ילדים זה שמחה, גרסת בייג'ינג

במשך שנים רבות הייתה סין מטרה לביקורת במערב בשל מדיניות חברתית שנחשבה קיצונית ולעיתים לא אנושית: "מדיניות הילד האחד".

מדובר בחוק מ־1979, שנועד לעצור את התפוצצות האוכלוסין בסין. הדרך: איסור גורף על זוגות להביא יותר מילד אחד לעולם, שמי שמפר אותו משלם קנס כבד.

ב־2016 חל מהפך והחוק שונה: לכל זוג נשוי מותר היה להביא שני ילדים לעולם. והחל מאתמול, מהפכה: סין הודיעה כי היא עוברת ל"מדיניות שלושת הילדים". הסיבה: ירידה חדה בילודה בסין והחשש מהתמעטות והזדקנות האוכלוסייה. הטריגר: מפקד אוכלוסין שנערך לאחרונה והראה כי קצב גידול האוכלוסייה בסין בעשור האחרון עמד על 0.53%, ירידה גדולה עוד יותר לעומת ה־0.57% מהעשור הקודם – וזאת על אף רפורמת "מדיניות שני הילדים" מ־2016, שנועדה לשנות את המגמה.

האם הצעד הנוכחי יעזור? לא בטוח. בחצי המאה האחרונה עברה רוב אוכלוסיית סין לגור בערים. ושם, גידול ילדים זה עסק יקר, לא "אופנתי", ולא משתלב עם שעות העבודה הארוכות. זוגות מעטים ניצלו את הזכות ללדת שני ילדים, ואין לדעת כמה מהם ירצו ילד שלישי.

לדברי פרשנים, אם "מדיניות הילד השלישי" לא תפעל, סביר שהגבלות הילודה יבוטלו כליל. אך כרגע אין במפלגה הקומוניסטית רצון לכך מחשש לבעיות אחרות שיווצרו אם יותר לחלוטין הרסן, ובראשן עלייה בילודה בכפר ופיחות בכמות התושבים בערים, דבר שעלול תיאורטית להוביל לבעיות חברתיות, פוליטיות וכלכליות בעשורים הבאים.