פרצוף חלוץ
החיים של קארים בנזמה הם אופרת סבון וסרט מתח ודרמת ספורט. בן מהגרים מאלג'יריה שגדל בעוני קשה, מסתובב עם טיפוסים מפוקפקים ומסתבך בפרשות כמו חשד לסחיטה של חבר לנבחרת באמצעות סרטון סקס, מין עם קטינה וסוכן שטוען שהוא ניסה לחטוף אותו. אבל כשהוא עולה על מגרש הכדורגל, נשאר רק שחקן אדיר. אחרי שנים של השעיה הוא חזר לנבחרת צרפת, וינסה להוביל אותה לזכייה באליפות אירופה שתיפתח הערב. אם יצליח, אולי זה יעזור לו להימנע מהליכה לכלא
לפני קצת יותר מחמש שנים הסתבך כדורגלן נבחרת צרפת, מתיה ולבואנה, בצרות של סרט צרפתי. סרטון סקס בהשתתפותו, שצולם בנייד, הגיע לידיים הלא־נכונות. כנופיית פושעים זיהתה את ההזדמנות וניסתה לסחוט את ולבואנה – תשלם, או שהסרטון יהפוך ויראלי. לצידו של ולבואנה שיחק אז בנבחרת החלוץ קארים בנזמה. חברו הטוב ביותר של בנזמה הוא פושע ידוע בשם קארים זנטי, בחור ממוצא תוניסאי שריצה עונשי מאסר, בין השאר בגלל סדרת מעשי שוד מזוין. הסוחטים, טוענים הדיווחים בצרפת, ביקשו מזנטי לערב את בנזמה כדי שישמש כמתווך עם ולבואנה בעסקת ה"שלם לנו או שכל צרפת תראה אותך עושה סקס". ולבואנה טען כי בנזמה ניגש אליו ואמר לו שהדבר הטוב ביותר עבורו הוא להיענות לדרישות. "רואים הכל בסרטון הזה", אמר בנזמה, לכאורה כמובן, "אלו החיים שלך. אם לא תשלם, אל תגיד שלא הזהרתי אותך".
ולבואנה סירב להיכנע והתלונן במשטרה. חברי הכנופיה נעצרו, ואיתם בנזמה. מהקלטות שהשיגו החוקרים עולה כי בנזמה היה בקשר טלפוני איתם. באחת ההדלפות נשמע, לכאורה, בנזמה אומר: "אני לא חושב שהוא לוקח אותנו ברצינות". צרפת סערה. ההתאחדות הצרפתית השעתה את בנזמה מפעילות, ואפילו ראש הממשלה דאז, מנואל ואלס, התערב ואמר: "ספורטאי חייב להוות דוגמה. אם לא, אין לו מקום בנבחרת".
ההאשמות, אותן בנזמה ממשיך להכחיש, חמורות מאוד – אך למרות הזמן שחלף, העניין עדיין מצוי בסבך משפטי. בשלב מסוים קבע בית הדין העליון לערעורים כי הקלטות השיחות של השחקן עם חברי הכנופיה הושגו באופן לא חוקי, אבל התביעה בוורסאי המשיכה לחקור את הנושא, ובתחילת השנה הודיעה כי בנזמה יעמוד לדין באוקטובר הקרוב באשמת מעורבות בניסיון הסחיטה, יחד עם ארבעת הסוחטים האחרים.
אבל לפני שבית משפט צרפתי יחליט אם לשלוח את אחד הכוכבים הגדולים באירופה לכלא, ינסה קארים בנזמה להביא לצרפת את הזכייה בטורניר היורו שנדחה מהקיץ שעבר וייפתח הערב במגרשים ברחבי היבשת. טיימינג סמיכות האירועים האלה הופך את קארים בנזמה לדמות המרתקת ביותר בטורניר הענק, אבל זה כנראה היה בלתי נמנע. בקריירה, ובחיים, של קארים בנזמה, מעולם לא היה רגע דל.
× × ×
פרשת הסחיטה שבה הסתבך בנזמה, היא יותר מעוד סקנדל צהוב ועסיסי במיוחד. היא עמוסה בנרטיב הכואב שמלווה את חיי היום־יום בצרפת בעשורים האחרונים – זהות לאומית של בני מהגרים שצמחו בשכונות קשות. במקרה של בנזמה, מדובר בענן שנמצא באופן קבוע מעל הקריירה שלו. הוא סבל בילדותו מהטרדות רבות על רקע מוצאו המוסלמי והצפון־אפריקאי; אמר בצעירותו שהוא חש קשור לאלג'יריה, שהיא בעצם "המדינה שלו", מה שיצר כלפיו אנטגוניזם רב בקרב הציבור הצרפתי; והוא טוען כי גם פרשת הסחיטה היא רדיפה גזענית.
קארים מוסטפה בנזמה נולד לאב שהיגר מאלג'יריה ואם מקומית מאותו המוצא, ילד שישי מתשעה, וגדל בטראילון – שכונה גרועה במיוחד בברון, פרבר עני ומוזנח של העיר הגדולה ליון. הוא היה ילד שמנמן וחסר ביטחון, והסתובב עם חברי כנופיות שגדלו איתו מגיל אפס – כמו זנטי, שאמר בעבר: "בשכונות כמו שלנו, האלימות נמצאת בכל מקום. היא צומחת בתוכנו, ואנחנו אפילו לא מבינים שאנחנו אלימים".
אחת מאחיותיו של בנזמה נשואה למי שנחשב כאיש שקובע מה יקרה בשכונה. "טראילון היא מבוך של דיור ציבורי ובנייני לגו בגובה חמש, עשר, 15 קומות", תיאר אותה ריצ'רד פיצפטריק מ'בליצ‘ר ריפורט', "רובם צצו בשנות ה־60 כדי לספק דיור למהגרי עבודה ולבני משפחותיהם. הקירות דקים כנייר, הדשא – היכן שהוא קיים – לא מטופח. האוויר מלא בניחוח של מנועי קטנועים".
הילד קארים שיחק כדורגל בכל מקום, וכבר בגיל תשע זיהה מועדון הענק 'ליון' את הכישרון וצירף אותו למחלקת הנוער. הכדורגל הציל את בנזמה ממעגל הפשיעה, אבל השורשים שלו נטועים עמוק בשכונה ומהווים חלק מזהותו. "קארים תמיד היה נאמן מאוד לחברים שלו", אמר רוברט ואלט, שאימן אותו כילד, "נראה שבמקרה של ניסיון הסחיטה הוא הפך קורבן של הנאמנות הזאת, אבל אלו חוקי המשחק כאשר אתה מגיע מהגטו. הוא היה ילד ביישן, אבל אף פעם לא עשה צרות – הבעיה תמיד הייתה החברים שלו". בנזמה אכן הגיע ממשפחה טובה, אבל היא לא הייתה יכולה להגן עליו לחלוטין מהסביבה, ועכשיו מתברר שגם הכדורגל לא.
האקדמיה של ליון, אליה בנזמה הגיע בגיל 15, הייתה סטרילית הרבה יותר. היא ניתקה אותו באופן כמעט מוחלט מטראילון, מחברו הקרוב זנטי שנכנס יותר ויותר לעומק עולם הפשע, ואיפשרה לו להתרכז אך ורק בכדורגל. אז גם התברר כי מדובר בכישרון יוצא דופן. הכדורגלן הישראלי מאור בוזגלו, לשעבר שחקן נבחרת ישראל וכיום מככב עם בני משפחתו בריאליטי 'הבוזגלוס', שיחק גם הוא באותה תקופה בקבוצת הנוער של ליון והיה שותפו של בנזמה לחדר במשך שנתיים.
"הוא היה בחור מאוד מופנם ושקט", מספר בוזגלו. "הדבר שאני הכי זוכר ממנו זה שהיה לו ארון מלא בחטיפי קינדר בואנו. הוא לא עירבב פוליטיקה בכדורגל, ולא היה לו אכפת מאיזה מוצא אני. למעשה, הוא היה זה שביקש שאני אהיה השותף שלו".
איך זה קרה?
"עברתי תקופה של מבחנים בליון, בדקו את האישיות והמנטליות שלי לצד היכולת על המגרש, ראו איך אני מתנהג ומתפקד בקבוצה עם החברים. באחד המשחקים נשארנו שניים לבד מול השוער, ובמקום לבעוט מסרתי לבנזמה והוא הבקיע. מאותו רגע הוא אמר לכולם שהוא רוצה שאהיה השותף שלו, אבל לא פיתחנו קשרי חברות, הוא היה מאוד מרוכז וחדור מטרה. כל מה שהיה חשוב לו זה להבקיע עוד ועוד שערים".
× × ×
כאשר צרפת זכתה בגביע העולם הראשון שלה, בטורניר אותו אירחה ב־1998, ההצלחה הגישה מצג שווא של כור היתוך חדש ומתקדם. זינדין זידאן הנערץ היה בן למהגרים אלג'יראים ממארסיי, והסגל כלל שחקנים שמוצאם בסנגל, גאנה, גיאנה והאיים הקריביים. בכל העולם דיברו בהתרגשות על כך שהכדורגלנים המופלאים הם הסמל הטוב ביותר לשיתוף פעולה בחברת מהגרים ודוגמה ומופת למדינות אחרות. האידיליה לא החזיקה מעמד זמן רב.
הימין הקיצוני התחזק בצרפת ובכל אירופה, בזמן שהאבטלה צמחה בשכונות מהגרים מהן יצאו מחאות אלימות. הקסם של הכדורגל התעמעם בגלל המציאות הקשה שנוצרה בשטח. האוכלוסייה המוסלמית העצומה התנגשה עם הערכים המערביים במאבק פוליטי שהולך ומחריף עם השנים. כל זה התנקז לספורט.
נקודת השבר הייתה בגביע העולם ב־2010, שנערך בדרום־אפריקה. בעיצומו של הטורניר, ההתאחדות הצרפתית שלחה הביתה את החלוץ ניקולה אנלקה אחרי שהתפרץ על המאמן רמון דומנק. במחאה על כך, שחקני הנבחרת יצאו לשביתה וסירבו לרדת מהאוטובוס שהוביל אותם לאימון. צרפת נכשלה מקצועית בצורה צורבת, וכל השדים יצאו מהבקבוק.
הדיווחים דיברו על חדר הלבשה קרוע ומפולג למחנות, למשל של שחקנים שחורים ולבנים. פרשני כדורגל ופוליטיקאים חתכו לגזרים את השחקנים, והציתו דיון בנוגע למחויבות שלהם. היו רבים שטענו ששחקני הנבחרת אינם פטריוטים, לא מכבדים את המדינה ואינם מייצגים את הערכים הצרפתיים. הנשיא דאז, ניקולא סרקוזי, רמז שבני המהגרים לא משדרים שייכות אמיתית לצרפת. הפילוסוף היהודי אלן פינקלקראוט אמר אז כי, "זו ההוכחה שהקבוצה שלנו אינה קבוצה בכלל, אלא כנופיה של חוליגנים שמכירה רק את חוקי המוסר של המאפיה". והמנהיגה הימנית הקיצונית מארין לה פן קפצה על העגלה. "רוב השחקנים הללו מייצגים את צרפת ברגע אחד", אמרה, "וברגע אחר הם חלק מאומה שונה או שלאום אחר פועם בליבם".
שנה מאוחר יותר הגיע מה שנראה כמו התוצאה הטבעית של השיח הזה, כאשר לורן בלאן, שזכה עם הנבחרת במונדיאל 1998 המפורסם ומונה למאמן הנבחרת אחרי הכישלון ב־2010, אמר כי צריך לשקול את אפשרות הגבלת כמות השחקנים ממוצא אפריקאי וערבי בנבחרות הצעירות של צרפת.
בנזמה כבר היה שחקן הנבחרת באותה תקופה, ובאופן טבעי הרגיש תחת אש. הרי האשימו אותו, במילים כאלה או אחרות, בכך שאינו צרפתי אמיתי. הדיון התפוצץ מחדש עם פרשת הסחיטה שיותר מחמש שנים אחרי, מציבה את כולם בסיטואציה מוזרה מאוד: שחקן שיעמוד בקרוב למשפט באשמת ניסיון סחיטה של אחד מחבריו לשעבר לנבחרת, יהיה אחד מהכלים החשובים של אותה נבחרת בטורניר הקרוב. סילבן קורמייה, עורך דינו של בנזמה, טען אחרי ההחלטה להעמיד את מרשו לדין כי "מדובר במהלך אבסורדי ממש כפי שהיה צפוי, הוא עובר רדיפה".
אולי, אבל פרשת הסחיטה אינה תקרית מבודדת. התדמית של בנזמה הוכתמה עם השנים, ולא רק בגלל החברים מהשכונה. באפריל 2010 חשפה התקשורת הצרפתית כי בנזמה, יחד עם שלושה מחבריו לנבחרת, היה לקוח של רשת זנות יוקרתית שפעלה מתוך מועדון לילה בפריז, ויותר מכך, קיים יחסי מין עם נערת ליווי קטינה בת 16 בשם זהיה דהאר.
מספר חודשים לאחר החשיפה בנזמה נחקר על ידי המשטרה והואשם בשידול פרוצה קטינה, אבל לאורך כל הדרך הוא וחבריו עמדו על כך שדהאר לא חשפה בפניהם את גילה האמיתי, וכי לא היו מודעים לעובדה שהיא בת 16 בלבד. העניין נגרר עד למשפט שהוכרע ב־2014, אז בוטלו כל ההאשמות נגד בנזמה וחברו פרנק ריברי, לאחר שהשופט קבע כי אין ראיות מספקות לכך שהשניים ידעו שדהאר הייתה קטינה.
אחר כך הגיעה פרשת הסחיטה המתגלגלת, וב־2018 שוב חזר בנזמה לכותרות בנסיבות שליליות, למרות שהפעם לא נעצר או הואשם בדבר. לאו דסוזה, סוכנו לשעבר, טען כי בנזמה ומספר מחבריו ניסו לחטוף אותו על רקע חוב של 50 אלף יורו של דסוזה לחלוץ. החקירה גילתה במהירות כי בנזמה כלל לא נכח במקום, והחלוץ צייץ: "העולם הזה רציני? רדו כבר ממני", אחרי חודש עצרה המשטרה שני גברים ואישה המקורבים לבנזמה בחשד למעורבות במעשה, מה שהותיר, שוב, ענן כבד מעליו. אלו דברים שמלווים אותו ללא הרף, חברים מהעבר, אישיות נפיצה. הוא ביקר בקביעות את חברו זנטי בכלא, ולאחר שחרורו סידר לו עבודה ולא הפסיק לבלות איתו.
גם עכשיו, רגע לפני המשחק הראשון באליפות אירופה (מול גרמניה, ב־15 בחודש), ממשיך בנזמה לעורר סערות. עוד לפני ההשעיה, בתקופה המוקדמת שלו בנבחרת צרפת, סירב בנזמה לשיר את ההמנון לפני המשחקים. הוא טען שהמרסייז "קורא לצאת לקרב" וכי הדבר לא מוצא חן בעיניו. זה כמובן רק חיזק בעיני רבים את הביקורת על כך שבנזמה "אינו צרפתי מספיק" ואין לו זיקה אמיתית למדינה, אבל דווקא כדורגלן העבר הצרפתי האגדי, מישל פלאטיני, אמר: "בדור שלי אף פעם לא שרנו את ההמנון, זה התחיל רק בשנות ה־90. אחר כך התחלנו לחפש את מי שלא שר ולבחון את צבע העור שלו, ועל מי שלא לבן אמרנו: 'תראו, הוא לא שר, הוא בטח לא אוהב את צרפת'. זה פשוט לא נכון. זה שיר מלחמה שלא מתאים לכדורגל, ולא שיר אהבה לצרפת“.
× × ×
מאמן נבחרת צרפת, דידייה דשאן, שמונה לתפקיד ב־2012, הוא איש מפתח בחיבור בין אנשים שונים בכדורגל הצרפתי. הוא היה קפטן נבחרת התקווה החדשה של 1998, ובתור דמות אהובה וכריזמטית גם בעיני השחקנים שהגיעו אחריו, איחד את השחקנים מחדש תחת מטרה משותפת, והחזיר את הכדורגל הצרפתי לימי התהילה שלו עם הזכייה השנייה בגביע העולם ב־2018.
הקשר שלו עם בנזמה היה קרוב מאוד. החלוץ, שהחל מ־2009 משחק בריאל מדריד ששילמה עבורו לליון 35 מיליון יורו, הפך תחת דשאן לאחד מהשחקנים המרכזיים בנבחרת. הם נחשבו למורה ותלמיד, כשדשאן מבין לנפשו של השחקן, ובתמורה, החלוץ נותן לו תפוקה על המגרש. אז כשהגיע הפיצוץ ביניהם, הוא היה אדיר.
מספר חודשים אחרי שפרשת הסחיטה נחשפה, והעניין ירד מהכותרות, סירב דשאן להחזיר את בנזמה לנבחרת, למרות שהיה הכדורגלן הצרפתי הטוב ביותר באותה תקופה. ההחלטה נבעה, אפשר להניח, מהרצון להימנע ממתיחות מיותרת בתוך הנבחרת. בנזמה רתח: "אני לא מבין את ההחלטה מבחינה מקצועית, ומבחינה משפטית, לא הורשעתי ואני בחזקת חף מפשע. דשאן נכנע ללחץ מצד החלק הגזעני של צרפת". להאשמות הצטרף אחד מגדולי שחקני צרפת בכל הזמנים, אריק קאנטונה, שטען כי דשאן נמנע במכוון מזימון שחקנים ממוצא צפון־אפריקאי. אלמונים ריססו את הכתובת "גזען" על ביתו של המאמן.
דשאן נפגע מאוד, גם כי בנזמה תקף אותו אישית, וגם בגלל ההאשמות בכך שדווקא הוא, שכשחקן וכמאמן לא הבדיל בין חבריו, מקבל החלטות משיקולים גזעניים. בינואר האחרון אמר בראיון ל־RTL: "מה שנאמר עליי הותיר כתם. למרות שהדברים נרגעו מעט עם הזמן, אני לא יכול לשכוח את מה שקארים אמר. זה לא נוגע רק אליו. ישנם דברים שנאמרו גם על ידי אנשים אחרים שהובילו למעשה האלימות שהשפיע על המשפחה שלי. אני יכול לקבל ביקורות עליי כמאמן, על הטקטיקה שלי, אבל שם נחצה גבול. פגעו בי, במשפחה שלי. אני לא מוכן לקבל את זה. לעולם לא אשכח זאת“. הדברים של דשאן נשאו משקל גדול והתחברו לכך שנשיא ההתאחדות הצרפתית, נואל לה גראט, הצהיר ב־2019 כי בנזמה לעולם לא יחזור לנבחרת.
לכן גם ההפתעה הייתה כה גדולה כאשר דשאן החליט בחודש שעבר לתת לבנזמה בן ה־33 מקום בסגל לאליפות אירופה. חמש שנים וחצי של הקפאה ריככו את כולם. המאמן סיפר כי השניים יישרו את ההדורים ופתחו דף חדש: "נפגשנו, ערכנו שיחה ארוכה, חשבתי והגעתי להחלטה. לא חשבתי על עצמי אלא על טובת הנבחרת. זה גדול ממני".
יש כאן גם שיקולים קרים לגמרי מצד דשאן. בנזמה הוא אחד משחקני ההתקפה הטובים בעולם, לנבחרת צרפת יש בעיה בעמדת החלוץ המרכזי, ובנזמה הוא פתרון אידיאלי שהופך את אלופת העולם למועמדת הראשית לזכייה גם באליפות אירופה. יכול להיות שדשאן לא יסלח לבנזמה לעולם, אבל כרגע הוא זקוק לו על המגרש.
גם הציבור הצרפתי, כך נראה, נרגע ומוכן יותר מבעבר לראות את בנזמה מייצג אותו במדים הלאומיים. סקר נרחב גילה ש־57 אחוזים מהצרפתים תמכו בזימון המחודש שלו. המספר גדל בקרב אלו שהגדירו את עצמם כאוהדי כדורגל: 68 אחוזים שתמכו במהלך. הייתה שאלה חשובה לא פחות שהראתה את השינוי: 65 אחוזים מהנשאלים ו־77 אחוזים מאלו שהוגדרו אוהדי כדורגל אמרו שבנזמה יהפוך את הנבחרת לטובה יותר. ב־2016, אחרי שהתבהר כי ההשעיה שלו מהמדים הלאומיים תימשך זמן רב ובשפל המעמד הציבורי שלו, רק 30 אחוזים מהנשאלים ו־25 אחוזים מהאוהדים חשבו כך. ב־2016, אחוז הנשאלים שראו את בנזמה באור חיובי עמד על 15 אחוזים בלבד. בחודש שעבר המספר כבר זינק ל־45.
בנזמה כבר לא האמין שילבש את מדי הטריקולור, אבל בתחילת החודש ערך הופעה מחודשת בנבחרת. דשאן אמר כי בנזמה התבגר, חבריו לסגל קיבלו אותו בברכה. בין משחקו ה־81 לבין משחקו ה־82 במדי הטריקולור חלף נצח במונחי כדורגל.
"זה היה יום מיוחד", אמר בנזמה, "קיבלתי הרבה הודעות מאנשים שהשמועות על הזימון לסגל הגיעו אליהם. חיכיתי כמו כולם מול הטלוויזיה להודעה של דשאן על השחקנים שייצאו לאליפות אירופה. שמחתי מאוד. הכל קרה כל כך מהר, והתמלאתי באושר ובגאווה. נזכרתי בכל הרגעים שבהם לא ויתרתי. הייתי מעט המום, כי עבר זמן רב".
על המפגש המחודש עם המאמן דשאן הוסיף: "הוא לא סיפר לי מראש על ההחלטה. דיברנו הרבה, אבל הוא לא אמר לי שאחזור לנבחרת. הוא רק אמר שעשינו צעד גדול קדימה. ישבנו פנים אל פנים, אחרי שלא ראינו זה את זה מאז 2015. תמיד הסתדרנו טוב, ואחרי שלוש דקות הכל חזר להיות כמו פעם".
בנזמה נשוי ואב לבן ולבת, ובראיון טלוויזיוני ב־2019 חשף צד שרבים לא הכירו בו, כאשר פרץ בבכי בזמן שהציגו בפניו תמונות ילדות שמראות עד כמה הוא דומה לבנו. התחושה הכללית כי הוא התבגר והציבור הצרפתי מוכן לאהוב אותו מחדש, אולי לא תעזור לו כשיעמוד באוקטובר למשפט פלילי שיכול לחסל את הקריירה והמורשת שלו, אבל הכישרון העצום שלו, זה שלפעמים מכוסה בענן הגדול של החיים, יכול להביא לצרפת את אליפות אירופה, ואז מי יודע. גם שופטי בית משפט הם אוהדי כדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
