yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    Feed • 01.06.2021
    פריחה מסחרית
    התחייה המבורכת שלה זוכה שטפן צוויג בשנים האחרונות לא בהכרח תואמת את איכותו ומורכבותו של הסופר
    אריק גלסנר

    24 שעות בחיי אישה (96 עמ'), מכתב של אלמונית (80 עמ'), נובלת שחמט (92 עמ') // שטפן צוויג - תרגום: הראל קין - תשע נשמות

     

    הספרים של שטפן צוויג באתר ''עברית'' ובאפליקציה 

     

    קובץ הסיפורים 'לילה מופלא' מאת שטפן צוויג ראה אור ב־1984, בתרגומו של צבי ארד. בקובץ, בן 220 העמודים, היו שישה סיפורים: 'לילה מופלא', 'גוויעתו של לב', 'מכתבה של אלמונית', 'משחק המלכים', 'עשרים וארבע שעות בחייה של אישה' ו'אמוק'. בשנים האחרונות זוכה צוויג לתחייה בארץ ושתי הוצאות בעיקר מוציאות את כתביו בתרגומים ראשונים או חדשים: 'מודן' ו'תשע נשמות'. במסגרת האחרונה ראו אור בשנתיים האחרונות בספרים נפרדים ובתרגום חדש שלוש נובלות שהופיעו באותו קובץ ותיק. מדובר בנובלות '24 שעות בחיי אישה', 'מכתב של אלמונית' ולאחרונה 'נובלת שחמט' (היא־היא 'משחק המלכים'). הפרטים הללו מלמדים משהו על הסצנה הספרותית הישראלית כיום ואגיע לזה בהמשך.

     

    הקריאה בנובלות מהנה, אולם לטעמי אף אחת מהן אינה מופתית. אולי אחת הסיבות לכך היא יסוד משותף לכולן: שלושתן נציגות של רומנטיקה מאוחרת, דהיינו של ספרות שמתפעלת מרגשות קיצוניים או משיגעונות־לדבר־אחד שלעיתים סוחפים אחריהם את הגיבורים אל אובדנם. ב'מכתב של אלמונית' (ראויה לשבח ההוצאה בציינה את שנת הפרסום במקור: 1922) מדובר ברגש האהבה של הגיבורה ל"סופר הנודע ר'", שעליו היא מספרת לו במכתבה כשהיא על ערש דווי; אהבה חד־צדדית, עיקשת, ארוכת שנים והרת גורל מבחינתה. ב'24 שעות בחייה של אישה' (במקור 1927) זהו אובדן העשתונות הארוטי של הגיבורה הבריטית בת גיל העמידה ביחסה למהמר האוסטרי הצעיר ותאוות ההימורים עצמה של האחרון. ואילו ב'נובלת שחמט' (במקור 1942), המתארת הפלגה מניו־יורק לבואנוס־איירס, שבה מצליח אלמוני, ד"ר ב', להפתיע אלוף עולם בשחמט, מלבד המונומניה השחמטאית של האלוף, הרגש הקיצוני הוא טירופו של אותו ד"ר ב', שאמנם נכפה עליו. הנובלה הזאת כמו קודמתה, מעניין לציין, מסופרת בחלקה הגדול כמונולוג שנושא הגיבור בפני בן דמותו של הסופר (ושתי סיטואציות אלה דומות במעט לזו שביסוד הנובלה הראשונה, שבה, כאמור, מכתב מופנה ל"סופר ר'").

     

    יש רגעי יופי ועידון רבים בנובלות. למשל, הכרתה של הגיבורה "האלמונית" בטוב ליבו ובו־זמנית בחוסר אחריותו של הסופר ר', הכרתה ש"אתה עוזר כשקוראים לך, כשמבקשים, עוזר מרוב בושה, מרוב חולשה ולא מתוך שמחה", הינה דקה ומקורית. מקורית היא גם אי־המרירות שמאפיינת את גישתה כלפי אהובהּ. ההסברים שלה מדוע לא סיפרה לסופר ר' על הבן שנולד להם משכנעים ובולמים בכך את המלודרמטיות של הסיטואציה. ב'נובלת שחמט' תיאורו של אלוף השחמט, מירקו צ'נטוביץ, מעניין ביותר. מדובר בגולם בוּר שנתגלה בו במפתיע כישרון עצום. ניצחונותיו בשחמט לא הפכו אותו למעודן ומשכיל, רק לשחצן. זו דמות מקורית כמו עוד דמויות משנה כאן. דווקא הדמות הראשית, ד"ר ב', מלאכותית במקצת, אם כי היכולת שלו לדמות משחקי שחמט סבוכים ללא לוח, לשחק בדמיון נגד עצמו עד לכדי פיצול אישיות, והנסיבות שבהן רכש יכולות אלו, מעניינות לקריאה.

     

    אך, כאמור, היסוד הרומנטי משותף לשלוש הנובלות, אותה התפעלות מ"הצד הדמוני שבאופי שלנו", כפי שמסנגר בפתח '24 שעות' בן דמותו של הסופר על "אישה שהולכת מתוך חירות ותשוקה אחרי היצר שלה". וכאן — בצד מלודרמטיות בסיסית של הנובלות — נעוצה אולי אחת המגבלות שלהן. אני מציע שאחת הסיבות לכך שבן דורו של צוויג, תומאס מאן, הוא סופר נחשב יותר, נובעת בין היתר מכך שאצל מאן יש בו־זמנית משיכה לרומנטיקה, לרגשות דמוניים וקיצוניים, ועם זאת משיכה שווה ליסוד המארגן, המאופק, הרציונלי בחיים. אצל מאן המשיכה הרומנטית נתפסת כמסוכנת, באופן אישי וקולקטיבי (הנאציזם ב'דוקטור פאוסטוס' של מאן מתקשר לאקלים הרגשי הרומנטי).

     

    מדוע זוכה צוויג לתחייה בשנים האחרונות? אני חושש שהתשובה לכך אינה ספרותית. ב־2012 חלפו 70 שנה מהתאבדותו של צוויג ולפי חוקי זכויות היוצרים ספריו הפכו לנחלת הכלל (אני צופה ב־2025 רנסנס לתומאס מאן). צריך לשים לב לכך שאחד הכוחות הדינמיים, הפוריים והברוכים במו"לות הישראלית היום, 'תשע נשמות', פועל גם תחת אילוצים כאלו. לא כל "תחייה ספרותית" היא עניין ספרותי טהור. עוד יש לשים לב לכך שלקהל הישראלי הוגשו בעבר כמוזכר שש נובלות בספר אחד לא עבה, בעוד כיום מוצעות הנובלות בנפרד. כאן השיקול אינו רק כלכלי (אם כי אפשר להניח ששיקול זה קיים), אלא קשור בציפיות מכישורי הקריאה של בני זמננו. בני זמננו זקוקים לספרונים קצרים.

     

    עוד שינוי בין הקובץ שתירגם צבי ארד לנובלות בתרגומו של קין כרוך לטעמי בהידלדלות העברית. תרגומיו של קין נקיים ולעיתים נקיים מדי. ייתכן שלעיתים הם נאמנים יותר למקור, אך הם חסרי "אישיות" ולחלוחית עברית שורשית. ולעיתים הם פשוט נראים כלא מדויקים, אולי בגלל היעדר הטווח הלשוני העברי הרחב. כמה דוגמאות מ'24 שעות': במקום שבו קין כותב "חלף כסדק של אש בעצבי הפנים האלה", כותב ארד "נשתקפו כצלקות־אש בפנים אלו". המילה "סדק" קשורה בדוממים ו"צלקת" מותאמת יותר לפנים אנושיות. במקום שבו קין כותב "כשהתלוננתי, עייפה מהתבוננות, שמשעמם להביט תמיד באותם הפרצופים", תירגם ארד "כשעייפתי מההסתכלות והתאוננתי על השעמום לראות אותם פרצופים עצמם". ארד נדמה כצודק לא משום ש"התאוננתי" עברי־שורשי יותר מ"התלוננתי", אלא משום ש"הסתכלתי" מדויק יותר בתיאור של מבט לא מתעניין. "אני יודעת רק שהייתה לי בכל עת משאלת מוות, אך לא היה לי הכוח להאיץ אפילו את הדבר הזה שכה ייחלתי לו" (קין), לעומת "אבל יודעת אני שרציתי למות, אך לא היה בי כוח להחיש את הסיום שנכספתי אליו ביסורים" (ארד). ה"להחיש" העברי־שורשי של ארד מדויק יותר בתיאור הרצון להביא אליך מהר דבר מה מה"להאיץ" הכללי מדי. ויש עוד. •

     


    פרסום ראשון: 01.06.21 , 00:18
    yed660100