בספטמבר 1984 הקימו הליכוד והמערך ממשלת רוטציה. ראש הממשלה יצחק שמיר העביר את ראשות הממשלה לשנתיים לשמעון פרס. בועז אפלבאום, שהיה ראש לשכתו של פרס, סיפר איך התנהלה החפיפה.

"הפגישה בארבע עיניים ארכה עשר דקות. לאחר כשבע דקות קרא לי פרס בזמזם. מר שמיר מבקש ממני למנות את ביבי נתניהו לתפקיד השגריר באו"ם, אמר והוסיף: 'השבתי לו מה שהשיב אשכול למנחם בגין כשבירך אותו לרגל חתונתו'".

ב־1964 התחתן אשכול עם בת זוגו מרים. בגין ניצל את יום החתונה כדי לבקש מאשכול להעלות לארץ את עצמות ז'בוטינסקי, בקשה גדולה. אשכול נענה. "כטוב לב המלך ביום חגו, אמר פרס שאמר אשכול עד חצי המלכות". הוא הורה לאפלבאום להכשיר את המינוי. עברו שלוש דקות, והחפיפה הסתיימה.

החפיפה בין נתניהו לבנט נמשכה חצי שעה. יש ישראלים שהתאכזבו. הם ציפו לפגישה מסודרת, בת כמה שעות לפחות, שבה יעביר ראש הממשלה היוצא את סודות המדינה ליורשו, יספר לו חוויות אינטימיות מפגישותיו עם מנהיגים זרים, יחווה דעה על בכירי זרועות הביטחון ושירות המדינה ויחלוק איתו מחשבות אסטרטגיות ותובנות פוליטיות. זה מה שמנהיגים שטובת המדינה לנגד עיניהם אמורים לעשות.

לא בבית ספרנו. האמת, גם לא בבתי הספר של משטרים אחרים. החוק האמריקאי מקצה קצת יותר מחודשיים וחצי לחפיפה בין הנשיא הנכנס לנשיא היוצא. זה נגמר בדרך כלל בהזדמנות צילום מאולצת בחדר הסגלגל. במקרה של טראמפ גם זה לא.

נתניהו נפגש עם בנט לפני שבועות אחדים. הוא יעץ לו לוותר על התפקיד — למה לו להיכשל. בנט החליט אחרת. נדמה שבכך השניים מיצו את רוב הדברים שהם יכולים לומר זה לזה כרגע. בתפקיד ראש האופוזיציה נתניהו ישמור את התובנות שלו לנאומים שיישא נגד הממשלה.

נתניהו בז ליורשו: הוא לא מאמין שבנט מסוגל למלא את החלל שהוא משאיר אחריו. גם בכך אין חידוש גדול: כל ראש ממשלה חושב שהבאים אחריו לא משתווים לו. ההבדל הוא רק בסגנון. נתניהו בז לבנט מעל המקפצה.

החפיפה בין השרים במשרדים הייתה אדיבה יותר: חשוב היה לשרים היוצאים להיראות ממלכתיים. אבל טועה מי שמייחס לחפיפה משמעות מעבר לזה. שנתיים וחצי הממשלה מתנהלת בלי תקציב. יש מעט מאוד פרויקטים חדשים; מעט מאוד מעשים להתפאר בהם, עצות לחלק. חלק מהשרים הודו בכך באוזני מחליפיהם. למעשה, שנתיים הם בילו בחל"ת. אין להם מה לחפוף.

המצב בלשכת ראש הממשלה שונה: יש מה לספר, יש מה ללמד. המשימה הזאת מוטלת על הצוות הקרוב של ראש הממשלה היוצא, מזכיר הממשלה, ראש המל"ל, המזכיר הצבאי. ראשי ממשלה חדשים ועוזריהם מצפים לראות טונה של מסמכים סודיים שעוברים מהלשכה הקודמת ללשכה החדשה, לתפארת ממשלות ישראל. בדרך כלל זה לא קורה. מסמכים רגישים נגרסים בבהילות או נעלמים אי־שם בארכיון. אין לחדשים ברירה אלא לעשות את החיפוש בעצמם.

כל ראש ממשלה מאפס ספידומטר ביום הראשון לכהונתו. מה שעשה בחייו קודם מתגמד ונעלם. נפתחת ספירה חדשה, הרבה יותר תובענית, הרבה יותר מאתגרת. חפיפה או לא חפיפה, בנט יצטרך לצלוח את הנהר הזה לבד.