ים של אהבה

מבצע סבתא: יום אחרי טקס סיום קורס הצוללן בבסיס חיל הים בחיפה, שב ולבש אתמול סמל ת' את המדים הלבנים, מיהר לביתה של סבתו תקווה בת ה־93 – והעניק לה את סיכת הצוללן שקיבל.

"אני מאושרת", הגיבה הסבתא הנרגשת, שלפני קום המדינה שירתה בזרוע הצבאית של הפלמ"ח, הפלי"ם. "עבורי זה שמחה וששון. יש לי נכד נהדר. אנחנו כבר דור רביעי בים, ולראות את הנכד שלי עם המדים הלבנים זה סוג של ניצחון. פתאום יש לי צוללן במשפחה".

ואילו הנכד ת' הסביר: "כשעמדתי על מגרש המסדרים בטקס חשבתי על המשפחה שלי, על סבתא וסבא, וזה כבוד גדול עבורי להמשיך את השושלת המשפחתית הזאת. סבתא לא יכלה להגיע לטקס והיה לי חשוב שהיא תראה אותי על מדים. בגלל הקורונה הייתה תקופה ארוכה שלא יכולתי לפגוש אותה, ולמעשה כעת זו הפעם הראשונה שהיא רואה אותי על המדים הלבנים. המפגש הזה מאוד מרגש, גם בשבילי וגם בשבילה".

על ההחלטה לענוד לסבתו את הסיכה אמר: "סיכת הצוללן מסמלת עבורי המון, אחרי כל ההכשרה שעברתי וכל הכלים שקיבלתי בקורס, ובשבילי זה גם סמל. סבתא נתנה לי את כל מה שיכלה כדי שאגיע למקום הזה שאהיה ראוי לסיכת הצוללן, ורציתי להראות לה לאן הצלחתי להגיע בזכותה". תקווה, שלה שלושה ילדים, 13 נכדים ו־14 נינים, סיפרה על ימיה בפלי"ם, שם הכירה את בעלה שנפטר לפני כ־15 שנה, והסבירה: "באותם הימים לא הבנו בכלל שאנו הזרע הקטן שממנו יצמח חיל הים של צבא ההגנה למדינת ישראל". "הים מחבר את כל בני המשפחה", הוסיפה. "בן דוד יעקב גורדון נעלם בכ"ג יורדי הסירה, בני שירת בחיל הים ועכשיו הנכד. מכיוון שחיינו שנים בשדות ים, ומגורינו הראשונים בתל־אביב היו על שפת הים, הים זרם בעורקינו כנראה כמו דם. אני חושבת שאנשים רבים שהצטרפו במשך השנים לארץ אינם יודעים כלל מה ואיך היה כאן קודם. אני שמה לב לכך שאני מדברת בלשון רבים. היינו, עשינו, כי כך זה היה. בנינו לנו מדינה. אני בפירוש מרגישה אחריות טוטלית להקמת המדינה הזאת. היא שלנו ואני שלה."

סבתא תקוה (בבגד הים השחור במרכז) עם חבריה בפלי"ם | צילום באדיבות המשפחה

ומה מאחלת הסבתא לנכדה? "שיהיה חזק בליבו ובנפשו", היא השיבה. "אני בטוחה שהוא ימשיך בדרך המקצועית והטובה. מאחלת לו לשרת בחיל ים ללא מלחמות, ושנחיה כולנו בשלום ולא במלחמות".