אצל דרעי הדמעות לא זולגות מעצמן. הוא נזקק כנראה להרבה בצל, לעיניים שלו ולעיניים של עמיתיו החרדים, לפני שהודיע אתמול על סופה של המדינה היהודית. המופע המשותף, שלו ושל גפני וליצמן, היה בהחלט אירוע. בוחרי ש"ס ויהדות התורה ודאי תהו לדעת על מה ולמה לקו הפוליטיקאים שלהם בהתקף חרדה כל כך חריף; האם להציע להם עזרה מקצועית. אני מבקש להרגיע: זאת רק פוליטיקה. השלושה לגמרי בריאים.
דרעי, גפני וליצמן התכנסו יחד כדי לזעוק כנגד הממשלה שתקום ביום ראשון. האמירות שיצאו מפיותיהם היו קשות מאוד, קשות אפילו בסטנדרטים חרדיים. "שם רשעים ירקב", אמר גפני על ראש הממשלה המיועד; "בנט צריך להוריד את הכיפה", אמר ליצמן; "זאת לא הפרדת הדת מהמדינה — זאת עקירת הדת מהמדינה", אמר דרעי. "הממשלה תחריב את השבת הקדושה"; "נבלה נעשתה בישראל", אמר גפני. "לא גיור, לא חינוך, לא תורה, לא טוהרת ייחוס..."
טוהרת ייחוס? מה אומר צירוף המילים המוזר הזה? בדקתי בגוגל: לא מצאתי תשובה; חיפשתי באנציקלופדיה יודאיקה ובלקסיקון ליהדות: נאדה. שאלתי את מקורותיי בכיפות הסרוגות: קיבלתי תשובות מגומגמות. שאלתי את מקורותיי במגזר החרדי. קיבלתי בעיקר מבוכה. האם טוהרת ייחוס כמוה כטוהרת הגזע, כמו בסוסים? כמו בכלבים?
לא בדיוק, הייתה התשובה. במונח טוהרת ייחוס רבנים חרדיים מתכוונים לאפשרות שרבנים לא חרדיים יערכו גיורים או יחתנו כאלה שהחרדים לא מכירים ביהדותם. במילים אחרות, יאלצו את החרדים לטפח ספרי יוחסין משלהם, בהם יהיו רק יהודים שהם מכירים בהם.
אבל גם היום יש להם ספרי יוחסין, אמרתי.
כן, הייתה התשובה, אבל היום זה לא מסודר. נצטרך למסד את זה.
עכשיו הבנתי.
• • •
בהסכמים הקואליציוניים ובקווי היסוד של הממשלה החדשה אין שום סעיף שמאיים על הסטטוס קוו בענייני דת. חבל שאין, אבל זה טבעה של הקואליציה שבנה לפיד: המפלגות בה מקזזות זו את זו.
הדאגה של ראשי שתי המפלגות החרדיות מובנת: ההליכה לאופוזיציה מנתקת אותם מעטיני השלטון. תקציבי הישיבות יוזרמו כרגיל, אבל ההפעלה היומיומית של ועדת הכספים, השליטה ברשויות המקומיות באמצעות משרד הפנים ומשרד השיכון, השליטה במשרד הדתות, הפעלת ראש הממשלה ומשרדו לסידור עניינים, כל זה ייעלם או יצטמצם פלאים. ליברמן יהיה שר האוצר וישלוט גם בוועדת הכספים. הכיבוש הכפול של ליברמן עולה לגפני בבריאות.
זה מסביר את החרדה אבל לא מסביר את הטירוף. פעמיים החרדים מצאו את עצמם מחוץ לממשלה, בתקופת שרון ובממשלה השלישית של נתניהו, ולא הגיבו כך. מדוע היסטריה עכשיו?
אולי משום שהפעם דרעי, גפני וליצמן עשו את הטעות. בנט, סער ואלקין התחננו בפניהם להצטרף לממשלה. הם סירבו בתוקף. הם האמינו לנתניהו כאשר אמר להם שיש בכיסו עריקים מהמוכן, וממשלת שינוי לא תקום. עכשיו, ערב הקמת הממשלה, הם צריכים להסביר לציבור שלהם מה קרה. במקום להגיד טעינו בניווט הם אומרים: הממשלה החדשה היא אנטי־דתית, אנטי־יהודית, ממשלת רשע.
הסבר אחר מתמקד בבנט. משרון ונתניהו הם פחדו. בנט על ששת המנדטים שלו הוא בעיניהם משקל קל. עליו קל להתנפל.
הסבר שלישי מגיע עד חקירת האסון במירון (הבעיה היא של דרעי, לא של שני האחרים), ומעצר שני עוזריו הקרובים של ליצמן בחשד לשוחד. מפחיד להינתק מהשלטון בעיצומן של חקירות. מה שמפחיד את נתניהו מפחיד גם אותם.
יום עסל יום בסל אומר הפתגם הערבי: יום דבש, יום בצל.
שאלתי את הרב דוד סתיו, ראש רבני צהר, מה הוא חושב על דברי השלושה. הוא העביר את תגובתו בכתב.
"החוצפה של המפלגות משניאות היהדות אינה יודעת גבול. אלו שלא סומכים בשום נושא על הרבנות הראשית, לא בגיור ולא בכשרות, הופכים לפתע למגיניה. אלו שנתנו יד לאישור משחקי כדורגל בשבת ולחילולי שבת במירון מציגים עצמם בצביעות כמגיני השבת. הגיע הזמן שנציגי היהדות יאהיבו את התורה על החברה הישראלית ולא ישתמשו בה כקרדום לשאיפות פוליטיות".
