ליריב לוין, האיש ללא תכונות למעט נאמנות נרצעת לראש הממשלה, שרק במקרה הגיע למעמד יו"ר הכנסת ולא לתפקיד של רשם ההוצאה לפועל (למזלם הטוב של כל מי שהיו עשויים ליפול לידיו) - הייתה אתמול הזדמנות להתעלות על עצמו.

לראשונה, הוא יכול היה להתנהג כפי שאמור להתנהג יו"ר כנסת. בממלכתיות, תוך דאגה למדינה שמשוועת לממשלה מתפקדת ושכל יום שעובר מבלי שממשלה מושבעת - מגביר את החשש לשלומם ולשלום משפחותיהם של חברי כנסת מימינה ומתקווה חדשה. שלא לדבר על הפתעות אחרות שנכונו לנו בשעת דמדומים זאת, עד לרגע ההשבעה.

זו הייתה יכולה להיות שעתו היפה של לוין, רגע לפני שהוא נכנס לספרי ההיסטוריה כעבדו הנרצע של ראש ממשלה מושחת, שהוביל את המדינה מדחי לדחי רק כדי לחלץ את עצמו מאימת הדין. יו"ר כנסת בתקופה כה אפלה, שאין קו אדום שלא נחצה בה. והאיש שאמור היה להיות המבוגר האחראי, לייצג את טובת העם - שימש כנער הגבעות של ראש הממשלה.

כל מה שהוא היה צריך לעשות אתמול, בזמן שהוא מודיע שעלה בידי לפיד להקים ממשלה - זה לקבוע את יום השבעתה לרביעי הקרוב, מקסימום חמישי. אבל לוין לא הצליח להפתיע, ונשאר נאמן לאותה דוקטרינה נוקשה שכל ייעודה הוא להעניק לנתניהו עוד יום, עוד שעה, עוד רגע על פסגת המצדה הפרטית שלו - כפי שהיטיב לתאר זאת ראש הממשלה הבא.

יש מי שטען באוזניי אתמול שלוין לא היה החלטי בקביעת יום ההשבעה, משום שהוא מתלבט. הוא בעצמו חושש, טען אותו גורם, שאם ימשוך זמן והשטח יידלק ‑ הדם יהיה על הידיים שלו. אבל הוא כנראה לא מכיר מספיק את לוין. גם את הדם מוכן סנשו פנשו לספוג, אם זה מה שטוב לנתניהו. והסיבה היחידה שהתאריך מתמהמה, זה מפני שנתניהו כנראה עוד לא החליט מה טוב לו. האם כמו תמיד, עדיף לו לחכות עד לרגע האחרון, אולי משהו עוד יקרה, איזה עריק יערוק, איזו מפלגה תתפלג, איזו מלחמה תפרוץ, או שאולי עדיף להלחיץ את הממשלה החדשה ולקבוע לה מועד קרוב ככל הניתן, כזה שיבלבל ויסכסך בין חלקיה.

מי שיש לו דווקא תוכנית סדורה לימים הקרובים, הוא עוד מישהו שבזכות קצת עזרה מראש הממשלה מחזיק בחסינות של חבר כנסת. למרות החלטתו של מפכ"ל המשטרה שלא לקיים את צעדת הדגלים במסלול האש המתוכנן, מתכוון ח"כ איתמר בן גביר לצעוד ביום חמישי את כל הדרך משער שכם, דרך הרובע המוסלמי ועד לכותל. מי שתצטרף אליו היא חברת הכנסת מאי גולן, שבכל מקום שבו היא מזהה גחל כבוי, היא ממהרת לשלוף ג'ריקן של נפט. רק שלשום כינתה את בנט ואת סער "מחבלים מתאבדים" ומחר תצטרף לבן גביר למסע שכבר הביא לא מזמן לרקטות על ירושלים והבעיר את הדרום ואת גוש דן.

בן גביר לא מתכוון להתפשר על מסלול חלופי, שכן כל פשרה היא בעיניו כניעה לחמאס. המצעד שלו ושל גולן (לדבריו יש לא מעט חברי כנסת מהליכוד שפנו אליו ואמרו שיצטרפו), נועד לשלוח מסר לאיסמעיל הנייה שהוא, הנייה, לא מנהל את מדינת ישראל. בתשובה לשאלה האם שני חברי כנסת הם אלו שיעבירו את המסר לחמאס, אמר בן גביר שאין מחלוקת על כך שארגון טרור לא צריך להכתיב את ההתנהלות בבירת ישראל, ושהטילים נופלים דווקא בגלל הכניעה שלנו.

בן גביר לא מתכוון לסגת מתוכניתו כפי שהתקפל משייח' ג'ראח אחרי שנתניהו גער בו. הפנייה של נתניהו אליו הייתה רק אחרי שכבר התנחל בשייח' ג'ראח, מדגיש בן גביר. ובכל מקרה, הוא לא דיבר עם נתניהו על עניין המצעד ולא מקבל הוראות מראש הממשלה.

בינתיים נמשכת שתיקתם של בכירי הליכוד, שמובלים על ידי נתניהו כצאן לטבח האופוזיציה. בעזרת כתבי חידה ורמזים, משמר נתניהו עד לרגע האחרון את האופציה שמישהו אחר מהליכוד יחליף אותו. נדמה לי שאפילו חבריה השקופים של הסיעה הזאת כבר לא קונים את זה. אף אחד שם לא מאמין שנתניהו יוותר על כיסאו לאחד מהם, גם לא במחיר איבוד השלטון.

ועל רקע הראיון המטריד, נטול המודעות העצמית של ראש הממשלה שלשום בערוץ 20, ראיון שהיה אמור להפעיל את כל מנגנוני ההתרעה בכל מדינה נורמלית, נראו אתמול לפיד, בנט וסער כמאורות זוהרים. נאומיהם המתונים והממתנים, החפים מיהירות ומשמחה לאיד, נראו מתואמים. וזה בסדר. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו. תיאום. אחדות. עבודה משותפת. ושקט. ואם זה מה שמבטיח לנו לפיד - חזרה לשקט, לנורמליות, לצניעות - הרי שההתחלה מבטיחה.

אם באמת תושבע הממשלה רק ביום שני הבא (ותסמכו על לוין שזה לא יהיה רגע לפני חצות), נכון לנו שבוע קשה. ההסתה והאלימות נמשכים ברשתות החברתיות ומול בתיהם של חברי הכנסת. אבל בניגוד למה שניתן היה לחשוב בהתחלה, שהח"כים ייכנעו תחת הלחץ המופעל עליהם, עכשיו נראה שככל שהלחץ הופך אלים יותר ‑ כך האופציה שלהם להיכנע הולכת ונסגרת.

אולי זה בגלל אותו דיסוננס קוגניטיבי שתמיד עושה את העבודה - איך הם יוכלו להסביר לעצמם ולאחרים שהם נכנעו רק בגלל איומי אלימות.