משפחתי וחוויות אחרות

האם חלמנו אי פעם שבגיל 39־40 נארוז כמה מוצ'ילות ונגרור ארבעה ילדים למסע מטורף? שניסע 14 שעות באוטובוסי לילה בדרכים פתלתלות עם המוני מקומיים בדרום אמריקה? שנשהה בג'ונגל עבות, נבשל במטבחונים, נעשה טרק שידוע כקשוח מאוד גם לחבר'ה יוצאי סיירות?

התשובה היא לא.

אבל אנחנו, צחי וסימה שטרנברג ממושב נטור שברמת הגולן, עם ארבעת ילדינו האמיצים: רתם (14), איתי (13), גילי (9), והדר (7), עזבנו הכל בעיצומה של מגפת הקורונה, ארזנו מינימום נדרש (כולל חומרי לימוד) ויצאנו למסע של החיים.

צחי הוא כלכלן שבדיוק סיים תפקיד ביקב דלתון, וסימה היא מאמנת כושר שהשאירה את הסטודיו שבבעלותה (שגם ככה היה סגור רוב הזמן בשל הקורונה) בידיהן הנאמנות של מדריכות מחליפות. הלימודים של הילדים היו בימים אלה בשלט רחוק, אז הם פשוט המשיכו כך. יחד עברנו שבע מדינות. למרות היותנו משפחה שומרת כשרות, בלי כיסים עמוקים, אנחנו מגשימים חלום. וככה זה נראה.

"בלי כיסים עמוקים, אנחנו מגשימים חלום". סימה וצחי שטרנברג

נקודה ראשונה: הרפובליקה הדומיניקנית 

"את הטיול התחלנו ביעד פחות מוכר בישראל, אבל יש בו הכל והוא פשוט מטריף", מספרת סימה. "חופי ים קריביים בעלי חול בהיר ומי טורקיז, כפרים, טבע יפהפה עם מפלים ועוד. פגשנו אנשים מקסימים ושמחים שהתלהבו כשסיפרנו שאנחנו מישראל. חלקם אפילו טענו שיש להם שורשים יהודיים וציינו את שמם השני שהיה בדרך כלל "ישעיהו". המוזיקה בסגנון "מרנגה" ו"בצ'טה" לא עזבה אותנו לרגע, לטוב ולרע. רגע השיא שלנו ברפובליקה היה כשהגענו לאי קטנטן, כמו בסרטים, בשם Cayo Arena – אי גן עדן. ככל שהתקרבנו עם הסירה אל האי, הסרט הפך למציאות. אליפסה זהובה בתוך ים טורקיז. אורכה לא עולה על 50 מטר ורוחבה עשרה מטרים בלבד. אין באי שום דבר למעט סוכות קש לצל. ברגע שנכנסנו לתוך הים עם השנורקלים, נגלה לעינינו עולם מדהים של אלמוגים, דגים צבעוניים וחיות ים משונות".

|

נקודה שנייה: קולומביה

"לא ממש חשבנו לטוס לשם", מספר צחי. "תמיד היה לקולומביה שם של מקום לא בטוח. מבחינת עלות הטיסה זה היה היעד הכי הגיוני, אבל אז גילינו שקולומביה מהממת, הרגשנו בטוחים מאוד. זו מדינה ענקית וביקרנו בחלק קטן ממנה: עיר הבירה בוגוטה, עמק הקפה, מדג'ין ושתי עיירות נוספות. השיא היה ללא ספק עמק הקפה. לאחר נסיעת אוטובוס לילה מאתגרת במיוחד, הגענו לעמק הקסום וירוק עם הרים עוצמתיים שאי־אפשר לתאר במילים. התאהבנו. למדנו לעומק איך מייצרים את הקפה המשובח, שלב אחר שלב, בתוך חוות קפה מקסימה. טיילנו על ההרים ובתוך העמקים כשתמיד נהר זורם מול העיניים, עצי דקל גבוהים במיוחד ובעלי חיים בכל מקום. הקשוח והיפהפה ביותר במסלולי עמק הקפה הוא ה־Valle del Cocora, הכולל 12 קילומטרים של יופי. להדר בת השבע היה קשה לקבל את העובדה שלפנינו מסלול באורך כזה שמתחיל בעלייה חדה של כ־500 מטר. אני נשארתי איתה והשאר התחילו לטפס. באחת מהעצירות הצופות אל הנוף, בני המשפחה התרגשו מאוד לראות אותנו חוברים אליהם למרות הקושי".

|

נקודה שלישית: אקוודור 

"אמצע העולם", נדהמת סימה, "מדינה קטנה יותר, אך יש בה הכל מהכל: הרי האנדים, אזור הג'ונגלים ואזור החופים. טעמנו מכל אחד מהם. בעיר קיטו שיושבת ממש סמוך לקו המשווה ובנקודת אמצע העולם, בעיירה בניוס מלאת המפלים, שם התנסו הילדים בסוגים שונים ומשונים של אומגות ונדנדות, כולל הנדנדה הכי מפחידה בעולם. ביקרנו בחופי הים הפסיפי של אקוודור, מקום פופולרי בקרב גולשים. חזינו בלהקות ענקיות של שקנאים ובתופעת הגאות והשפל הקיצונית. החוויה המטריפה ביותר באקוודור הייתה הביקור בג'ונגלים: שמורת Cuyabeno, שנמצאת במרחק שעתיים נסיעה מציוויליזציה ועוד שלוש שעות בסירה, יושבת על נהרות שיוצאים מתוך האמזונס ומתאפיינת ביערות גשם צפופים. יצאנו לכמה ימים, עם מדריך מיומן שהסביר לנו הכל. ככל שהדרך התקדמה למעבה הג'ונגל נעתקה נשימתנו. יותר ויותר תוכים ובעלי חיים מסוגים שונים נחשפו לפנינו. ריגש אותנו יותר מהכל לדעת שזה הבית האמיתי של החיות שאנחנו רואים בגני החיות. המפה הקטנה בצד הכלוב שמראה: "תוכי המקאו מגיע מיערות בדרום אמריקה" – זה־זה! אנחנו כאן! האוכלוסייה שגרה בג'ונגלים מיוחדת, שבטים בעלי שפות שונות וצורת חיים פשוטה ויפה. במהלך הימים האלה נחשפנו לדולפינים ורודים (הם באמת קיימים!), לפיראנות קטנות, לנחשים, למשפחות קופים, לקיימנים (סוג של תנינים), שאחד מהם אפילו קפץ לעבר הקאנו שכמעט התהפך בסיור לילי. היה קשה לצלם את כל החוויות האלה, אבל הכל נצרב בזיכרון".

"נקודת השיא של הטיול". המשפחה באקוודור וגואטמלה

נקודה רביעית: ניקרגואה

"נפרדנו מדרום אמריקה והגענו לניקרגואה", מסביר צחי. "ההתחלה הייתה במעברי גבול יבשתיים שחלקם היו קשוחים. גם לניקרגואה עוד לא עשו מספיק יחסי ציבור טובים בישראל. זו ארץ מקסימה, עם אנשים שמחים ואוהבי ישראל. שהינו בעיירת חוף ברוגע ובשלווה, ביקרנו בהר געש נדיר שניתן לצפות בלבה בתוך הלוע (למדנו לעומק סוף־סוף על הרי געש, רעידות אדמה ועל כדור הארץ המופלא). חגגנו את ליל הסדר עם המארח הנפלא שלנו ב־Laguna de Apoyo. רגע השיא היה באי Ometepe. זהו אי בימת ניקרגואה הענקית, שבנוי משני הרי געש שיוצרים את הספרה 8 ממבט על. נדמה שחזרנו בזמן כמאה שנים אחורה. ראינו אנשים שעדיין חיים כמו שחיו במאה ה־19 – רק עם סמארטפונים. כולם מתרחצים בימה, נשים כובסות שם כל בוקר, גם אנחנו החלטנו לכבס כך באותו שבוע והיה ממש כיף. בישול על גבי אש גלויה, ללא גז, עבודת חקלאות על ידי שוורי משא וסוסים, חזירים ותרנגולות מתרוצצים בכל מקום. קופי שאגן נמצאים על העצים, וגם קופים "לבני פנים" כמו שהמקומיים מכנים אותם, שהם יותר ידידותיים וניגשים אל העוברים והשבים כדי לקבל אוכל. השקיעות מרהיבות, במיוחד במיקום שבו שהינו על האי ובמיוחד בחתירה בקיאקים אל הנהר שחוצה אותו במרכזו בשעת השקיעה.

נקודה חמישית: הונדורס 

"גם את הגבול שבין ניקרגואה להונדורס חצינו יבשתית", מתבאסת סימה. "האווירה מיד הייתה פחות נחמדה, מעבר לגשם שהפתיע אותנו. האנשים בהונדורס היו פחות חביבים, הרחובות לא נקיים והרגשה כללית לא נעימה. למעשה בהונדורס הייתה לנו מטרה אחת והיא ההגעה לאי Utila והשתתפות בקורס צלילה. בלי הרבה התמהמהות שטנו במעבורת לשם. צחי, רתם ואיתי עשו את הקורס ועל אף שמזג האוויר לא האיר פנים, הייתה חוויה מדהימה. אחד הגורמים המרכזיים היה בר, המדריך הישראלי, שגר שם כבר כמה שנים. למען האמת, חלף המון זמן מאז פגשנו ישראלים, וכשהגיעו ישראלים נוספים לעשות את הקורס, הרמנו ערב פלאפל ופיתות בדירה של בר, היה כיף חיים! מפגש עם להקת דולפינים גדולה, שחלפה על פניהם בדרך לנקודת הצלילה, היה מלהיב במיוחד. איתי קפץ מהסירה כדי להספיק לשחות איתם! בזמן הזה, נהניתי אני עם הקטנות בזמן איכות על האי".

"הילדים למדו המון". שוק בגואטמלה

נקודה שישית: גואטמלה

"מעבר הגבול בין הונדורס לגואטמלה היה די פשוט בניגוד למעברים הקודמים", ממשיכה סימה. "הגענו לעיירה ליווינגסטון הפחות מתוירת, אבל יפה ביותר. ליווינגסטון שוכנת לחוף הים הקריבי, חיפשנו מראש מקום לשהות באזור הזה ו'נפלנו' על גן עדן מקסים. מתוך הים יוצא נהר רחב ומרשים, שהרים גבוהים לו מימין ומשמאל. שם, באמצע הנהר בתוך ג'ונגל יפהפה מלא ציפורים ופרפרים שהינו במשך תשעה ימים, ציינו את יום הזיכרון, שהיה קשה מאוד ממרחק כזה וחגגנו את יום העצמאות גאים במדינה שלנו. כאן היה טוויסט קטן וחביב בעלילה. שכנים טובים מהמושב שגרים ממש מולנו, הגיעו לטיול קצר משלהם. היה כיף ומגבש לשהות איתם במשך שבוע. רגע השיא בגואטמלה (ואולי של כל הטיול) היה הטרק המטורף, שחבר'ה אחרי צבא סיפרו כמה הוא קשוח ושלמרות הכל, החלטנו לצאת אליו.

"יצאנו חוששים אך סקרנים להר אקטננגו. לטיולית עלו עוד חבר'ה ישראלים מהוסטלים שונים, ומיד נוצר חיבור מעניין. כשהגענו לנקודת ההתחלה וההתארגנות, פגשנו עוד חבר'ה אמריקאים חמודים וגם את עדי ויערה עם שלושת ילדיהן המתוקים, הצעיר בן שלוש וחצי, שידענו שיהיו בטרק ולכן הרגשנו קצת יותר בטוח. הצטיידנו בכפפות (בנוסף לשאר הביגוד החם שהבאנו), קשרנו מזרנים לתיקים, אספנו את ארוחת הצהריים הצמחונית, העמסנו את הדר על הסוס, ויצאנו לדרך. כבר על ההתחלה הבנו שהעלייה תהיה קשוחה מאוד. טיפסנו בשביל תלול וחלקלק, הנשימה נעשתה כבדה בגלל דלילות החמצן. מובילי הסוסים והסבלים עזרו לסחוב ציוד וסייעו לכל מי שהזדקק. גילי, שקד ועומר (בנותיהן של עדי ויערה) עלו ברגל כמעט לאורך כל הדרך, הדר העדיפה לחזור לסוס. בזמן העלייה התחדדה ההיכרות עם חברי הקבוצה והיו שיחות מעניינות. ככל שעלינו, הרגשנו את החמצן מידלדל, הדופק גבוה, אבל למזלנו כולנו הרגשנו טוב. נכנסנו לתוך שכבת עננים ומהר מאוד היינו מעליהם, ממש כמו במטוס. לאחר כחמש שעות של עלייה (עם מעט עצירות), הגענו ליעד.

"המראה היה עוצר נשימה. הר הגעש Fuego, אש, שהיה עטוף בעננים שעפו וצנחו מטה בקצב מהיר, מדי פעם נגלה אלינו. ראינו אותו מעשן וכל כמה זמן הייתה התפרצות מרשימה עם פיצוץ שהתלווה אליה בדיליי. לבה עדיין לא ראינו. ככל שהערב ירד, נעשה קר, רוח חזקה, כפור. העננים ירדו וההר נגלה במלוא תפארתו. ליל ירח מלא עזר לראות אותו טוב יותר. מלווי הטיול אירגנו מדורה שעזרה לנו להתחמם, הכינו לנו תה ושוקו שעשוי ממים רותחים ושוקולד. זה היה מחמם וטעים במיוחד. בכל כמה דקות חזינו בהתפרצות יפהפייה. עכשיו כבר ראינו את הלבה. זה היה מחזה שאין דומה לו. כדי לצלם היה צורך בהוצאת היד מהכפפה, מה שגרם לאצבעות להישאר תקועות באותו מנח מרוב קור. החלטנו להיכנס לאוהלים שאירגנו עבורנו מבעוד מועד, שם בתוך שק השינה, היה קצת יותר נעים. מדי פעם שמענו את הפיצוצים החזקים שמעידים על התפרצות גדולה. והתבאסנו שכל כך קר מחוץ לאוהל. הלילה עבר עם מעט שינה, אולי מקור, או סתם חוסר יכולת להירדם במקום כזה. בארבע לפנות בוקר העירו את החבר'ה שרצו לעלות לפסגת האקטננגו – עלייה קשה מאוד של 300 מטר נוספים, בשעה. רוח פרצים קיבלה את פניהם בנוף הפנורמי שנגלה מולם. בזמן הזה, אני עמדתי מוכנה עם המצלמה כדי לצלם התפרצויות נוספות לפני שהשמש הזורחת תסתיר את הלבה. אחרי שהחבר'ה התותחים חזרו מהפסגה, התחממנו במדורה, קיפלנו ציוד והתחלנו במסע הירידה מההר. נפרדנו מגואטמלה אחרי כמה ימים נוספים באנטיגואה ובכפרים שעל גדות אגם אטיטלן".

המשפחה בגואטמלה

נקודה שביעית ואחרונה: מקסיקו

"הגענו לפני כשבוע לאזור צ'יאפס, הקרוב לגבול עם גואטמלה", אומרת סימה. אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה רגע השיא במקסיקו, אבל כבר הספקנו לגלות מקומות קסומים: Lagos de Colón – שמורה יפהפייה של אגמים ומפלים. העיירה Tzimol שממנה יצאנו למסלול משגע ביופיו וגם מאתגר: Tres Tzimoleras (שלושה מפלים). המסלול שילב קפיצות לתוך מים קפואים בצבע טורקיז, גלישה בסנפלינג באחד מהמפלים והכל בנוף ירוק ובתולי. ביקרנו ב־Chiflon, שמורה של מפלים מרשימים, חלקם בגובה 120 מטר".

איך אתם מסכמים?

"לאורך המסע נתקלנו בלא מעט אתגרים. הקורונה, למשל, מעבר להיותה אחת הסיבות ליציאה דווקא בעיתוי הזה, גרמה לעיתים לאי נוחות מסוימת. נאלצנו לעבור עד כה ארבע בדיקות שונות וצפויות לנו עוד שתיים לפני הטיסה לארץ. השהות יחד 24/7 גם הייתה יוצאת דופן. באופן די טבעי, הדינמיקה נעשית מורכבת. בתוך הבועה המשפחתית נוצרים מדי פעם כעס, ריב ובכי. בכל פעם שנתקלנו בזה, ההתמודדות הייתה טובה. דיברנו המון, שיתפנו ברגשות והמשכנו הלאה. הגעגועים הביתה – לארץ, למושב, לחברים, למשפחה המורחבת, לכלב ולחתולה ואפילו לצעצועים – צפים מדי פעם. מזל שאנחנו בעידן של טכנולוגיה שמאפשרת לקיים שיחות וידיאו והתכתבויות מהירות. וגם הידיעה שיש דד־ליין לטיול עזרה. בניגוד לכמה משפחות מטיילות שהכרנו בדרכים, שלא הגדירו לעצמן יעד חזרה, הילדים שלנו יודעים שהגעגועים זמניים ביותר. בנוגע לשמירת כשרות בחו"ל, גילינו שלהיות צמחוניים לתקופה זה לא כל כך קשה, במיוחד כשלתפריט מתווספים גם דגים כשרים שגוגל עוזר לנו לגלות את שמותיהם בספרדית. השתדלנו למצוא דירות או הוסטלים עם אפשרות לבשל לעצמנו, וכשהגענו לבית חב"ד, זו הייתה חגיגה.

"אנחנו מרגישים שהטיול המשפחתי הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לנו. נשארו לנו חודש וחצי למסע של פעם בחיים שבו רכשנו שפה נוספת, צחקנו, בכינו, התרגשנו, קפצנו, צללנו, נבהלנו, עפנו, פגשנו אנשים מיוחדים, תרבויות שונות, ראינו נופים משוגעים ומה לא? אם יש ביניכם שקוראים את הכתבה, מתלבטים ומהססים האם לצאת עם כל המשפחה לטיול ארוך? התשובה החד־משמעית היא – כן!"

טיפים למשפחה המטיילת

תקציבים

כאשר יצאנו לטיול, לא ידענו בדיוק כמה ארוך הוא יהיה. לכן עשינו הכנה מוקדמת לעצמנו וגם לילדים שלא מדובר בטיול תענוגות, שלא יצפו למלונות פאר. שלא ניסע בשאטלים ממוזגים של תיירים, אלא בתחבורה ציבורית מקומית. הבהרנו שמדובר במסע שהמטרה העיקרית שלו היא לחוות כמה שיותר חוויות משפחתיות. על מנת לאפשר לעצמנו אורך נשימה כלכלי, הגדרנו לעצמנו תקציב חודשי וכבר מהיום הראשון ביצענו מעקב מדוקדק אחר ההוצאות כדי לוודא שנוכל להאריך את הטיול כמה שניתן. הופתענו לגלות שאפשר בקלות לצבור חוויות מדהימות בתקציב נורמלי.

אריזות

החלטנו לצאת לטיול בצורת מוצ'ילרים, לכל אחד תיק גב עם הציוד שלו, כאשר שני ההורים ושני הילדים הגדולים הכניסו לתיקם גם קצת ציוד משפחתי. ארזנו מעט ביגוד קיצי ומעט ביגוד חורפי, יצאנו מנקודת הנחה שבכל שבוע נכבס את הבגדים בצורה כלשהי. במהלך הטיול הילדים גדלו, אז כמובן רכשנו בגדים חדשים בזיל הזול. באחד התיקים ליקטנו כמה משחקי קלפים קומפקטיים, ועם הזמן הוספנו להם משחקים קטנים נוספים לבקשת הבנות, שהתגעגעו לפליימוביל.

לימודים

לפני הטיול שוחחנו עם כל המחנכים של הילדים, כולל המנהלת. הסברנו להם שאנחנו נעקוב אחר המשימות באתרי הכיתה, בזמני הסגר, וכשהלימודים חזרו למסגרת פרונטלית, ביקשנו לדעת באילו עמודים או באילו נושאים עוסקים במקצועות העיקריים ונשארנו בעניינים. המורים שיתפו פעולה וסייעו בצורה יוצאת מהכלל. הילדים שמרו על הקשר הרציף, שיתפו בחוויות וקיבלו משימות לימודיות. מעבר לכך, הילדים למדו המון מעצם החשיפה לאנגלית ולספרדית, לתרבות ולהיסטוריה, וגם למדו חישובים כלכליים.

תכנון

מסלול הטיול לא תוכנן מתחילתו ועד סופו. החודש הראשון היה ברור יותר. מראש לקחנו דירה שבה נוכל לשבת, ללמוד, לנוח, לתפוס שמש, לשחות וגם לצאת לטיולים. היעדים הבאים תוכננו תוך כדי תנועה, בהתאם למחירי טיסות, תנאי קורונה וכו'.

(ניתן לקרוא את כל החוויות ולראות מלא תמונות בפרופיל הפייסבוק: "סימה שטרנברג")