ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: חיים הורנשטיין
    המוסף לשבת • 17.06.2021
    "אם תוך שנה כלום לא ישתנה, נעשה חושבים לגבי תמיכה בממשלה"
    אחרי שמתח את כל המדינה, ובעיקר את נפתלי בנט, ביום השבעת הממשלה, מציב כאן ח"כ סעיד אל–ח'רומי מרע"מ דד–ליין רחוק למילוי דרישות המגזר שלו | אולי כי "אנחנו הבדואים לא ממהרים אף פעם", כמו שאומר אל–דנפירי מהיישוב ביר הדאג', "אבל בטח לא נחכה ארבע שנים. אנחנו גם לא מוכנים יותר לשמוע הטפות מוסר. איך אתם לא מתביישים לדבר על הפשיעה אצלנו, אה?" | יום בדרכים לא דרכים של הפזורה שחיה בתנאים לא תנאים
    עודד שלום | צילומים: חיים הורנשטיין

    בכביש 222 שחוצה את הנגב לרוחבו פנינו שמאלה בשלט שמכוון ליישוב רתמים. סלים אל־דנפירי, יו"ר ועד היישוב ביר הדאג', חיכה לנו, "הקומקום של התה כבר על האש", אמר. הצלם חיים ניווט. לפני רתמים פונים עוד פעם שמאלה אל כביש אספלט שנראה כאילו הופצץ מהאוויר. הוא מלא בבורות ענק, חלקם ממש בעומק של בולען בים המלח. אם נכנסת עם פרייבט לבור כזה, רק משאית עם מנוף הרמה תחלץ אותך ממנו. ככה שהנסיעה כאן איטית וכרוכה בסלאלום אקרובטי זהיר וכל זה עוד לפני שגמעת את 200 המטרים הראשונים בביר הדאג'. מכאן זה נעשה הרבה יותר גרוע עד כמה שזה נשמע בלתי מתקבל על הדעת.

     

    אין שום שלט שמברך אותך על הגעתך. 20 דקות מהקניון של באר־שבע שמפוצץ במותגים של 150 שקל לטי־שירט פשוטה, אתה מוצא עצמך ביישוב של עולם שלישי. מדובר בתנאי מחיה שכמותם אולי יש כיום רק בכפרים נידחים באפריקה. אנחנו נוהגים בכבישי האורך והרוחב בדרך לערד, למצפה רמון ולדימונה, משתוממים על המרחב שנתמלא בפחונים ומצקצקים שהנגב נכבש על ידי הבדואים, אבל רק מי שנכנס אי פעם פנימה אל תוך היישובים האלו, מבין במה מדובר.

     

    פעמיים צילצלנו לאל־דנפירי מתוך היישוב שיכווין אותנו. אף על פי שהצלם ביקר כאן עשרות פעמים הוא עדיין מתברבר. ביר הדאג' הוא יישוב מוכר אבל לא מוסדר. זה אומר שהמדינה הכירה בו והואילה בטובה להקים כאן בתי ספר ומרפאות קופת חולים, אבל לא הניחה תשתיות. לא מים, לא חשמל, לא ביוב ולא כבישים. על שמות לרחובות אין מה לדבר. הדרכים בתוך ביר הדאג' הן דרכי המדבר. עפר כבוש במקרה הטוב עם המוני אבנים קטנות ומשוננות שהורסות את הצמיגים, ושבילים חוליים עמוקים במקרה הפחות טוב שעלולים לגרום להתחפרות. ועל כל השפע הזה התושבים עוד נדרשים לשלם ארנונה.

     

    "אבל הרוב לא משלמים", אומר אל־דנפירי כשאנחנו מתיישבים באוהל האירוח שלו, המכונה שיק, והוא מוזג לנו תה מתוק, "על מה נשלם ארנונה? אפילו זבל לא מפנים פה".

     

    אל דנפירי ובנו. "אמרתי לאל-חרומי: זה תרגיל של נתניהו. אל תצביע נגד"
    אל דנפירי ובנו. "אמרתי לאל-חרומי: זה תרגיל של נתניהו. אל תצביע נגד"

     

     

    יש מים זורמים?

     

    "הנה תראו, זה מה שמביא לנו מים. זה בקוטר של הצינור שאתה משקה איתו את הגינה שלך. הוא מונח על האדמה ומעביר מים מסוף העולם. עד שהם מגיעים אליי הביתה, הם רותחים. אי־אפשר לשתות מהם".

     

    לפחות יש מים חמים למקלחת.

     

    "אין לחץ בצינור, המים יוצאים דרדלה. אנחנו בקושי מתקלחים".

     

    חשמל יש?

     

    "ייצור עצמי, סולארי, לא של חברת חשמל. רק לבתי הספר יש חשמל מסודר".

     

    מה עם ביוב?

     

    "אין, אין כלום אחי, כלום, אפס. את הזבל אנחנו שורפים שם, בבור שחפרנו, אתה רואה, זה 20 מטר מאיתנו. ולמים שיוצאים מהבית חפרנו תעלה שמזרימה אותם לבור אחר. השפכים נספגים באדמה".

     

    שיירת ההיילקסים מסתערת

     

    ביום ראשון האחרון, קצת לפני הצהריים, נכנסה לביר הדאג' שיירת היילקסים. היילקס זה טנדר. סוס עבודה עם עבירוּת שטח שמתאימה להתניידות בביר הדאג', או בכלל לנסיעה ברחבי הפזורה הבדואית בנגב. מצוידים בו כל גופי האכיפה: רשות מקרקעי ישראל, משרד הפנים, רשות הטבע והגנים, חברת החשמל וכמובן גם משטרת ישראל ומג"ב. שיירת היילקסים שנכנסת ליישוב בדואי לא מגיעה לחלק מתנות. הם באים כדי להרוס או להשאיר צווי הריסה.

     

    אל־דנפירי אומר שזה היה כמה שעות לפני השבעת הממשלה. יש להם, לבדואים בנגב, נציג בקואליציה החדשה, ח"כ סעיד אל־ח'רומי מרע"מ, שָׁכֵן שמתגורר בשגב שלום. "הרמתי אליו טלפון", מספר אל־דנפירי, "ואמרתי לו, נתניהו שלח את המינהל כדי לטרפד את הקמת הממשלה ברגע האחרון. זה תרגיל. הם רוצים שנצעק עליך שלא תצביע בעד".

     

    אמרת לו מה להצביע?

     

    "לא, אמרתי לו תרסן אותם, זאת אומרת תראה להם שאתה לא בכיס שלהם, אבל אל תצביע נגד. בוא ננסה ממשלה חדשה".

     

    במשך כל יום ראשון דאג אל־ח'רומי לזרוע ערפל לגבי הצבעתו. יצאו פרסומים שנתניהו מפעיל עליו מכבש לחצים מטורף ברגע האחרון, ששלח לו דף לבן ריק חתום והציע שירשום עליו את דרישותיו. לא ברור אם נתניהו באמת ניסה לדחוק בו או שזה היה מהלך שתוכנן מראש עם יושב הראש, ח"כ מנסור עבאס, כדי לאותת לבנט וללפיד שרע"מ לא מרוצה מהעובדה שאין עוד הבנות לגבי הטיפול בבעיות של הבדואים בנגב. כששמו הוקרא במליאה, אל־ח'רומי ישב בלשכתו, חדר 1200, ועקב אחרי ההצבעה. המצלמה התעכבה על פניו של ראש הממשלה המיועד בנט. הוא נראה נבוך. אל־ח'רומי השיג את שלו. בסיבוב ההצבעה השני כבר הופיע והודיע שהוא נמנע. הממשלה קמה, אל־ח'רומי מחזיק את האצבע על השאלטר שלה.

     

    לפני האוהל של אל־דנפירי בביר הדאג' נכנסנו ללשכה של אל־ח'רומי בבאר־שבע. בן 49 משבט אל־עזאזמה, יליד ואדי א־נעם שלימים הפך ליישוב שגב שלום. מורה לפיזיקה ולמתמטיקה שנבחר לראשות המועצה של היישוב שבו גדל, זו הקדנציה השנייה שלו כחבר כנסת מטעם רע"מ. "בלי הבדואים בנגב אין רע"מ", הוא אומר, "זה בסיס הכוח שלנו. האוכלוסייה כאן סומכת עלינו שנפעל למענה. זו מטרה בעדיפות עליונה, לשפר את חיינו בנגב. אנחנו מאוד מקווים שהממשלה החדשה תמצא את הדרך לעשות את זה. צריך רצון טוב והבנה למצב של התושבים ולקשיים שלהם. ורצון טוב אני יודע שיש".

     

    אז למה נמנעת בהצבעה על הקמת הממשלה, למה לא תמכת?

     

    "ההימנעות הייתה בגלל שעדיין לא הגענו להבנות ולהסכמות. באנו לעבוד למען האוכלוסייה, לא לעבוד עליה. התקופה הקרובה תתאפיין בניסיון להגיע לאותן הסכמות והבנות, ניתן לזה את הזמן. השאיפה היא שבעוד שנה מהיום נתחיל לראות שינוי, גם בקשר להריסות, גם בקשר להכרה ולהסדרה של יישובים וגם בקשר להקמת יישובים חדשים".

     

    ואם זה לא יקרה, כל הריסת בית תהיה עילה להצביע נגד? על כל צו הריסה הממשלה עלולה ליפול?

     

    "אם תוך שנה שום דבר לא ישתנה אז נצטרך לעשות חושבים לגבי התמיכה בממשלה. אבל אני באמת מאמין שיש רצון טוב ושיהיה שיח פורה ושנגיע להסכמות".

     

    אין הבדל בין נתניהו ובנט

     

    כ־280 אלף בדואים חיים כיום בנגב. הם מתגוררים בשבע עיירות שהוקמו בשנות ה־70 וה־80 ובעוד 11 יישובים שהוכרו אבל לא הוסדרו, כמו ביר הדאג'. מלבדם ישנם עוד 35 כפרים לא מוכרים, שבהם גרים כ־130 אלף איש. הם חיים בתת־תנאים, רואים את היישובים היהודים הפורחים לצידם וליבם נחמץ.

     

    לא רק שיעור העוני גבוה אצל הבדואים פי כמה מאשר אצל היהודים, גם היקפי הפשיעה. מתחילת השנה סיכלו המשטרה והצבא 134 הברחות סמים בגבול ישראל־מצרים. בכולן היו מעורבים בדואים מהנגב, שלושה מתוכם נהרגו בחילופי אש עם צה"ל. 439 חממות לגידול קנאביס שהוקמו בשטחי אימונים של הצבא, מרביתן של בדואים, הושמדו. 370 אלף שתילים הועלו באש. 220 כלי נשק נתפסו ביישובים הבדואיים ובפזורה. רק ביום שני השבוע סוכלה הברחת אמצעי לחימה בגבול עם ירדן. נתפסו חמישה רובי צלפים, שני רובי M-16, וארבעה אקדחים ועשרה קלצ'ניקובים, נעצרו שלושה מבריחים, בדואים תושבי הנגב.

     

    גם במהומות שהתרחשו לפני כחודש ברחבי הארץ כיכבו תושבי הנגב הבדואים. פורעים רעולי פנים הציבו מחסומי דרכים בצירים הראשיים ועשו סלקציה בין הנוסעים. יהודים שנקלעו למקום הותקפו, לבדואים איפשרו לעבור. חובלו תשתיות תאורה וחשמל, ונקודות משטרה שהוקמו ביישובים בדואיים הותקפו. המשטרה הגיבה בכל הכוח וביצעה מאות מעצרים. 56 כתבי אישום הוגשו עד כה, בחלק מהאירועים החקירה עדיין נמשכת ומתוכננים עוד מעצרים.

     

    ח"כ אל־ח'רומי לא מתחמק מהמספרים הללו. "ילד מוזנח שלא משקיעים בו עלול ליפול לפשע. המדינה מנסה כבר שנים לפתור את הסוגיה הבדואית בכוחנות. הגבירו את קצב ההריסות ל־2,000 בשנה. זה מתח אדיר, מכניס המון אי־ודאות. רוצים להעביר אותנו לעיירות אבל זה לא מתאים לכולם. תהליכי שינוי בחברות מסורתיות לוקחים זמן. צעדים כוחניים מובילים לכעס, לניכור, לעלייה בפשיעה. הטיפול חייב להתבצע בהוגנות, בהסכמה. אין לי ספק שלכל צעד בונה אמון תהיה השפעה חיובית על מיגור הפשיעה".

     

    נצ"מ אמיר קליין, קצין המבצעים של מחוז דרום במשטרה, מספר סיפור שמתכתב עם דברי אל־ח'רומי: "היו לנו תלונות מנהגי תחבורה ציבורית שבאחת השכונות ברהט ילדים זורקים אבנים על האוטובוסים. התברר שהם משחקים שם סטנגה בין המדרכות בכביש והאוטובוסים מפריעים להם. כמשטרה אתה מבין שהילדים האלו הם לא הבעיה. הבעיה היא שאין שם מגרש משחקים. בהרבה מקרים המשטרה מנסה לרתום גופים ומשרדי ממשלה לעשייה ביישובים הבדואיים מתוך הבנה שחייבים להשקיע שם. זה אינטרס של כולנו".

     

    ביקשנו מאל־ח'רומי דוגמה לצעד בונה אמון. "למשל ההבנה שאנשים לא יוותרו על אורח החיים שלהם ועל גידול של צאן וגמלים. אף אחד לא יעזוב את הכפר שלו, כי אין לנו לאן ללכת. באחד היישובים תיכננו שכונה עם רבי־קומות. זה אבסורד".

     

    כמה קומות?

     

    "ארבע־חמש. המושג יחידות דיור לא מוכר אצלנו, אצלנו מדברים במגרשים ובשטחים חקלאיים. תאר לך משפחה עם עדר כבשים וכמה גמלים ודירה בקומה שלוש. ושתבין, העדר והגמלים זו הפרנסה שלהם. איך זה אמור לעבוד? איפה הם מחזיקים את הכבשים? במקלט של הבניין? ואת הגמלים איפה, בחניה?"

     

    אחר כך אצל אל־דנפירי על הכריות בשיק, אחרי ששתינו תה מתוק והתפעלנו ממפלצת ההונדה גולד ווינג שלו מודל 86', הסתכלנו על ביתן קטנטן בשטח שבנוי מפח גלי ומשמש כשירותים של המשפחה. מדכא לראות את תנאי החיים האלו. אל־דנפירי עצמו התקשה להיות אופטימי, אבל ניסה בכוח. "מבחינתי אין הבדל בין נתניהו לבנט, אחד יותר גרוע מהשני. אני מבין מחברי הכנסת של רע"מ שיש הבטחות, אבל שום דבר לא חתום.

     

    "מצד שני אני בעד לתת צ'אנס, לתת להם את הזמן שלהם לדבר, לבשל את הדברים. אתה יודע, אנחנו הבדואים לא ממהרים אף פעם, זה האופי שלנו. אבל בטח לא נחכה ארבע שנים. בטח שלא הצעירים. אנחנו גם לא מוכנים יותר לשמוע הטפות מוסר. איך אתם לא מתביישים לדבר על הפשיעה אצלנו, אה? אתם חוסמים את הצעירים שלנו מכל הכיוונים ומצפים שייצאו מהם פרחים? איך ייצאו פרחים אם אין פה אור? "ההשכלה כאן על הפנים, לא מגרדת את התחתית של הרמה אצלכם. ילדים מסיימים י"ב בלי לדעת לכתוב את השם שלהם. מי רוצה שהבן שלו יהיה פושע, אה? מי? אולי 20 צעירים נהרגו על הגבול עם מצרים בשנים האחרונות כשהלכו להבריח סמים. שניים היו מכאן, מביר הדאג'. למה שצעיר יגיע לגבול לחפש את המוות שלו? זה בגלל שאין לו פרנסה אחרת, זה למה. תן לו תקווה שתהיה עבודה, שיהיה לו איפה לגור, שהוא יוכל להתפרנס בכבוד, להתחתן ולבנות בית ושלא תהרוס לו אותו. תן לו להיות גאה בעצמו ובמקום שממנו הוא בא. תנו לנו חיים בכבוד מינימלי".

     

    odeds@yedioth.co.il

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 17.06.21 , 16:44