השישייה הפותחת
זו השנה ה־12 שבה נערכת תחרות "המורה של המדינה", ששמה לה למטרה לקדם את מעמדם של המורים בישראל, וזו הייתה שנה מאתגרת ושונה שהדגישה עד כמה משמעותי תפקידם של המורים בחיי התלמידים. בימים שלאחר הזכייה שבו המנצחות – סיגלית דדון, עליא ואדי קדאח, מעיין כהן, סיגל שאול, נווית יהושע ועינב הלוי – לבתי הספר והתקבלו על ידי מורים, תלמידים והורים, שקבעו: "הכי מגיע להן לזכות"
"למובחרת שבנבחרת" | מעיין כהן, מחנכת כיתה ו', בית־הספר גיל רבין, שדרות
מתן צורי
ההודעה המשמחת על כך שזכתה בתואר "המורה של המדינה" תפסה את מעיין כהן (40), מחנכת תלמידי כיתה ו' בבית ספר היסודי גיל רבין שבשדרות, ימים ספורים לאחר שהשקט חזר לדרום. במהלך ימי המלחמה היא מצאה את עצמה, כמו רוב תושבי שדרות, בהפוגה מחוץ לעיר עם בעלה איציק (42) ושלושת ילדיהם: שירה (13), ליאור (10) ונויה (9). כל המשפחה יצאה לנופש קצר באילת, הרחק מהאזעקות והטילים.
עם שובה לבית הספר, יום לאחר הזכייה, חיכתה לה הפתעה: "עשו לי קבלת פנים מדהימה. הכינו לי שלט ברכות עם הכותרת ל'מובחרת שבנבחרת'. בבית הספר חיכו לי הורים עם פרחים, שלט גדול, נישקו ופרגנו. בכיתה הכינו לי עוגות עם התמונה שלי, סידרו בלונים, קונפטי, שלטים ועוד. לבית זרמו מהצוות משלוחים של קינוחים, פירות, פרחים, עציצים, תכשיטים ושוקולדים".
מאות התקשרו לברך את כהן. "הורים של תלמידים מהעבר, תלמידים שלימדתי, מנהלות, מדריכות, אנשים שמכירים אותי מהעיר, בני משפחה. היה יום מרגש במיוחד".
כהן היא גם הרכזת של לימודי המתמטיקה בבית הספר. בחדר המורים ארגנה לה מנהלת בית הספר התומכת, ורד חנגלי, קבלת פנים, אליה הצטרף מחזיק תיק החינוך בעיריית שדרות, אלעד קלימי. זה היה גם מפגש גדול ראשון לאחר המבצע ברצועת עזה, שבמהלכו שדרות ספגה טילים רבים וגם אבדות בנפש. אבל תלמידי שדרות שרגילים למציאות הזו, חזרו במהרה לשגרה, כמו שהם יודעים. כהן: "הילדים חזרו לבית הספר ממש אל תוך שגרת לימודים רגילה. שבו להיפגש עם חברים, עם המורים. ילדי שדרות יודעים להתמודד עם המצב בזכות החוסן שאנחנו נותנים להם כל השנה. אנחנו מחזקים אותם ומעניקים להם כלים להתמודד במצבים של הסלמה
הילדים בסך הכל ולמרות החוויות הקשות מאוד חיוביים".
"היא מספר 1" | סיגלית דדון, מחנכת ומלמדת מתמטיקה בכיתות מב"ר ואתגר בתיכון "בית ירח" בעמק הירדן
ישראל מושקוביץ
כבר יותר מ־31 שנים שסיגלית דדון, 53, מטבריה, מגיעה כל הבוקר עם המון אהבה, מוטיבציה ומסירות אין קץ ללמד מתמטיקה בתיכון "בית ירח" שבעמק הירדן.
בתחילת השבוע עשרות תלמידיה בכיתה י'/2 הפתיעו אותה בהתארגנות ספונטנית עם שתי עוגות גדולות, חטיפים ואינספור מגשי פיצה לאחר זכייתה בתואר "המורה של המדינה". "ביום שישי פתחנו קבוצה של תלמידים. הרגשנו שאנחנו רוצים לעשות משהו כדי לחגוג לסיגלית", שיחזרה בחיוך רחב הילה אמרוסי, 16, מהמושבה מגדל.
כשכל התלמידים ישבו סביב השולחנות נכנס עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, והפתיע את סיגלית עם זר פרחים ענק. "באתי להגיד תודה סיגלית, תודה שיש לנו מורים כאלה".
"זה מגיע לה, היא מדהימה, אכפתית מאוד, נלחמת על כל תלמיד, עושה הכל כדי שנצליח, מתעניינת בנו", הוסיפה הודיה קורקוס, 16, מכרכום. מעין ארד, 15, מבית זרע: "הצטרפתי באיחור לכיתה הזו. סיגלית עזרה לי להיקלט וגם בזום הצלחתי איתה". ניצן ברנס, 16, מקיבוץ אשדות יעקב: "מכל המורות שהיו לי עד היום היא מספר 1, לא הופתעתי שהיא זכתה".
דדון, אם לארבעה וסבתא לשניים, מלמדת מתמטיקה בכיתות מב"ר ואתגר. "סיגלית מהווה השראה ומסמלת את האהבה, היוזמה וההשקעה של אנשי ונשות החינוך. בחירתה היא גאווה לחינוך ההתיישבותי", אמרה אילנה נולמן, מנהלת המינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך.
סיגלית, מי המליץ עלייך לתחרות?
"תלמידים לשעבר שהיום כבר משרתים בצה"ל. הם גייסו עוד תלמידים שלי מהעבר ומהווה. היה שלב שרציתי לפרוש מהתחרות כי חששתי מהחשיפה, אבל בעלי לא ויתר ודחף אותי להמשיך. אני מאמינה בעבודה שלי וזו אני, אני לא עושה את זה בשביל שום פרס, הפרס שלי שתלמיד שלי לשעבר, שהיום מפקד על פלוגה בצה"ל, התקשר להגיד שאני הכי ראויה לפרס. הבקשה היחידה שלי היא להמשיך ולחנך תלמידים, אני הכי מאושרת בעולם כשאני מלמדת".
השיעור הכי טוב לחיים | נווית יהושע, מחנכת כיתת אתגר אולפנת נחלה דרכא, אלעד
אלישע בן קימון
לטקס הסיום של תחרות "המורה של המדינה" לשנת 2021 הזוכה נווית יהושע, מחנכת כיתת אתגר באולפנת נחלה דרכא באלעד, לא הגיעה. במקומה הגיעו הוריה וקיבלו בהתרגשות,את הפרס בשמה. יהושע הייתה באותו זמן בבית החולים לאחר שתרמה כליה באופן אלטרואיסטי לאישה שלא הכירה. התלמידות שלה אולי לא זכו לחגוג איתה מיד את הזכייה ‑ אבל למדו שיעור ענקי לחיים.
"הטריגר שגרם לי לחשוב על תרומת כליה הוא דודי ישראל פיקרש, שהיה דמות מאוד משמעותית בחיים שלי", היא מספרת. "ב־1951 הוא נפל בשבי הסורי ושהה שם חצי שנה. ב־73' איבד את בנו הבכור ולמרות הכל היה איש של עשייה למען הכלל. לפני 13 שנים הוא החל בטיפולי דיאליזה בעקבות סיבוכים של מחלת הסוכרת וזה ממש שבר אותו. התחננו שיילחם אך הוא אמר: "אני עובר גיהינום, אני לא רוצה לחיות יותר". עם השנים הוא הלך ודעך ובשנת 2008 נפטר. באותה תקופה לא ידעתי שאפשר לתרום כליה. עם השנים נחשפתי בסביבתי לאנשים שתרמו והבנתי שזו אופציה".
לא הכל עבר חלק. "לפני פחות משנה, אחרי שש שנים שזה התבשל אצלי, כינסתי את הכיתה שלי וסיפרתי להם על התהליך, שצריך לרומם את המבט ולראות מה אפשר לעשות למען מישהו אחר. היא יצרה קשר עם עמותת "תורמים חיים" ויצאה לדרך. בעיה רפואית כמעט ועצרה את התרומה אך לבסוף יהושע קיבלה אור ירוק. "מהרגע הזה רק חיכיתי לרגע שבו אכנס לחדר הניתוח".
גם אצל המושתלת, איריס ויקל (53) מחולון, הדברים לא הלכו חלק. "לפני כשנתיים החלה להרגיש רע במהלך חופשה באילת, "ואז גילו שהכליות לא עובדות כתוצאה מלחץ דם גבוה. אחרי חצי שנה של דיאליזה הבנתי שזה לוקח ממני כוחות והתחלתי לפנות לעמותות. נמצא לי תורם והתחלתי איתו בתהליך אך רגע לפני התרומה הוא חזר בו. זו תחושת אכזבה שקשה לתאר", היא מספרת. אבל אז הטלפון צלצל ועל הקו היה גבי רביבו, יו"ר עמותת "תורמים חיים", שאמר לויטל כי נמצא לה תורם.
לפני כשבועיים זה קרה. השתיים נפגשו רגע לפני הניתוח בבית החולים בילינסון וההתרגשות הייתה בשיאה: "היא באה אליי לחדר והיה חיבוק חזק. הייתה תחושה עילאית שהולך להיות פה משהו מאוד מיוחד", אומרת יהושע. ויקל: "אני לא ראיתי אישה אלא מלאך. אין מילים שיכולות לתאר את המעשה העילאי הזה".
ביוזמת "ידיעות אחרונות" נפגשו השתיים בביתה של יהושע ביישוב ברוכים שבשומרון לאחר ההשתלה: "הידיעה שכליה שלי מתפקדת אצל איריס נותנת משמעות לכאבים שעברתי לאורך התהליך. וגם המון כוח שהיא תחזור להיות אישה מתפקדת ולהיות אמא מדהימה וזה גם מה שאמרתי לתלמידות שלי, לעשות משהו טוב עבור אדם אחר".
"בגלל שאת אוהבת אותנו" | עינב גיא הלוי, מחנכת כיתה ב' בבית חינוך רון־אנתרופוסופי, פתח־תקווה
קורין אלבז־אלוש
עינב גיא הלוי (40), מחנכת כיתה ב' בבית חינוך רון, בית ספר אנתרופוסופי בפתח־תקווה, היא הזוכה במסלול המורה המבטיח, מסלול ייחודי שיזם מפעל הפיס במסגרת התחרות "המורה של המדינה", המיועד למורים בעלי ותק של עד שלוש שנים בהוראה.
הבוקר של הלוי לא דומה לבקרים של רוב המורות והמורים בישראל. התלמידים פותחים את היום בברכה ליום שבפתח, בדקלום בסימן שהיא נותנת בקסילופון. לאחר מכן היא מתיישבת, שהאורות בכיתה עוד מעומעמים לוקחת את הגיטרה ומנגנת לתלמידים שירי בוקר. . אחר כך הם יוצאים להליכת בוקר מחוץ לבית הספר. אחרי התעמלות קצרה, חוזרים לכיתה, מדליקים את האורות ומתחילים את היום.
בית ספר רון הוא בית ספר צומח. כרגע יש בו רק שלוש כיתות לימוד מ־א' עד ג'. "אני לומדת את זה תוך כדי תנועה ולומדת שנה שנייה בסמינר לחינוך וולדורף בזומר. זה מקום קהילתי ולקהילה יש המון כוח. התמזל מזלי ונפלתי על כיתת ההורים הכי טובה שיש וצוות מדהים". מנהלת בית הספר, אמירה טייכנר: "חינוך הוא הדבר הכי חשוב על הפלנטה ועינב מבחינתי היא החיבור של הבחירה והבשלות".
על זכייתה במורה של המדינה היא בחרה שלא לשתף את התלמידים. "אני בעד חנוך לצניעות" היא מסבירה "עובדות איתי שתי מורות שהן הכי המורות של המדינה. אף אחת פה לא יותר טובה מהשנייה".
ובכל זאת, ההורים סיפרו לתלמידים שהמחנכת שלהם זכתה בתואר הנחשק והם בחרו לברך אותה בחוברת מיוחדת שהכינו. "עינב היקרה, את זכית בפרס לא כי את מורה טובה, כי יש לך אהבה לתלמידים ואת משקיענית", כתבה אחת התלמידות.
"כשהודיעו לי שאני מועמדת למורה של המדינה התרגשתי מאוד", היא משתפת. "החיים שלי השתנו השנה. אבי האהוב נפטר מקורונה לפני כחמישה חודשים. כשהחלטתי ללמוד הוראה הוא אמר לי 'את עוד תהיי המורה של המדינה'".
"בגלל שאכפת לה" | סיגל שאול, מחנכת כיתה ד' 2, בי"ס חופי הגליל, גשר הזיו
איתן גליקמן
כשסיגל שאול נכנסה עם הגביע והתעודה ביום ראשון לכיתתה, כיתה ד'2 בבית הספר היסודי חופי הגליל בקיבוץ גשר הזיו שבגליל המערבי, היא הייתה נרגשת מאוד. כך גם התלמידים. הם קפצו עליה, חיבקו אותה ממושכות, העניקו לה בלונים ומכתבים מלאים במחמאות ואחת האמהות, חגית בז'רנו, הביאה עוגה ועליה נכתב "סיגל שלנו, המורה של המדינה".
"זה כבוד גדול באמת לזכות בתואר המכובד הזה יחד עם קבוצה איכותית מאוד של מורים. הזכייה שלי היא יפה וחשובה אבל התלמידים שלי הם הזוכים האמיתיים. הם גרמו לי להיות טובה יותר. התודה והכבוד מגיעים להם".
שאול, אם לשתי בנות ‑ אורי, 19, בשירות לאומי ואגם, בת 16.5, תלמידת תיכון, מתגוררת עם בנותיה ברגבה שבכניסה לנהריה. "אני מלמדת בבית הספר הנהדר והמיוחד הזה, אליו מגיעים תלמידים מכל הסביבה, כבר שבע שנים".
המנהל, שגיא קדם: "אני מנהל כאן רק שנתיים ,אבל אין מי שלא הספיק להכיר את האיכותיות של המחנכת סיגל שהביאה לנו הרבה כבוד לבית הספר. התלמידים שלנו קשובים לה והיא רואה את עולמו הפנימי של כל תלמיד ותלמיד, מאמינה בו וגורמת לו להצליח. אנחנו גאים בסיגל מאוד".
גם התלמידים גאים: "סיגל קשובה מאוד, עוזרת, מעריכה אותנו, מסייעת למי שמתקשה ומעניקה הרבה צ'ופרים במסגרת הלימודים", מספר התלמיד איתמר. התלמידה מעיין: "היא ממש מראה שאכפת לה מהתלמידים שלה, מורה כיפית". שירה: "יש לנו את המורה הכי טובה בבית הספר". חגית ב'זרנו מוועד הכיתה: "בימי הקורונה הקשים שעברו על כולנו, סיגל לא הרפתה, עברה משפחה משפחה, תלמיד תלמיד. כיף שיש מורה כזו בבית הספר".
"היא גדולה והיא משלנו" | עליא ואדי קדאח, מחנכת כיתה ט', בית הספר גולדווטר, אילת
תמר טרבלסי חדד
"היא גדולה, היא גדולה והיא משלנו". בקריאות קצובות ובמחיאות כפיים קיבלו ביום שישי המורים והתלמידים בבית הספר התיכון גולדווטר באילת את המחנכת והמורה לערבית עליא ואדי קדאח, שזכתה בתואר המורה של המדינה. משעות הבוקר הוצפה ואדי קדאח בזרי פרחים ממורים, מתלמידים, מהורים ומחברים. בשעות הצהריים, כשכבר לא היה מקום להניח אפילו זר אחד, ביקשה שאת השאר ישלחו ביום ראשון. "אני נרגשת ומאושרת מהזכייה", אמרה ואדי קדאח, מורה אהובה ונערצת על התלמידים וההורים. "אני עדיין לא לגמרי קולטת,
אבל ההתרגשות והשמחה של המורים, התלמידים וההורים מחממות את הלב". לביתה באילת הגיעה ואדי קדאח לאחר הטקס ביום חמישי בארבע לפנות בוקר, אבל למרות ההצעות מההנהלה סירבה לוותר על יום הלימודים, ואפילו לקחה עליה תורנות. "אני לא אוהבת להיעדר מבית הספר", אמרה. "התלמידים חיכו לי בשער במחיאות כפיים, בברכות ובחיבוקים. אני בשלב של עיכול הזכייה ובהתרגשות. ראש העיר הזמין אותי ללשכתו וכבר הודיעו לי על מספר מסיבות שיקיימו ההורים והתלמידים. ההרגשה נפלאה".
הופתעת מהזכייה?
"כן ולא. אני מחנכת את תלמידיי מאז כיתה ז' והתלמידים וההורים כל הזמן מפרגנים לי ואני מקבלת מהם הרבה אהבה כל הזמן. עבורי הוראה זו דרך חיים, שליחות והבנה שזה המקצוע החשוב והמשפיע ביותר, אפילו יותר מרופאים ומפסיכולוגים, משום שהוא מאפשר לנו לחנך דור ולעצב. אני מאוד אוהבת את ההוראה את הילדים והם יודעים שאני נמצאת בשבילם עשרים וארבע שעות ביממה". כמורה מוסלמית שנאלצה להיאבק, בעבר, כדי להתקבל לעבודה בבית ספר יהודי, הזכייה בתואר "המורה של המדינה" בשל המלצות מתלמידים ומהוריהם, היא סגירת מעגל עבור ואדי קדאח. בימי המבצע האחרון בעזה, היא מספרת, התקשרו הורים לשאול אותה לשלומה על רקע המתיחות. "כל העיר כבר מכירה אותי ולא נתקלתי במילה או במבט שלא במקום. מכירים אותי כאדם, כעליא, ולא כ'מוסלמית' או כ'ערבייה'. אני שמחה ומאושרת מזה. בכיתה אני מאפשרת לתלמידים לשתף ולדבר על הנושאים שמטרידים אותם ואני מעולם לא מביעה עמדה פוליטית. הם לא יודעים מה הדעות שלי. אחד התלמידים שהביע עמדה מסוימת כלפי ערבים, אמר לי: 'עליא, זה לא את. אני לא מתכוון אלייך'. כמובן שבימי המבצע הרגשתי לא נעים כמו כולם. אבל כמו שאני מלמדת את התלמידים שלי ‑ דברים טובים לא צומחים משנאה
מגיעה לכל המורים בישראל ‑ תודה | יפה בן־דוד - מזכ"לית הסתדרות המורים
בשנה שעברה הקורונה הכריעה אותנו לוותר על פרויקט המורה של המדינה. זאת הייתה השנה היחידה מאז שנולד הפרויקט שבה הוא לא התקיים. לשמחתי, השנה צוות הפרויקט מצא דרכים יצירתיות להתמודד עם הליך המיון ועם הטקס עצמו, והנה אנחנו כאן – עושים את הדבר החשוב ביותר שיש לעשות אחרי השנה הקשה שעובדי ההוראה בישראל עברו: אומרים לכם תודה ומברכים את המורים המצטיינים בטקס שכולו שלכם.
תודה לשר החינוך יואב גלנט שהגיע לברך, תודה למפעל הפיס ולבנק מסד שהם שותפים נאמנים וטובים בפרויקט מאז יום היווסדו. ותודה אמיתית לבית "ידיעות אחרונות", שבכל שנה מחדש מוצא לנכון להתגייס לטובת המטרה שהצבנו לעצמנו בתחילת הדרך – לפעול למען קידום מעמד המורה בישראל.
ואחרי התודות לשותפים שלנו, אני רוצה להגיד את התודה החשובה מכל – לכם, המורים שזוכים השנה בפרס המורה של המדינה. לכם שבמהלך השנים שלכם במערכת החינוך אתם בולטים בהשקעה, ביחס לתלמידים ובדרכים חדשניות ויצירתיות ללמד. זה לא מובן מאליו שאדם בוחר להקדיש את חייו לחינוך, ועוד פחות מובן מאליו שבכל שנה הוא ממציא את עצמו מחדש למען תלמידיו.
זה המקום לציין מול כל הצופים שלנו בבית – בשנה האחרונה חשנו כולנו את תרומתם וחשיבותם הקריטית לחברה הישראלית. נאלצנו להתמודד עם שני משברים קשים, הראשון ארוך ומשונה שבו כולנו שהינו בבית, ניסינו לג'נגל בין חיי המשפחה, העבודה והילדים, ומשבר קצר אבל כואב של לחימה בחזית הדרומית. בשני המקרים עובדי ההוראה שלנו היוו דמות של מבוגר משמעותי נוכח ויציב שנמצא, גם אם מעבר למסך או לקו הטלפון, מתעניין, שואל, מייעץ, ובעיקר תומך רגשית.
על כולנו מוטלת האחריות לשמר את עובדי ההוראה, לשפר את מעמדם ותנאי עבודתם ולפעול להכרה מלאה בחשיבותם.
לסיכום אני מבקשת לאחל לכל בית ישראל חופשת קיץ נעימה ושגרה שקטה ובטוחה.
הנאום שנשאה מזכ"לית הסתדרות המורים בטקס הכרזת הזוכים של תחרות "המורה של המדינה"
חינוך לערכים כמרכיב אסטרטגי בחוסן הלאומי | מנכ"ל מפעל הפיס עו"ד בני דרייפוס
גם לגיבורי החינוך של הקורונה - מחנכות ומחנכי ישראל, תלמידות ותלמידי ישראל, הסטודנטיות והסטודנטים בישראל. מערכת החינוך הישראלית ניהלה את אתגרי המשבר באופן יוצא דופן, צוותי ההוראה סיגלו מהר מאוד את טכנולוגיית הלמידה מרחוק תוך למידה ושיפור עקבי תוך כדי תנועה. לא פחות חשוב מכך, אנשים רבים נחשפו באופן בלתי אמצעי לאתגרים הרבים של מורי ישראל ולמסירות האינסופית שנדרשת מכל מי שעוסק במקצוע ההוראה. למה זה חשוב? כיוון שהיחס שלנו, ההורים, כלפי מחנכי ישראל משפיע באופן ישיר על האופן שבו ילדינו מעריכים אותם. כמי שמאמין כל חייו שהחינוך איננו מתמצה רק בהקניית מיומנויות למידה, אלא גם ואולי בעיקר בהקניית ערכים, אני רואה את ההשקעה של מפעל הפיס בחינוך ילדי ישראל כערך מרכזי וכחלק אינטגרלי מהחזון שלנו למען הקהילה והחברה הישראלית. זאת מתוך הבנה שעתידה של מדינת ישראל כרוך במידה רבה ביכולת שלנו לספק לדור העתיד את הכלים הנדרשים להתפתח ולהיות כל מה שהם חולמים. בתקופת הקורונה נחשפנו גם לתרומתם העצומה וההתגייסות המדהימה של ציבור הסטודנטים בישראל, מכל חלקי החברה הישראלית על גווניה, לכל משימה חברתית. האכפתיות, החדשנות המחשבתית, היצירתיות והמחויבות העמוקה שהפגינו - הפיחו בי רוח של אופטימיות גם בימים הקשים ביותר של המשבר. במשך השנים התרגל הציבור הישראלי לזהות את מפעל הפיס עם בניית כיתות לימוד, אולמות ספורט, מתנ"סים ועוד. בשלוש השנים האחרונות משקיע מפעל הפיס משאבים עצומים בתחום הרווחה והחברה, על מנת לגעת באנשים עצמם, תוך שימת דגש חזק על הטמעת ערכי ההתנדבות, הנתינה לאחר, הערבות ההדדית ושימת הלב לשונה, לחלש יותר ולכל מי שנזקק לסיוע. בשנה האחרונה העניק מפעל הפיס מספר שיא של כ־40 אלף מלגות שייצרו מיליוני שעות התנדבות בקהילה. ויש לכך חשיבות כפולה ומכופלת: מצד אחד המלגות מאפשרות ליותר ויותר צעירות וצעירים לרכוש השכלה גבוהה ולהתפתח. לא פחות חשוב מכך, ואולי אף יותר, היא המחויבות לשעות ההתנדבות שמחברת את אותם צעירים נמרצים לקהילה שבה הם חיים ולחברה הישראלית בכללותה. חוסנה של מדינה אינו תלוי אך ורק בבניית כוח מגן חזק ויעיל, אלא גם בהקניית סט של ערכים חברתיים שהופכים אותנו לחברה טובה וחזקה יותר. זכיתי לראות בעיניי את ההירתמות המדהימה של כ־40 אלף מלגאי הפיס ועוד רבים ברשויות המקומיות ובמגזר השלישי שניצבו יחד בחוד החנית של העשייה החברתית בזמן המשבר. ככל שנשכיל להבין שהחינוך לערכים הוא מרכיב אסטרטגי בחוסנה של החברה בימי שגרה ובייחוד בעתות משבר - נוכל לבנות פה יחד מערך חוסן חברתי שיהווה קיר ברזל נוסף של החברה בישראל.
חלק מהנאום שנשא מנכ"ל מפעל הפיס בטקס
