אני עובד בעיתונות כבר יותר מעשרים שנה. התאהבתי בתחום הזה. הוא זורם בי כמו הדם שזורם בעורקיי. לאורך הזמן כתבתי ידיעות שעסקו בחברה הערבית. אני חושב שהצלחתי לשנות כמה דברים במקום שבו אני חי. שינוי לטובה.

בשנים האחרונות אני עוסק, מן הסתם, באלימות הגוברת בערים הערביות. ביקשתי להרחיב בנושא זה, לא רק לדווח על מקרי רצח כאילו הקורבנות היו מספרים בלבד. הסברתי מהם הגורמים העיקריים לצמיחה של הפשיעה, הצגתי את הכנופיות שפועלות ואת הצעירים שמצטרפים אליהן כחיילים בשל מצוקות כלכליות וקשיים חברתיים. איך הם מוכנים לקחת נשק ביד ולירות לעבר בתים ומכוניות ולרצוח אנשים.

בתקופה האחרונה, שבה עסקתי רבות בענייני הפשיעה, קיבלתי לא פעם איומים. היו מי שכעסו שחשפתי מידע כזה או אחר. "נפגע בך", אמרו לי, "נשרוף אותך". לא נכנעתי. קיימתי שיחות עם חלק מהאנשים שכתבתי עליהם. הסברתי על מה אני כותב ומהי מטרת הכתבה. חלק מהם הייתי מצליח לשכנע. אחרים המשיכו לאיים עליי. לפעמים, כן, איימו עליי בנשק משום שפירסמתי פרטים על פשע מסוים ועל חשודים במעשה. אבל אני מודה: לא חשבתי שזה יגיע למצב שאהיה קורבן של ארגוני הפשע.

זה קרה אתמול בשעה שתיים בלילה. בדיוק כתבתי ידיעה פוליטית שעסקה בדרמה של הקמת הממשלה. ממש לקראת סיום הכתיבה אלמונים פתחו באש לעבר הבית והמכונית שלי. תחילה חשבתי שמישהו יורה באוויר, או במקום מרוחק יותר, לא האמנתי לרגע שאהיה המטרה של הכדורים. מיד ברחתי מקו האש. התחבאנו כולנו מתחת למיטות. היורים צעקו את שמי, קיללו אותי, כדי שאדע שאכן אני המטרה, שלא מדובר בטעות.

הם ירו לדעתי עשרות כדורים. בצרורות. חלק חדרו לחדר השינה של הבת שלי מרים בת ה־13, ששכבה במיטה. לידה היה בני נוח בן הארבע. הקליעים ממש עברו ליד הראשים שלהם. היו חסרים עשרה סנטימטרים כדי שהאירוע יסתיים ברצח כפול של שניים מילדיי.

אני עדיין לא יודע מי עמד מאחורי המעשה הפחדני הזה. אני כן יודע שהוא קשור לעבודתי העיתונאית. אין לי עבר פלילי ואני לא סוחר סמים. אני ומשפחתי רק מנסים לחיות חיים שקטים. הילדים שלי חוו טראומה קשה. הם פוחדים. גם לי לא קל. אני מביט בנזקים של הירי ומתקשה להאמין. נעלתי את החדר של בתי, זה כבר מקום שלא בטוח לישון בו.

אבל למרות כל הקשיים, אמשיך בעבודתי בניסיון להפוך את החברה הערבית למקום יותר טוב ובטוח לחיות בו. העבריינים לא יגרמו לי להפסיק לכתוב ולדווח. אני משוכנע שאני הולך בדרך הנכונה, למרות המחיר היקר שאני ומשפחתי משלמים. הירי לעבר הבית שלי הוא מסר – שאסתום את הפה. אבל זה לא יקרה.