קרב ירושה

שיכונים מוזנחים, קוד לבוש מנומר לנשים, וקללות בערבית. ב'קשת' ראו את הצלחת 'שנות ה־80', תהו מה הם יכולים לשדר על המרוקאים מהפריפריה ונזכרו בסדרה בשם 'היורשת' שצברה אבק במשך שנים במחסני החברה והתחננה לקבל אור ירוק לצילומים. "גם אם הדיאלוגים לא שייקספיר, לפחות תהיה חפלה", העריכו כנראה, וכך עלתה השבוע הסדרה שבעולם מתוקן הייתה צריך להיות מוקרנת אחרי שזהבה בן פרצה עם 'טיפת מזל'.

האינסטינקט הראשוני של כל מזרחי מודע הוא לומר חאלס. שוב הייצוג הסטריאוטיפי של דמות המזרחי. אבל התחושה הזאת מתבררת כמוטעית, כשדמותה של טופז בדש (בגילומה של נופר סלמאן) עולה על במה ומתחילה לשיר. לא קלאסיקה של זוהר ארגוב או עוד להיט טחון של חיים משה אלא דווקא של נתנאל. מי? בדיוק.

לפני למעלה משנה הלך לעולמו הזמר נתנאל נגר ז"ל. דבר מותו כמעט לא סוקר באמצעי התקשורת, בדיוק כמו חייו ופועלו של הזמר הנפלא שחתום בין היתר על 'ילדה של אב' - אחת הקלאסיקות הגדולות בז'אנר. נגר היה קורבן לממסד גזעני שהתעלם משיריו המרגשים שהפכו לנכסי צאן ברזל בקרב הקהל המזרחי. כמה חבל שנגר זוכה לכבוד הזה רק לאחר מותו, אבל כמה יפה, אמיץ ופורץ דרך זה לפתוח סדרה בערוץ המסחרי הפופולרי במדינה עם שיר שמחצית עם כמעט שאינה מכירה וכעת תיחשף גם לביצוע המקורי. בכך אולי ייעשה סוף־סוף תיקון לעוול היסטורי שנעשה פה לזמר ישראלי רק בגלל מוצאו העדתי. בדיוק אגב כמו בפרק השני בסדרה שנפתח ב'את כמו אש' - של קובי פרץ, עוד זמר שיודע מה זה להצליח בענק ללא השמעות ברדיו.

'היורשת' חשובה מפני שהיא מעלה על נס וחושפת לציבור ענק מוזיקה יפהפייה שנמנעה ממנו רק בגלל שמישהו החליט עבורו מה ישראלי בעיניו. העלילה עצמה נשמעת כמו טלנובלה אבל חייבים להודות שזו המציאות שחוו זמרות רבות שניסו לפרוץ בעולם המוזיקה המזרחית, שבו במשך למעלה מ־20 שנה מהפריצה של שרית חדד ועד לזו של עדן בן־זקן לא קמה אף זמרת מזרחית שהצליחה.

הייצוג כאמור מעורר רתיעה ראשונית, אבל למען האמת הדמויות שם קיימות במציאות והן נפלאות. אף אחד לא צריך להסתיר או להתבייש יותר מאיך שהם מייצגים אותנו, אלא להתחיל להתגאות וללמוד על היופי של האנשים מבעד ללק־ג'ל והנצנצים.