סוגיית החל"ת מוציאה אנשים מדעתם, ובצדק. לרובנו ברור שחוסר מעש מתמשך הוא אסון, ומי שמעמיק בו נכנס למצב נפשי ולדימוי תעסוקתי ירודים, שרק מפחיתים את סיכוייו לחזור לעולם העבודה. אלה מאיתנו שעובדים, גם כועסים: למה שנממן את מי שיכולים לעבוד ויושבים בבית? זה מצב שחייב להסתיים, ומהר.

השאלה היא איך. כי כפי שכולנו יודעים יש גם מובטלים בעל כורחם: מול כ־130 אלף משרות פנויות במשק יש כ־400 אלף מובטלים. לפי מחקר של הכלכלנית הראשית באוצר, רוב המובטלים לא מתאימים למשרות הפנויות, כי אין להם את הכישורים הנדרשים. המשמעות היא שמאות אלפים מחפשים עבודה ולא מוצאים. המצב קשה יותר בפריפריה, במיוחד בקבוצות הגיל שבהן מאתגר למצוא עבודה.

על הממשלה החדשה לא להחליף מדיניות גרועה במדיניות גרועה אחרת, אלא לייצר מדיניות שתפתור את העיוותים: אלצו לחזור לעבודה את מי שיכול, וסייעו למובטלים מאונס שזקוקים לעזרה.

הדרך הנכונה לעשות זאת היא לפלח את הארץ לקבוצות גיל ולאזורים גיאוגרפיים, כדי לזהות היכן שיעור האבטלה נמוך והיכן הוא גבוה. פילוח כזה יראה שברוב קבוצות הגיל וברוב המקומות שיעור האבטלה נמוך מ־7.5% - השיעור שממנו ומטה ההנחה היא שהמובטלים יכולים להסתדר בכוחות עצמם. שם יש להפסיק לשלם דמי אבטלה מיידית.

לעומת זאת, במקומות ובקבוצות הגיל שבהם שיעור המבוטלים גבוה מ־7.5% צריך לטפל ברגישות ובנחישות. זה לא אומר להמשיך לשלם דמי אבטלה ללא סוף. זה אומר ששירות התעסוקה צריך לזמן את המובטלים ולבדוק כיצד ניתן לסייע להם. אולי אפשר להציע משרה שהולמת את הכישורים והניסיון של המובטל? אולי הכשרה מקצועית? אם המובטל יסרב לשתי הצעות ומעלה, יש לשלול ממנו את דמי האבטלה. אבל אם אין מה להציע, ימשיך לקבל דמי אבטלה או מענק הסתגלות עד שיהיה מה להציע לו או עד ששיעור האבטלה באזור הגיאוגרפי ובקבוצת הגיל שלו ירד מתחת ל־7.5%.

כי אלה כיסי האבטלה האמיתיים, ושם חייבים לעזור. במקומות האלה הממשלה צריכה לא רק להפעיל את שירות התעסוקה אלא גם לייצר מקומות עבודה חדשים. למשל, במתן תמריצים למעסיקים גדולים וקטנים להרחיב את העסק שלהם, או במילוי חוסרים קיימים בתשתיות הציבוריות: ממערכות החינוך, הבריאות והרווחה ועד תשתיות פיסיות ואנרגיה נקייה.

לממשלה יש גם הזדמנות לבטל שתי עוולות היסטוריות. האחת, היתר לדמי אבטלה למפוטרים מקבלי קצבאות קיום (כפל קצבאות). אין סיבה שמפוטרת שמקבלת מזונות מהביטוח הלאומי לא תקבל דמי אבטלה. זה לא היה הגיוני בקורונה, וזה לא הגיוני אף פעם. כי דמי האבטלה הם רשת הביטחון של כולנו, גם של מקבלי קצבאות. השנייה, לבטל הקיצוץ של 30% מדמי האבטלה של מובטלים שיצאו להכשרות מקצועיות. מדוע לפגוע בפת לחמם של מי שמבקשים לשדרג את כישוריהם? התמריץ צריך להיות הפוך.

זוהי הזדמנות אדירה לממשלה החדשה לתקן את העיוותים הקיימים ולהבטיח צמיחה כלכלית וחברתית מכלילה בטווח קצר יחסית, בלי להטיל באופן בלתי מובחן עונש קולקטיבי על קבוצות שלמות. צעדים אלה ימנפו את המשבר לקפיצת מדרגה לפריפריה ולמובטלים שאין להם כישורים מקצועיים שמתאימים לעולם העבודה החדש.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת 121 – מנוע לשינוי חברתי