המציג הינו שחקן

באופן חריג, הפרומואים לראיון שערכה חן ליברמן עם משה איבגי ב"המקור" החלו יותר משבוע לפני השידור. במקרה או שלא, הם הופיעו בסמוך לשידור הכתבה המצוינת של אייל גונן ושרית מגן ב"עובדה", שם הובאו עדויות קשות של כמה וכמה נשים נגד איבגי (המעשים לא נכללו בכתב האישום מסיבות שונות), שבעיקר הראו שיטתיות ודפוסים שחזרו על עצמם לאורך שנים.

אולם אם ב"המקור" חשבו להיבנות מ"עובדה", מה שקרה הוא ההפך הגמור: הכוח של הכתבה ההיא קיצר עוד יותר את הסבלנות לצפות באיבגי מתפתל, מתרץ ועוד נותן את הגרסה המפוקפקת שלו להתנצלות וקבלת אחריות. מלכתחילה ישנה בעייתיות גדולה במתן במה לאדם שהורשע בעבירות מין, ועוד כזה שממתין לגזר דינו אחרי שבית המשפט החמיר את ההכרעה של ערכאה נמוכה יותר. אחרי מה ששודר ב"עובדה", שכזכור נכוותה ברותחין בעקבות הראיון עם ארז אפרתי, האתגר נעשה מסובך אפילו יותר.

ניכר שליברמן הכירה ברגישות של האירוע (בטח יותר מרביב דרוקר, לפי דבריו בסיום המשדר) וניסתה להפוך את המפגש עם איבגי למין מסע שבו היא גם מעמתת אותו עם הטענות וגם מקבלת הצצה לנבכי נפשו בחמש השנים האחרונות. אולי ככה חשבו ב"המקור" להעמיד מודל סביר לראיון שיש בו עניין (ולא צריך להיתמם בהיבט הזה), לצד מאמץ שלא להלבין את המרואיין וכמובן שלא להסב צער לנשים שנפגעו.

אלא שכבר מהפתיחה הרעיון הזה התנפץ לאלפי רסיסים. איבגי נע בין זחיחות מרתיעה, שכחה כרונית והתמסכנות סימבולית: "אני, כנראה, ברוח התקופה, משמש דוגמה לכל חטאי הגברים מאז ומעולם", הסביר, וזה עוד אחרי שכביכול בירך על תנועת מי־טו. גם ה"חרטה" שלו הייתה כללית וכבושה, בסגנון "לא הבנתי" ו"לא אמרו לי" (כנראה הוא לא דובר את שפת הסטירות), תוך שהוא מגמד את המתלוננות ובמקרים אחרים מפרשן את עצמו בצורה מביכה: "זו דוגמה קלאסית לזה שלא עשיתי משהו נגד רצון של מישהו", אמר אחרי שהשחקנית נעמה שפירא סיפרה כיצד נשכב עליה ושלח יד מתחת לחולצתה לפני שנבלם.

על פניו, ליברמן ניסתה לייצב את התמונה בעזרת ציטוטים מהעדויות נגד איבגי וגם כמה הערות חשובות (כגון מדוע ישנן כאלה שהעדיפו לא להתלונן), אלא שההקשר היה משני בתוך מכלול שהתמסר לאסטרטגיה העכשווית של איבגי (ומן הסתם גם עורך דינו, שזכה לכמה פריימים נאים): במקום הדיפה והכחשות גורפות – חזות מרוככת, קשובה לרוח הזמן ומאוד חלושה ועייפה.

גם אחרי שהביע זעזוע מעצמו לאור מה שראה ב"עובדה" (קטע שהיה צריך להופיע בראשית הכתבה), איבגי הוסיף לדבוק בנרטיב המתעתע, זה שלכאורה מבקש סליחה אבל מתעקש שנגרם לו עוול. ועם כל ההצטדקויות של ליברמן בתום הכתבה, בסוף "המקור" ביצעה שגיאה קשה כשהפקירה את הבמה שלה לטובת מופע מקומם של השחקן שכל כך התגעגע אליה.

בקטנה

ב"תוכנית חיסכון" שודר אייטם על בת־מצווה שעלתה כמעט מיליון שקלים. מעניין כמה שווה החשיפה לגן האירועים, מפיקת האירועים ומעצב השיער, שזכו להפציע בתוכנית. "האירוע הוכיח שאין גבול לפאר, אבל צריך לזכור שמדובר בחגיגה פרטית", אמרה הכתבת בסיום. ובכן, הכסף פרטי. הראוותנות, לעומת זאת, הפכה לנחלת הכלל, ועוד בסיוע תוכנית שהמילה "חיסכון" מופיעה בשמה.