18 שנות ייסורים תמו תוך שעה
מאז גיל 18, מחצית מחייה, סבלה רותם אזולאי (36) מכאבי ראש קשים, הפרעות ראייה ותסמינים נוספים, שפגעו אנושות באיכות חייה. רק כשהגיעה לבית החולים סורוקה, טיפלו בתסמונת שממנה היא סובלת – פסאודוטומור צרברי – היא עברה צנתור של כלי דם חסום במוח, והוקל לה. "נולדתי מחדש", היא אומרת
במשך 18 שנים סבלה רותם אזולאי מכאבי ראש קשים, הפרעות ראייה ותסמינים גופניים מטרידים אחרים. אז איך לא גילו איך לטפל בה? "כבר מההתחלה הייתה אבחנה של מצבה, אבל היא קיבלה טיפול לא מתאים כי אין מספיק מודעות לתסמונת שממנה היא סובלת" – מסבירה ד"ר ענת חורב, מנהלת יחידת שבץ וצנתור מוח במרכז הרפואי סורוקה ומי שטיפלה ברותם.
מדובר בתסמונת פסאודוטומור צרברי, שיוצרת חסימה של כלי דם במוח, ותסמיניה זהים לאלה שנוצרים בעקבות גידול מוחי. "בקרב נפגעי התסמונת אין ממצאים המעידים על גידול, אבל יש את כל השאר, כלומר לחץ תוך גולגולתי גבוה, שגורם לשורה של תסמינים קליניים קשים שקיימים גם גם כשיש גידול", מסבירה ד"ר חורב.
אצל אזולאי (36), צלמת ויוצרת סרטים שנשואה לאישה, וביחד הן אמהות לבת, התגלו לראשונה סימני התסמונת כשהייתה בת 18. "הייתי חיילת והשתמשתי בתרופה נגד אקנה", היא מספרת, "יומיים אחרי שהתחלתי ליטול אותה הופיעו כאבי ראש מטורפים, ברמה שלא יכולתי להרים את עצמי מהמיטה".
רופא צבאי איבחן התקף מיגרנה, צייד אותה באקמול והורה לה לנוח. "אבל בפועל כלום לא עזר, ואחרי ימים רצופים של כאבי ראש בלתי נסבלים וראייה כפולה הופניתי למיון", היא מספרת.
סדרת הבדיקות שעברה, כללה גם צילום ראש, שבפיענוחו איבחנו הרופאים בצקת מוחית, שהשפיעה על עצבי הראייה. "הם אמרו לי שלו הייתי מאחרת להגיע למיון ביום נוסף, היה עלול להיגרם לי נזק בלתי הפיך, כולל עיוורון", היא מספרת.
אזולאי אושפזה ולמחרת עברה ניקור מותני, בדיקה שמדגימה את רמת הלחץ המוחי. התוצאה הראתה שהוא גבוה מאוד, ומיד ניתן לה טיפול משולב של אספירין ותרופה ייעודית להורדתו. בשלב זה דווקא אמרו לה מה התסמונת שממנה היא סובלת, אך איש לא אמר לה כיצד בדיוק אפשר לטפל בבעיה וגם מה גרם להתפרצותה.
"השתחררתי הביתה תשושה, עם כאבי ראש פחות עוצמתיים אבל עדיין נוכחים, ועם לחץ בעיניים. מאז, ולאורך 18 השנים הבאות, כך נראו חיי: התקפים חוזרים של כאבי ראש לא ניתנים לתיאור, טשטוש ראייה, ראייה כפולה ואשפוזים, כשגם בין ההתקפים אני כבר לא אותה רותם כי קבוע סבלתי מכאב ראש. בנוסף, בלילות, איך שהייתי מניחה את הראש על הכרית, היה מופיע טנטון שהטריף אותי. בגלל השילוב של הכאב וחוסר השינה סבלתי מחולשה, מחוסר מיקוד, בלבול. הייתי הולכת עם הראש באדמה כי קשה היה לי להיישיר מבט. הייתי ממש זומבי, רותם המרחפת", היא מתארת.
לדבריה, היא עברה בין שלל רופאים ובתי חולים בניסיון למצוא מזור לכאביה, אך ללא הועיל. "הגעתי לכולם ולא מצאתי מושיע", היא מספרת, "לאף רופא לא היה פתרון מעשי בשבילי. כל מה שהם אמרו לי היה 'תתרגלי לחיות ככה'. פניתי גם לרפואה המשלימה, וגם לה לא היה מה להציע לי. לאן לא התדרדרתי משם? מרוב ייאוש אפילו פניתי למגרשת שדים ורוחות. היא רקדה מעלי וכאבי הראש רק צחקו לה בפנים".
רק בשנה שעברה סוף־סוף הגיע המהפך שכל כך ייחלה לו. "כבר פיתחתי חקרנות אובססיבית בניסיון למצוא פתרון", היא אומרת, "ואז שמעתי על פרוצדורה של הזרקת בוטוקס לקרקפת. בלי לחשוב פעמיים קבעתי לעצמי תור. הרופא הסביר לי שההזרקה לא נועדה למי שסובלים מפסאודוטומור צרברי, אבל סיפר שיש אופציה טיפולית אחרת שקיימת בבית החולים סורוקה".
וכך היא הגיעה לד"ר חורב, שמספרת כי "התסמונת הזו קיימת בעיקר אצל נשים. היא מופיעה לרוב אצל נשים צעירות, בגיל הפוריות, הסובלות מעודף משקל מתון ולא בהכרח חולני. נשים בהיריון, ראוי לציין, אינן בסיכון ללקות בתסמונת. המחלה הזו לא נחקרת מספיק ולכן פרוטוקול הטיפול, בקו הראשון שלו, עדיין שמרני וכולל רק מתן תרופות שלא תמיד עוזרות, וגם כשכן, לרוב זה באופן חלקי. לעומת זאת, צנתור מוחי שמחולל פלאים ומחזיר לנשים האלה את חדוות החיים שהתסמונת גוזלת מהן הוא קו טיפול שני בלבד, ואת זה אני רוצה לשנות".
באמצע אוקטובר 2020 עברה אזולאי את הצנתור המוחי ששינה את חייה מן הקצה אל הקצה. "המטופלת מועברת לחדר צנתורים, ולבחירתה היא במצב של ערות, טשטוש או הרדמה במהלך ביצוע הפרוצדורה", מסבירה ד"ר חורב, "היא שוכבת על הגב ודרך וריד המפשעה, מוחדר צנתר אל ורידי המוח ואל הסינוסים הוורידיים החסומים. חומר ניגוד שמוזרק דרך הווריד מזהה את מיקומה של החסימה ואת ההיצרות שהיא גרמה, ואז, על צג שנמצא מולי אני רואה בבירור את החסימה ומשתילה את התומכון (סטנט), שמיד פותח את החסימה ומשפר את זרימת הדם. ההליך הקל והמועיל הזה אורך כשעה, לרוב אפילו פחות, וחוסך למטופלות שנים ארוכות, מיותרות ומייסרות".
אחרי הצנתור, היא מספרת, אין תקופת החלמה כי הבעיה נפתרה. ובכל זאת, המטופלות נשארות לאשפוז לצורך השגחה.
"נולדתי מחדש בזכות הצנתור", מתארת אזולאי, "נשארו לי אמנם 'פיקסלים' בראייה, אני רואה נקודות שחורות, אבל את השיפור הכללי אי־אפשר לתאר בכלל, כמו שאי־אפשר לתאר 18 שנים עם כאב ראש קבוע, דכדוך ותחושה כללית של חולי, משהו כמו טרום שפעת. את מרגישה חולה וכל הרופאים אומרים לך שתלמדי לחיות ככה. מי רוצה לחיות ככה בכלל? ואז, בפחות משעה, אני עוברת צנתור ואשכרה זוכה בחיים אחרים. זה מדהים. אני כבר מזהה את עצמי, את האנרגיות שלי ואת שמחת החיים שנעלמה מזמן. סוף־סוף אני יכולה לחיות כמו כל אישה בת 36". *
