ב-23 במארס עמד העולם מלכת, ולא כקלישאה: אוניית המכולות הענקית "אוור־גיוון" התייצבה בצורה אלכסונית לרוחב תעלת סואץ, כשהיא חוסמת את ציר השיט הבינלאומי. יותר מ־300 ספינות נתקעו בתורים בלתי נגמרים משני צידי התעלה. החסימה, שנמשכה שישה ימים, יצרה משבר חמור במסחר ברחבי הגלובוס ונזקים כלכליים בלתי נתפסים.
כמעט שלושה חודשים חלפו, אבל צוות האוור־גיוון עדיין תקוע, כמעט באותו מקום. בעקבות מחלוקת בין רשות תעלת סואץ ובין החברה שבבעלותה הספינה על הפיצוי הכספי, 22 אנשי הצוות ההודים מבלים כבר שבועות באזור התעלה משום שהמצרים מונעים מהם את עזיבת המדינה. אם תרצו, הם בני ערובה עד שהפרשה תגיע באמת לסיומה. הם ויותר מ־18 אלף מכולות עם תכולה שהייתה אמורה להגיע ללקוחות ברחבי העולם. במכולות נמצאים בין היתר מוצרים של "איקאה", של יצרנית המחשבים "לנובו" ושל חברות רבות אחרות. התקווה הייתה שהמצרים יאפשרו לפחות לפרוק אותן כדי שהמוצרים יגיעו ליעדם, אבל בינתיים הכל תקוע על הספינה.
מדובר בקרב על כסף: רשות תעלת סואץ דורשת מאות מיליוני דולרים בגין השבתת מעבר הספינות למשך שישה ימים, פעולות החילוץ והנזק התדמיתי שנגרם. הדרישה המצרית גבוהה בהרבה מהפיצוי שמציעה "אוור־גרין מרין" הטייוואנית־יפנית, בעלת הספינה אוור־גיוון, עבור כיסוי הנזקים.
הדיונים נמשכים כבר שלושה חודשים. רשות תעלת סואץ, אותה מייצג אלוף אוסאמה רביע, דרשה תחילה 916 מיליון דולר. אחר כך התפשרה על 550 מיליון דולר. החברה הטייוואנית־יפנית וחברת הביטוח הבריטית "לוידס" מוכנות להעביר 150 מיליון דולר, לכל היותר. הצד המצרי רומז, בלשון מרוככת, ש־150 מיליון דולר הם סכום מעליב, שלא ניתן לכסות בו את הנזקים העצומים. עם זאת, רביע מציין שמצרים מתכוונת להמשיך בדיונים במטרה לסיים את הפרשה בדרך ידידותית.
המצרים, כאמור, טוענים שהסכום המוצע להם הוא נמוך, אבל מדובר בשיפור ביחס לעמדת הפתיחה של בעלי הספינה. תחילה אלה טענו שהאשמה על האירוע לא מוטלת עליהם, ולכן הם לא מתכוונים לשלם פיצוי כספי. על פי הגרסה הראשונית, שני "מדריכי שיוט" מצרים, שאמונים על ניווט הספינה באזור, עלו עליה לפני הכניסה לתעלה וגרמו להתנגשות באחת הדפנות. רביע, מצידו, התעקש שאנשי מקצוע אלה לא משמשים צד בתביעה משום שההוראות שלהם נחשבות בגדר המלצה בלבד. על פי המצרים, קפטן הספינה הוא הגורם המוסמך היחיד בנושאי התפעול שלה.
גם טענת החברה שהספינה נתקעה בגלל תנאי מזג אוויר קשים, סופת חול בתעלה, נפסלה. זאת משום שספינות אחרות כן חצו את המקום לפני האוור־גיוון בלי להתלונן על תנאי מזג אוויר או קשיים בניווט.
עושה רושם שכוחו של הרגל ישן הוא שיצר את תאונת השיט: הקפטן הזר של הספינה לא היה שותף להשטה שלה בתוך התעלה. הוא ישב בצד, כנראה העדיף לסמוך על אנשי הניווט המצרים והניח להם להוביל את הספינה – עד העצירה.
בכל מקרה, מצרים, שמעבר הספינות בתעלה חיוני לכלכלה שלה, ממשיכה כאמור לדבר בטון נמוך, בלי לאיים. קהיר רוצה לסיים את פרשת האוור־גיוון בשלום, או כפי שרביע אומר: "שכל הצדדים יהיו מרוצים ושנוכל להמשיך הלאה".
תקלה בדרך להולנד
לצוותי החילוץ המקומיים נדרשו שישה ימים ושישה לילות כדי לרוקן שקי חול ולסלק מטענים כבדים מהספינה עד שהצליחו לסובב אותה ולחלץ אותה מהקיר השמאלי של התעלה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהאוור־גיוון עברה בתעלת סואץ. במקרה המדובר היא עשתה את הדרך ממלזיה לכיוון נמל רוטרדם. אם המעבר שלה היה מתנהל כסדרו, ללא תקלות, היא הייתה אמורה לעגון בהולנד כעבור יממה וחצי ולפרוק את המטען. אבל התקלה, שבעקבותיה נתקעה הספינה לרוחב התעלה, שיבשה את תוכנית המסע וגרמה נזק כספי עצום.
עד שיושג סיכום בין הצדדים, האוור־גיוון עוגנת באגם המר הגדול, בין חלקה הדרומי של התעלה לזה הצפוני, ליד העיר איסמעיליה. מדובר באגם של מים מלוחים מלאכותיים שנמצא לא הרחק מהמקום בו נתקעה הספינה.
אנשי הספינה אמנם לא מוחזקים בתנאי מעצר, ורשאים לנוע בין ערי התעלה, אבל הם נמצאים תחת פיקוח מרחוק במטרה למנוע עזיבה שלהם את המדינה. אסור להם לעלות על מטוס או ספינה שייקחו אותם ממצרים.
עם זאת, ארבעה אנשי צוות מהספינה קיבלו היתר מיוחד, "מסיבות אישיות", לעזוב את מצרים ולהמשיך להודו. פועל מצרי שהוזעק לטפל בניתוק של חבלים פנימיים בספינה נהרג במהלך העבודה. הוא נקבר בטקס משפחתי מצומצם ולא נכלל בהתנצחות בין רשות נמל סואץ לעורכי הדין של חברת הספנות, כדי לא להרחיק עוד יותר את הפתרון.
בכל מקרה, הספינה החונה מהווה הזדמנות עבור המקומיים שחיים בסמוך אליה. אום מוחמד, עקרת בית מהעיר סואץ, היא כיום ספקית המזון של צוות הספינה. היא גויסה לטפל בהכנת הארוחות, בתשלום מלא כמובן. אבו יוסוף דואג להם לבגדים, סבונים, שמפו ומשחת גילוח. למעשה, נרשמת תנועה די ערנית של המצרים סביב האוור־גיוון. עושה רושם שכל הצדדים מבינים שהספינה לא תזוז בזמן הקרוב.
התעלה חזרה כבר לעבודה סדירה מאז התקלה: כ־800 ספינות חוצות אותה בממוצע מדי יום ללא בעיות מיוחדות. לא נרשמה ירידה בתנועה מאז המקרה. רשויות התעלה וחברות הספנות עובדות בשיתוף פעולה כדי לשמור על מרחב שיט חופשי.
תעלת סואץ ידועה כמקור ההכנסה העיקרי של כלכלת מצרים. בקהיר רואים חשיבות עליונה בשמירת נתיב השיט חופשי. רשות התעלה זוכה למעמד מיוחד. היא מנוהלת באופן עצמאי וזוכה לאמון מלא מצד השלטון. בשלוש ערי התעלה - איסמעיליה, סואץ ופורט־סעיד - יש מאות חנויות פטורות ממכס לטובת הצוותים הבינלאומיים שחולפים שם ועבור סוחרים ואנשי עסקים מצרים. המחירים בערים אלו נמוכים משמעותית בהשוואה לערים הגדולות של מצרים. הכל גם זמין ונגיש: מוצרי הלבשה, משחקים לילדים ואלקטרוניקה. בנוסף, המבקרים יכולים ליהנות מבתי מלון ומסעדות ברמה גבוהה ואפילו מגני שעשועים עבור הילדים שמצטרפים להפלגות.
הפיתוח הנרחב באזורים אלה החל בעידן הנשיא א־סיסי. במשך עשרות שנים ארמון הנשיאות בקהיר החרים את ערי התעלה משום שתושביהן סירבו להכיר בממשלים הקודמים במצרים. א־סיסי מודע לחשיבותה של התעלה ודואג למינוי אנשי מקצוע מטעמו שם כדי "שאפשר יהיה לחצות אותה בקלות ושיישאר רושם טוב", כדבריו.
עולה על סרטון
סיפור האוור־גיוון השאיר טעם חמוץ אצל הרשויות המצריות הבכירות ביותר. הבינו שם את פוטנציאל הנזק שעלול להיגרם בעתיד אם ספינות יבחרו שוב בנתיבי שיט אחרים. א־סיסי דורש להקפיד על הנהלים. כל חריגה, הוא מזהיר, עלולה לגרום להפחתה במעמדה של התעלה או לירידה בתשלומי המעבר.
כזכור, מאות ספינות עמדו בתור לחצות את התעלה אחרי האוור־גיוון. הן נאלצו להיפטר ממטען, למשל מזון שאיבד מהטריות שלו, וגם הבעלים שלהן דורשים פיצוי כספי. ספינות נוספות, מסוף התור, החליטו לעבור לנתיב חליפי, דרך נמל קייפטאון בדרום־אפריקה. ההוצאות של חברות הספנות גדלו בשל תשלומים עבור דלק, מזון לצוותים וימי עבודה.
סכום הפיצוי, בין שמדובר בדרישה המצרית או בהצעה הנמוכה של חברת הספנות, לא יכסה את הנזקים של הספינות שהמתינו במים, חלקן צופרות בחוסר סבלנות, בתור מתארך שנמשך שישה ימים. אלו תובעות היום את חברות הביטוח שלהן בתקווה לקבל החזר על הכספים שאבדו.
בעתיד הלא רחוק צפויים שני מפיקי קולנוע מצרים להפיק סרט על "פרשת הספינה". עוד לא ברור אם יהיה זה סרט תיעודי, שיציג את העמדה המצרית, או סרט עלילתי שבתוכו יישזר, איך לא, רומן בין הקפטן לבין צעירה מקומית. מה שבטוח, הוא ייפתח בתעלה, ימשיך לאגם המר הגדול ולשלוש הערים שמחבקות את התעלה. זו תהיה הזדמנות להציג את מצרים לעולם, משום שאחרי הקורונה המטרה הבאה תהיה השבת התיירים למדינה.
