לאט־לאט אנשים יבינו שהוא לא חוזר. הגיל שלו. הירידה הדרמטית בשיקול הדעת. הלשכה שהיא תת־רמה. ההחלטות שיותר ויותר עברו לבלפוריידה. בכל יום שיעבור הממשלה החדשה תקבל החלטות חדשות. המינויים הרבים, ישיבות הממשלה, הקבינט – כל אלה רק ידגישו את מה שלא היה קודם. וכשזה יקרה, יהיה הרבה יותר קל להחליף אותו כיו"ר הליכוד.
את הדברים האלה אמר לי השבוע בכיר בליכוד. ממש כמו יולי אדלשטיין, שמתכונן להתמודדות מול נתניהו ודעתו על היו"ר כבר הודלפה, גם אותו בכיר טוען שהדבר היחיד שמפריד בין הליכוד לשלטון זה נתניהו. האינטרס הכי גדול של בנט, לפיד וליברמן, הוא אומר, זה שנתניהו יישאר באופוזיציה, כי זה מבטיח את המשך קיומה של הממשלה. כל עוד נתניהו נשאר – הממשלה הזו תחזיק אפילו ארבע שנים. כל נאום שלו רק מאריך את חייה, כי גם כשיש מחלוקות הם מסתכלים אחד על השני ונזכרים למה הם יחד.
נתניהו כבר לא יחזור, אומר אותו בכיר. יש מעליו תקרת זכוכית. הממשלה הזו תחזיק שנים, והליכוד יצלול עם נתניהו למצולות. ובכל זאת, אותו בכיר עוד לא מוכן להיות מצוטט בשמו. הוא יודע שיש עדיין בליכוד רוב גדול שרואה בנתניהו ראש ממשלה, כאילו לא הוחלף מעולם (למעט סקר פרטי אחד, שמעלה שרק 62% ממצביעי הליכוד חושבים שהוא צריך להישאר, לעומת כשליש שחושבים שצריך להחליף אותו). אבל אותו בכיר מבטיח שזה יקרה בקרוב. כולם ייצאו מהארון. כל דבר בעיתו, הוא אומר. יש קבוצה של ביביסטים בסיעה והם לא בשיח הזה. אבל זו רק קבוצה קטנה.
לדבריו, אין מרד בליכוד, אבל יש שיח. אנשים מדברים. הוא עצמו נפגש עם חברי כנסת ושומע אותם. והשיח הוא שכמו שנתניהו אמר שלא יפסיד בבחירות והפסיד, עכשיו הוא אומר שהוא יחזור לשלטון ואולי הוא לא יחזור. מספרים שם על ראשי רשויות ופעילי ליכוד שמסתובבים במסדרונות הכנסת ממורמרים, מתוסכלים. זה תסכול ומרמור על מה שהיה: איך תוך זמן קצר מינתה ממשלת בנט־לפיד כל כך הרבה מינויים, בעוד שנתניהו לא טרח לדאוג להם כל השנים האלה.
בינתיים רושמים בכירי הליכוד ניצחון קטן: מסתמן שהפריימריז לא יתקיימו בהקדם כפי שרצה נתניהו. הרחקנו את ההתמודדות מהתקופה שבה הוא עדיין נחשב בליכוד כקדוש מעונה, אומר לי אחד מהם. אבל יש בינינו כאלה שחיים בסרט, שבוקר אחד הם יתעוררו וישמעו שנתניהו הודיע על פרישה. זה לא יקרה.
אתמול בארבע ורבע לפנות בוקר, כמעט באותה דקה, עזבו את הכנסת נתניהו ולפיד. בהשראת משחקי היורו צריך לומר שהמשחק הלילי ביניהם הסתיים בתוצאה העגומה (לנבחרת האופוזיציה) של 0-6 ללפיד. במהלך הלילה הארוך הזה היו שתי הצבעות אי־אמון והצבעה על חוקים שהקואליציה הביאה לקריאה ראשונה. נתניהו הוביל באופן אישי את המאבק של האופוזיציה. הוא הביא את ביטן מאירוע בראשון־לציון, חילץ את גילה גמליאל מאירוע של הבת שלה בתל־אביב, הכריח את כולם לשבת במליאה עד לפנות בוקר רק כדי להפסיד פעם ועוד פעם לבנט ולפיד. הוא פשוט לא רוצה לחזור הביתה, זו הייתה הדעה הרווחת בין חברי הכנסת שנאלצו לעבור את הלילה הלבן הזה.
אבל לא בטוח שהמוטיבציה של נתניהו היא ניצחון בהצבעות. מה שהוא רוצה בעיקר זה להתקבע בתודעה כיו"ר אופוזיציה לוחם ותוקפני. אין כמוהו בלקחת קרדיט גם כשזה לא מגיע לו. ובעוד שבליכוד מאמינים שגם אם הם לא יעשו כלום, החיים עצמם יציבו לקואליציה הזאת לא מעט אתגרים, כפי שקורה עכשיו עם חוק האזרחות – תסמכו על נתניהו שהוא יהיה שם כדי לקטוף את הפירות, גם אלה שממילא היו נושרים מהעץ.
וגם בעניין הזה אי אפשר שלא לזהות את הציניות. את המניע הפוליטי שעולה על כל אינטרס ביטחוני. ההחלטה של הליכוד להצביע נגד חוק האזרחות – עמדה הפוכה לזאת שהציגה קואליציית נתניהו רק לפני שבועיים בטענה שיש לאשר את החוק מנימוק ביטחוני – יכולה להפוך לבומרנג. בדיוק כמו שקרה במו"מ עם רע"מ ובנושא ראש הממשלה החליפי. הליכוד יוצר עכשיו תקדים בו לגיטימי להצביע מתוך שיקולים פוליטיים ולא ענייניים. הקואליציה תוכל לאמץ את הגישה הזו בהצעות החוק הממולכדות שהליכוד מתכנן בעתיד, ועל אותו בסיס לדחות כל הצעה שיעלה.
בינתיים נראה שנתניהו רק מחכה שירימו לו להנחתה. כמו אלקין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, שבאותו לילה ארוך במליאה הטיח בנתניהו את כל מה שיש לו כבר הרבה זמן בבטנו ובליבו, בין היתר ההפגנות מול ביתו שהצליחו לדבריו להפחיד עד מוות את בתו בת החמש. אבל מצחיק לחשוב שפחדים של ילדה קטנה יזיזו משהו אצל נתניהו, כשהוא ושליחיו נראים כמי שהחליטו לשרוף את המועדון.
יש פה גרימה שיטתית של נזק לאינטרסים הישראליים הקריטיים ביותר, כמו המאבק באיראן, הריבונות בירושלים והיחסים עם ארה"ב, אומר שר בכיר. העיקר לייצר הרס לממשלה החדשה. כזו הייתה "ההצהרה המדינית החשובה" של נתניהו שלשום, שהתגלתה כעוד פלופ של ראש הממשלה לשעבר. הרי הכתבים המדיניים וכל מי שמתמצא בתחום שמעו את התנגדותו של נתניהו לעיקרון של "לא מפתיעים אחד את השני", שעלה בשיחתם של שר החוץ לפיד עם מזכיר המדינה האמריקאי טוני בלינקן. הם יודעים שזו מדיניות רבת שנים שכל ממשלות ישראל, כולל זו של נתניהו, החזיקו בה.
נתניהו צריך להתפלל, אומר גורם בכיר, שאיש לא יוציא לעולם את כמות המבצעים שהוא לא אישר רק בגלל שחשש – ברוב המקרים בצדק – מתגובה אמריקנית.
אז אם מישהו שאל את עצמו אם נתניהו עומד להיות יו"ר אופוזיציה ממלכתי, הרי שהוא קיבל תשובה בימים האחרונים.
