, תיסרטתי את הלוויה שלי", היא אומרת ודמעות בקולה. "דמיינתי איך ליה בת שבע, ארייה בת חמש, עמנואל בן שלוש וסופיה בת שנה וחצי גדלים בלי אמא. זה היה בתקופה שבה מירית הררי הייתה חולה וחשבתי, האם אהיה כמוה, מאלה שנלחמות עם חיוך על השפתיים?"

הניצול האיראני

וקסמן־בקשי נולדה בארץ המייפל להורים ישראלים שעברו לשם בסוף שנות ה־70. לאחר שספגה ציונות בקהילה, עשתה תואר שני בממשל ו - תחזיקו חזק - בלוחמה בטרור, עלתה לישראל, התגייסה לצבא, שירתה בקבע בחיל האוויר וקינחה בעבודה במשרד הביטחון. במהלך העבודה, השלימה הכנסה כמאפרת והחלה להעלות סרטוני איפור ליוטיוב. עניין שמחק את התוכניות המיליטנטיות, והפך את וקסמן־בקשי לאחת היוטיובריות המובילות בישראל בתחום הביוטי והלייף סטייל, עם מאות אלפי עוקבים ברשתות, שאיתם היא משתפת את חייה כולל סרטוני איפור, מדיטציה ובתקופת המבצע בעזה – גם סרטוני הסברה שנועה תשבי הייתה חותמת בליפסטיק על כל אחד מהם.

"מגיל צעיר עסקתי בהסברה של הסכסוך. כשהייתי בת 18 בימי האינתיפאדה ב־2003 הגעתי לארץ במסגרת תגלית. זה היה כשכל העולם צעק אפרטהייד־אפרטהייד ולקחו אותנו לראות את גדר ההפרדה ואנחנו נוסעים בכביש שש ואני אומרת לעצמי, 'על זה כל הרעש? זה נראה כמו כל קיר אחר, וחלקו בכלל גדר פתוחה'. כשחזרתי לקמפוס ראיתי את ההפגנות נגד ישראל, ואמרתי לכולם, רגע־רגע, הייתי שם, זה לא ככה. למה אף אחד לא מדבר על אוטובוסים שמתפוצצים? על טרוריסטים עם סכין שזו הסיבה שבגללה בונים את הגדר?"

מה הקטע שלך עם לוחמה בטרור? חשבתי שכלי הנשק שלך נמצאים בשידת האיפור.

"הסברה לטובת מדינת ישראל זו התשוקה שלי. במקור תיכננתי ללכת לקורס צוערים של משרד החוץ".

במהלך הלחימה הנוכחית בעזה, וקסמן־בקשי שיתפה פעולה עם משרד החוץ. סרטוני ההסברה שהעלתה לרשת הפכו ויראליים וזיכו אותה במטחי זעם מצד גולשים פרו־פלסטיניים, כולל צעירות ערביות־ישראליות שהיו בין האוהדות של סרטוני האיפור שלה, אבל הורידו עוקב בגלל עמדותיה הציוניות. "עניתי שאם הן לא מסוגלות להמשיך לעקוב אחריי בגלל שהדעות שלנו בנושא הסכסוך שונות, הבעיה היא שלהן ולא שלי".

הסרטון שהפך ויראלי ובו היא צוללת אל נבכי הסכסוך, צולם בכלל בשנת 2018. "וכשפרצו המהומות עכשיו, לא צילמתי סרטון חדש, כי שום דבר ממה שאמרתי לפני שלוש שנים לא השתנה. העליתי את הסרטון הקודם, ועידכנתי את העוקבים בתאריך שהוא צולם, אז שלא יספרו לי שזה בגלל שיח' ג'ראח או אל־אקצא, זה משהו שקורה כאן כל הזמן", וקסמן־בקשי יורה בצרורות ולוקחת נשימה רק כדי להכריז שצריך לעזוב בשקט את האחיות בלה וג'יג'י חדיד.

"אי־אפשר לצפות מבנות לאב פלסטיני שלא יהיו פרו־פלסטיניות, ועוד יותר אי־אפשר לצפות מהן שיידעו את האמת, כי הן ניזונות מתקשורת חד־צדדית ולא חיות כאן".

ומה עם הדעות של נטלי פורטמן?

אשלי לא מהססת: "פה זה משהו אחר שאני באמת לא מבינה, אבל לכל אחד יש זכות לחשוב מה שהוא רוצה. אגב, מי שעושים לנו הכי הרבה נזק הם נטורי קרתא, שמצטלמים ברשתות ואומרים שצריך להשמיד את המדינה ומשחקים לידיהם של פרו־פלסטינים".

היום כולם בטיקטוק

פניה נקיות מאיפור, גוני הניוד הבהירים שהיא לובשת משתלבים באופן מושלם עם השיער מופז האור שלה ועם העור החיוור, ורק הלהט שבו היא מדברת מעלה סומק בלחייה: "דברים היו יכולים להיראות כל כך אחרת. הרי כולם מבינים שכל הסכסוך הזה ממשיך בגלל ניצול ציני שלנו ושל העם הפלסטיני למטרות של איראן, רוסיה וארצות־הברית. איפה בעולם רואים שיעים מממנים סונים, חוץ מאשר איראן שמממנת את חמאס ובכך מאותתת לערב־הסעודית על הכוח שלה? הרי השנאה ביניהם יותר חזקה מאשר השנאה אלינו, וזה הכל משחקי אגו על גב הפלסטינים ששבויים בידי חמאס".

ובידי מי אנחנו שבויים?

"הדעות שלי על ראש הממשלה מעורבות. מצד אחד הוא עושה המון דברים טובים למדינה, מצד שני זה לא בריא שיש לנו אותו ראש ממשלה כל כך הרבה זמן. אני כן חושבת שביבי הוא האדם החכם ביותר והחזק ביותר שהיה במדינה, ואני לא יודעת אם זה לרעתנו או לטובתנו. גם לא ברור מי יכול להחליף אותו", היא אומרת וממהרת לציין שהיא לא ימין ולא שמאל. "אני ציונית אמפתית שיכולה להסתכל באופן ניטרלי על המצב ולהגיד: בואו נשים את האמוציות בצד ונמצא פתרון לסכסוך".

יש סיכוי שזה יקרה?

"פעם חשבו שבחיים לא יהיה פה שלום עם מצרים וירדן והנה יש. גם את הטרור אפשר לנצח, על ידי כך שנסגור את הפער שבין הנרטיבים. אף צד לא מוכן להכיר בסיפור של הצד השני, ובמשא ומתן, גם מול ארגון טרור, אי־אפשר לבוא מעמדה של כוח. חייבים להקשיב ולהבין מה הצד השני באמת רוצה".

אמרת שאת מגבה את צה"ל בכל פתרון צבאי שנחוץ כדי שמדינת ישראל תמשיך להתקיים. זה כולל הרג של ילדים פלסטינים?

"כן, כי צריך לשאול את השאלה מי עושה את העוול המוסרי - אלה שמגינים על האזרחים והתושבים מפני רקטות, או מי שמשתמשים בילדים ובאזרחים כדי להגן על הרקטות? אנחנו צריכים להגן על עצמנו, כי אם לא נהיה חזקים ינצחו אותנו וזה כבר קרה במהלך ההיסטוריה".

את מצטערת שעזבת את קנדה?

"נראה לך? להיות בטורונטו במקום שבו יהודים מורידים מזוזות מהבתים, מפוצצים יהודים במכות ומאיימים על בתי כנסת? אם יש מקום ליהודים זו מדינת ישראל. אמא שלי חיה בקנדה, אבל בעקבות הקורונה היא עכשיו על הקו ובמהלך המבצע בעזה היא הייתה בלחץ".

מהיותה פריק קונטרול, הטילים הוציאו אותה משלוות הנפש שלה, בדיוק כאשר כולנו חשבנו שחוזרים לשגרה לאחר הקורונה. "כמו בקורונה גם עכשיו לא הצלחתי לעבוד, כי בעלי יצא לעבודה ואני נשארתי בבית עם הילדים, שהיו צריכים אותי". כשאני מרימה גבה בשל חלוקת הנטל הלא־שוויונית, היא ממהרת להסביר שבעלה שעובד במפעל המשפחתי לא יכול לעבוד מהבית, והיא לעומתו דווקא כן יכולה להפעיל את העסק שלה משולחן המטבח.

"לעומת יוטיוברים בני 22 שפרחו, כל אושיות הרשת שהן אמהות ירדו בפעילות במהלך שנת הקורונה שהייתה מאוד מתסכלת. הילדים שלי היו צריכים אותי בבית ובזום וישבתי איתם וזה תיסכל אותי. הייתי עצבנית, בכיתי הרבה. דאגתי מה יקרה אם איעלם מהרשת. הרי את רק מורידה רגל מהדוושה וכולם עוקפים אותך", היא אינה חוששת לאוורר את הפחדים. "הטיקטוק פרח השנה ולא הייתי שם. יש לי בטיקטוק מאה אלף עוקבים, אבל אני לא חיה ונושמת טיקטוק. אם הייתי עושה את האדפטציה בזמן, ועורכת את כל הסרטונים שלי ושמה אותם בטיקטוק..."

מאה אלף עוקבים בטיקטוק זה לא מספיק?

"זה לא הרבה. הטיקטוק נועד לגייס את הדור הצעיר שלא מכיר אותי. פעם לא יכולתי לחצות את הכביש בלי שילדה בת שמונה תבקש סלפי. היום היא לא יודעת מי אני, כי אני לא בטיקטוק והיא כבר לא ביוטיוב. למה? כי זה חופר וארוך לה. אבל כוכב רשת לא יכול לשבת רגל על רגל ולהגיד, 'הקהל שלי מתבגר', אלא צריך כל הזמן לעבוד ולגייס קהל חדש ובשנה של הקורונה אני לא עשיתי את זה".

אוהבת את השתלים

אבל היא כן הלכה ללמוד תזונה טבעית הוליסטית והורידה ממשקלה 20 קילוגרמים, לאחר שבהיריון האחרון שלה גילתה שהיא סובלת מסוכרת הריונית.

"חתכתי פחמימות וסוכרים והיום אני קטוגנית, אוכלת בשר, דגים, המון ירקות בחמאה, סלט ביצים, טונה, הקינוחים שלי זה שמנת 38 אחוז מוקצפת עם פירות יער ושוקולד מריר, אבל מאוד מריר. אנשים לא מבינים שסוכר זה התמכרות, ואני לא מתגעגעת לתפריט הקודם שבו כל הזמן עשיתי דיאטות. הייתי טבעונית אבל עצבנית, רעבה, מתוסכלת ולא בריאה וסבלתי ממערכת חיסון חלשה ומאבנים בכליות. היום אני עושה ספורט, יוגה ומדיטציה, וחשוב לי ולשתף את העוקבים במסקנות: האויב הוא הסוכר ולא השומן. מזל שהסוכרת ההריונית העירה אותי בגיל 33".

איך הגוף שלך אחרי הניתוח?

"היו לי נקזים והילדים פחדו מהם. הבכורה שלי צרחה, זה הפחיד אותה. הסברתי שזה רק קצת מים ודם ושאני שופכת את זה. אני עוד לא יכולה להחליף חזייה, לעשות ספורט ולהרים את סופיה, יש לי עדיין כאבים".

עכשיו יש טרנד של הוצאת השתלים.

"אני יכולה להבין את זה אבל אני אוהבת את עצמי עם השתלים ובגלל שהוציאו לי רקמה, אחרי ארבע לידות היה חשוב לי שהציצי שלי ייראה יפה. אני מאוד בעד ניתוחים פלסטיים. אין הבדל בין בוטוקס לבין להתאפר ולצבוע את השיער. עשיתי בוטוקס שלוש פעמים ואם ארגיש צורך אעשה שוב". *

הפקה: מיטל ברונר; איפור: מורן סטוויצקי; שיער: אדיר מרגי לארטבוק; סטיילינג: אייל חג׳בי; ע. סטיילינג: ירין אנידג׳ר

חולצה, עמנואל, חצאית, איזבל מרנט לפקטורי 54, בשער: שמלה, Asia, גורדון 26, תל־אביב