לשים לב לתסמינים

עד לא מזמן נחשבה שני קדוש לצעירה בריאה וספורטיבית. "אני גרה ביישוב הקהילתי שקד ומתאמנת קבוע בקבוצת נשים שיש אצלנו. אנחנו עושות אימוני כוח וריצות, ובמקביל אני גם מודעת למה שאני מכניסה למערכת העיכול שלי ומקפידה על תזונה נכונה ובריאה. אני כמובן לא מעשנת, אין לי מחלות רקע וגם לא גנטיקה בעייתית", מתארת קדוש בת ה־36, מחנכת של כיתה א', נשואה ואם לילדים בני 11, שמונה וחמש.

ואז, לפני שלושה שבועות, הכל התהפך. "זה קרה באחד מימי ראשון, בשעת בוקר. פתאום התחלתי להרגיש מועקה בבית החזה, ומיד אחר כך התווספו דקירות וכאבים ביד שמאל. עצרתי את מה שעשיתי והתחושה הלא־נעימה הזו חלפה לחלוטין", היא מתארת, "ועם זאת, הייתה גם עייפות לא מוסברת שליוותה אותי לאורך כל שעות היממה".

למחרת, כמדי בוקר, אירגנה קדוש את הילדים לקראת הלימודים ויצאה לעבודתה. "ואז שוב חזרה תחושת המועקה בבית החזה, שאילצה אותי לעצור, לקחת נשימה ולהתאושש. אמרתי לעצמי שזה כנראה נובע מלחץ סוף השנה בבית הספר וממיליון דברים שיש לי על הראש, והנחתי לזה", היא מספרת.

אבל למחרת התסמינים כבר החמירו והיא התקשתה ללכת. "היה לי ממש קשה לסחוב את עצמי. הרגשתי שאני סוחבת משקל של טונה. גררתי רגל ואחריה עוד רגל, לאט ובקשיים, כשבמקביל אין לי תיאבון", היא מספרת. אלא שגם עכשיו קדוש לא נרעשה. היא שתתה מים ואמרה לעצמה שהתופעות האלה יעברו מעצמן. "חזרתי הביתה בסוף יום העבודה כשאני מותשת לגמרי, ממוטטת, וכל מה שרציתי היה לישון, לאסוף כוחות ולהתעורר בלי הבאסה הזו", היא מתארת, "אמרתי לבעלי שיהיה עם הילדים כי אני הולכת לנוח, הייתי בדרך לחדר השינה ופתאום נתקפתי בכאב מטורף בבית החזה וביד שמאל, שמנע ממני את היכולת לזוז. מצאתי את עצמי יושבת על הרצפה ומחזיקה את החזה, מרגישה שאני ממש בוערת מבפנים. אני לא יודעת כמה זמן זה נמשך. בסוף התעשתי ויכולתי כבר להגיע למיטה ולהיזרק עליה".

היא נרדמה תוך תקווה שהשינה תרפא את התסמינים, אבל התעוררה עם תחושת כובד חריגה בבית החזה. "בנקודת הזמן הזו כבר הבנו שאי־אפשר יותר להתעלם מהסימנים האלה ונסענו למיון של הלל יפה", מספרת קדוש. היא הגיעה לשם בהליכה, הושכבה, ועברה סדרת בדיקות שגרתיות, שתוצאותיהן היו תקינות. גם בדיקת אק"ג שעברה לא הצביעה על כל בעיה. אבל בגלל תלונותיה והרגשתה הכללית הרעה היא אושפזה במחלקה פנימית להמשך בירור.

"שני הגיעה אלינו עם בדיקות מעבדה ואק"ג תקינות, שלא העלו שום חשד לאיזושהי בעיה בריאותית, מה גם שמדובר בצעירה בריאה ופעילה, בלי סיפור משפחתי של בעיות לב", אומר ד"ר סייף אבו־מוך, מנהל המחלקה הפנימית שבה אושפזה קדוש, "אבל בגלל הניסיון שלי במקרים דומים, ובעיקר תחושות שפיתחתי עם השנים, המלצתי למרות היעדר תסמינים מחשידים על ביצוע צנתור".

ההצעה לא התקבלה מיד. בישיבת הצוות היומית במחלקה העלה אחד הרופאים את ההצעה לשלוח אותה להדמיית סי־טי של עורקי הלב, כדי לחסוך ממנה פרוצדורה רפואית שיש בצידה סיכון. "אבל התעקשתי, כאמור, ללכת על התחושות המקצועיות שלי ולהפנות אותה במהירות לצנתור", אומר ד"ר אבו־מוך.

וזה מה שהציל את חייה של קדוש. ד"ר רמי אבו־פנה, רופא בכיר במערך הלב, התחיל בצנתור ונדהם מהגילוי הלא־צפוי: חסימה של 90 אחוז באחד מעורקי הלב. "זה היה מאוד מפתיע", הוא מתאר, "כי בדרך כלל לא רואים כזו חסימה דרמטית בעורקי הלב של אישה צעירה וללא מחלות רקע. לולא עברה את הצנתור, הייתה נשקפת סכנה לחייה".

במהלך הצנתור הושתל בעורק תומכן (סטנט), וזרימת הדם חזרה להיות תקינה בעורק החסום שנפתח מחדש. "הכאב המטורף נפסק מיד בסיום הצנתור", מספרת קדוש, "התאוששתי, ובהמשך השתחררתי הביתה עם המלצה למנוחה – אבל גם לחזרה הדרגתית לפעילות מתונה, שכוללת לפי שעה הליכות במישור".

לדבריה, תחושת העייפות עדיין קיימת. "יש פער אדיר בין מה שאני רוצה לעשות לבין מה שאני יכולה, מה גם שאני קצת בחרדה ובלחץ של אחרי ההליך", היא מספרת.

עד לעשור האחרון, במקרים רבים רופאים ייחסו תסמינים המחשידים לבעיות לב בקרב נשים לבעיות הורמונליות או נפשיות. מאז השתנתה התמונה, אבל יש עדיין תת־אבחון של בעיות לב אצל נשים. בחלק מהמקרים הן עצמן לא משערות מה מצבן, במקרים אחרים הרופאים מתקשים להבין את הסיבה המדויקת לתסמינים. "הסימפטומים בגדול זהים אצל נשים וגברים, אבל נשים משדרות אותם אחרת", מסביר ד"ר אבו־מוך.

וזה מסוכן: מחלות לב מהוות את סיבת המוות העיקרית של נשים, פי שישה יותר מסרטן השד. האיגוד הקרדיולוגי הישראלי פירסם את המאפיינים הקריטיים המחשידים, שעלולים להעיד על בעיות לב: דקירות בחזה, קוצר נשימה, בחילה, תחושת אי־נוחות בבטן העליונה המרגישה כמו קלקול קיבה, סחרחורת, הזעה, עייפות קיצונית, כאב בכתף שמאל, אי־נוחות בצוואר וכאבים ביד שמאל.

Ariela-a@yedioth.co.il