ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 23.06.2021
    בתפקיד האב
    ההחלטה לא להיות בלידה אם זה יתנגש עם צילומי סרט. התיקון הזוגי עם לוסי אהריש. וההבדלים שהוא חווה לעומת הפעם הראשונה שבה הפך לאבא, לפני 17 שנה. ארבעה חודשים אחרי שהביא לעולם את אדם והצטרף לסדרה 'פמת"א' בכאן 11, מסביר צחי הלוי איך זה שבנו התינוק צופה באופירה וברקו במקום ביובל המבולבל, למה הוא כל כך אופטימי מחילופי השלטון ומה ההצעה שקיבל מראש המוסד היוצא יוסי כהן
    רתם איזק | צילום: גבריאל בהרליה

    בגיל שבע צחי הלוי התבקש לשמור על אחותו בת השלוש לבד בדירה שלהם בקהיר. אלה היו תחילת האייטיז, תקופה של הורות אחרת, אבא שלו היה איש מוסד והחיים היו נדודים. "חיינו בבניין רב־קומות בקהיר, וההורים אמרו לי, 'אם תהיה בעיה, תלך לשכנים', כי בבניין היו עוד שתי משפחות של ישראלים. איך שהם יצאו אחותי התחילה לבכות, לא הצלחתי להשתלט עליה, ולא הלכתי לשכנים הישראלים. ירדתי לקומת הקרקע לבחור מצרי שהוא ואשתו חיו על הרצפה עם עשרת הילדים שלהם, עניים מרודים. האמא סימנה לנו להתקרב, ואז היא הרגיעה את אחותי, ושנינו ישבנו איתם עד שההורים שלנו חזרו. כילד לא ראיתי מצרי אויב, ראיתי בן־אדם. אתה מבין שזה הבסיס של הכל, אתה מפתח יכולת לראות את כל התמונה ולפתח אמפתיה".

     

     

    השבוע צחי יושב על שפת הבריכה במונטה קרלו ומזמין מוחיטו. הוא בכלל טיפוס של וויסקי, אבל צהריים, ולריביירה הצרפתית חוקים משלה, אז מוחיטו. על המסך הישראלי הוא עושה את 'פמתא' כרגע, אבל בערב תיערך פה ההקרנה של 'השוטרים', סדרת הדרמה בכיכובו שעלתה השנה בקשת ומתמודדת על תואר הסדרה הבינלאומית הטובה ביותר. הטוקסידו מנוילן בארון חדר המלון, ממתין לצעידה על השטיח לצד היפים, הנכונים והבינלאומיים בפסטיבל הטלוויזיה היוקרתי העולמי. אבל מה שבאמת משמח את הלוי ברגע זה הוא רטט הסמארטפון, שמודיע על שיחת וידיאו ממשטח החתלה שנמצא במרחק של כמעט 3,000 קילומטר. על המסך עיניו החומות ועטורות הריסים של אדם, פלא־אדם בן כמעט ארבעה חודשים, שלא מבין איך לעכל את בבואתו הדו־ממדית של אביו, ולצידו אמא לוסי אהריש. "הוא התחיל לבכות, לא יודע אם זה בגלל געגוע או שהוא פשוט נבהל ממה שראה", מספר הלוי. "היה מגניב אם הם היו איתי פה, אני מאוד מתגעגע אליהם. ראיתי בסטורי של לוסי שהיא השמיעה לו שירים שלי בבוקר".

     

    אתה חושב שכשתחזור היא תפתח פנקס?

     

    "ללוסי ולי אין פנקס או התחשבנויות. תמיד היה לי ברור שבתחום שבו אני עוסק אני צריך בת זוג שיכולה לא רק להכיל ולקבל אלא גם לדחוף, וכזו היא לוסי. אני לרגע לא מרגיש תחושה של תסכול מהצד שלה, וזה כל כך לא מובן מאליו. במהלך ההיריון היה לי אודישן לסרט רציני בארה"ב וידענו שהצילומים נופלים גם על תאריך הלידה וגם על החודשיים שאחריה. הייתה לנו שיחה עם המפיק האמריקאי בפייסטיים, ולוסי אמרה לו, 'אני מפרגנת לצחי, הוא לא חייב להיות בלידה'".

     

    מתאהב בה יותר ויותר. לוסי אהריש | צילום: גבריאל בהרליה
    מתאהב בה יותר ויותר. לוסי אהריש | צילום: גבריאל בהרליה

     

    אשכרה?

     

    "אשכרה. מבחינתה יכולתי לצלם סרט בלידה ובכל פרק הזמן הזה שאחרי הלידה. בדיעבד אני שמח שלא עשיתי את זה, כי אני קולט כמה כן היה חשוב שאהיה נוכח. הייתה לידה מורכבת, וגם רציתי לחוות את ההתחלה. ובשורה התחתונה, בחודשיים הראשונים כן עבדתי ולוסי מצאה את עצמה רוב הזמן לבד. כבר סגרנו שבספטמבר היא תטוס לניו־יורק ואני אשאר עם אדם. הכי מגיע לה. אני חייב להגיד לך שאני מתאהב בה יותר ויותר כל הזמן. כל הזמן".

     

     

    × × ×

     

    ממרפסת הדירה החדשה של לוסי וצחי בבניין רב־קומתי בשכונת הארגזים אפשר לראות את תל־אביב במלוא תפארתה ועליבותה. "האפטאון של הדאונטאון" הם קוראים לנוף שמשלב בין מבנים מתפוררים לפרויקטים נוצצים. ובבית - עוגיות מרוקאיות במטבח, קופסת פח עם בקלאווה בפינת העישון, תמונות זוגיות שמודפסות על עץ, ותמונת ענק עם הכיתוב LOVE IS THE ANSWER, משפט די בנאלי שמקבל משמעות מחודשת לנוכח העובדה שכאן חיים בכיף הלוי היהודי, אהריש המוסלמית ואדם הלוי־אהריש, פרי אהבה שלא רשום במשרד הפנים תחת אף דת, על פי החלטת ההורים.

     

    על מסך הטלוויזיה מרצדות חיות רכות לצלילי שירי ילדים, סממן שאמא לא בבית. "כשלוסי פה אדם רואה חדשות, דנה ויס, אופירה וברקוביץ', הוא סופג את הדמויות האלה מגיל אפס ומכיר אותן יותר מאשר את יובל המבולבל ומיכל הקטנה. מה לעשות, יש עיתונאית בבית".

     

    כשאדם הקטן בוכה, הלוי בן ה־46, מנסה לג'נגל בין הרגעה ביד אחת להכנת פורמולה ביד הנותרת. "אני חווה את הסבב של האבהות אחרת הפעם. אין פה את האלמנט של בעיות בזוגיות, מה שהיה בעבר. עם אונה, אמא של דין שעכשיו בן 17, הייתי בזוגיות במשך חמש שנים, אבל החתונה, הלידה והגירושים התרחשו בתוך פחות משנה. התחתנו כשהיא הייתה בהיריון ונפרדנו כשדין היה בן ארבעה־חמישה חודשים".

     

    מה לא עבד אז?

    "יש הרבה דברים שהרכיבו את חוסר ההצלחה של הקשר. הייתי בגיל אחר, במקום אחר בקריירה. מה שאני כן קולט עכשיו, זה שמה שכן עובד הפעם זה היכולת לראות אחד את השני ולהבין את הרצונות, השאיפות והחלומות האחד של השני וכל הזמן לשים לנגד עינינו את בן או בת הזוג. אני רואה את לוסי ואדם יחד וזה מחמם לי את הלב, אני בא ומנשק אותה קודם. אני חווה סוג של תיקון עם לוסי ברמת הזוגיות".

     

    אז הצלחת הפעם לדלג על המשבר שתינוק טרי עלול להכניס ליחסים.

     

    "כן. ואנחנו צוחקים על הכל, אני מנהל עם אדם שיחות על זה שהוא גנב לי את הציצי".

     

    אתה אבא חרדתי?

     

    מתוך קמפיין לחברת גולף
    מתוך קמפיין לחברת גולף

     

    "לא, ההפך. וכמה פעמים את רואה הורים בים שאין להם סבלנות להיכנס עם הילדים אז הם אומרים, 'עזוב, הים מסוכן, אל תיכנס'? אז אני לא, אני נכנס איתו לים ומסביר לו, 'צריך להיזהר, הים יכול להיות מסוכן'. ככה אין לו פחד ממים".

     

    לוסי נכנסת הביתה, עם ההילה של אמא מאוהבת שהתחילה לרחרח שוב את העולם שבחוץ. בימים אלה היא חוזרת להגיש את המהדורה בערוץ התקשורת האינטרנטי 'דמוקרטTV'. "הבעיה שלך זה שיש לך ילד חצי ערבי", היא צוחקת תוך שהיא מנשקת את בן זוגה, "ולערבים יש בעיה עם שחייה".

     

     

    × × ×

     

    הומור הוא עמוד תווך הכרחי בבית שלהם. ביב השופכין הציף את הרשת לפני פחות משלוש שנים, עת החליטו השניים להוציא את הזוגיות שלהם לאור בתום ארבע שנות הסתרה. הוא עלה על גדותיו סביב ההיריון המשותף והלידה. לפני כחודש, בזמן הפרעות והלינצ'ים שהשתלטו על הערים המעורבות במבצע שומר החומות הם מצאו את עצמם מתחבקים בממ"ד. "פתאום היה שקט בבית. לא האמנו שזה מה שאנחנו רואים כרגע מול העיניים", אומרת אהריש. "הסתכלנו אחד על השני, והאינסטינקט היה לקום ולהתחבק. אמרנו, 'זה ממש לא נכנס אלינו הביתה, ובחיים לא ייכנס'".

     

    אדם נושא על כתפיו את הדבר הזה, את הזוגיות היהודית־ערבית.

     

    לוסי: "תאמיני לי שכל ילד נושא על כתפיו משהו. זה תלוי איך מתווכים את הדבר הזה לילד".

     

    צחי: "זה בסוף עניין של כמה אתה נותן משקל לדבר הזה, ואנחנו לא נותנים משקל".

     

    ובכל זאת, בחודש שעבר אתם שלושתכם בממ"ד, בין טילים לכיפת ברזל למהומות ופרעות של ערבים ויהודים ברחובות. זה משהו שדמיינתם שיכול לקרות?

     

    "זה הפתיע ולא הפתיע, כי בסוף זה לא חדש, ואנחנו בבית דיברנו על זה הרבה, שבחברה הערבית כל הנושא של הנשק והפשיעה הוא עניין לא מטופל כבר שנים, וכבר שנים אומרים שבסוף זה ייצא החוצה. ועם כל הקושי, אני עדיין מאמין שבסופו של דבר מדובר בקבוצות מיעוט משני הצדדים שרכבו על הגל הזה. עוד בקורונה מצאתי את עצמי חושב על זה שאנחנו מדינה שנמצאת כבר תקופה בחוסר יציבות שלטונית, זה כמו שיש לך משפחה שההורים לא מתפקדים והילדים לא יודעים מה לעשות".

     

    בימים אלה הוא מגלם נוירולוג בעונה השנייה של הדרמה המשפטית של כאן 11, 'פמתא', לצד קאסט נאה שכולל את חן אמסלם ומיכאל אלוני, בין השאר. "אפרופו משרתי הציבור שלנו בשנים האחרונות, בפמתא אני מגלם בן־אדם שהוא יותר מתנשא, וזה משהו שנורא רחוק ממני. אני הכי אנטי־יוהרה, בעיניי זו אחת התכונות האיומות".

     

    יש איזו אנחת רווחה מחילופי השלטון?

     

    "כמובן, ולאו דווקא בקטע של 'כן ביבי לא ביבי'. לא משנה כמה תהיה טוב במה שאתה עושה, במיוחד כשאתה בעמדת כוח - אין בן־אדם שהקיבעון לא יפגע בו. אז שינוי זה מבורך, והייתי אומר את זה גם אם ראש הממשלה היה מגיע מצד אחר של המפה הפוליטית. אני חושב שצריך להגביל קדנציות, גם קדנציות של חברי כנסת".

     

    העובדה שאתה נוקט עמדה פוליטית, בניגוד לרבים מחבריך למקצוע, משפיעה על התפקידים שאתה מקבל או לא מקבל?

     

    "אני לא מרגיש שזה השפיע על קבלת עבודה, לא. אם צופה החליט לא לצפות במשהו שאני משתתף בו בגלל שהבעתי עמדה כזו או אחרת אז זה כבר שלו, לא בעיה שלי. אני אזרח שמעורב ומודאג, יש לי פה ילדים, יש לי ילד בן 17 שעומד להתגייס ובטח שאכפת לי מה קורה פה ומי מחזיק במושכות. אני לא נאיבי, יש לי את העבר שלי, בין אם זה העבר הצבאי ובין אם העבר המשפחתי, אני מבין לגמרי איפה אני חי, אבל זו בחירה שלי לאתגר את עצמי. בן־אדם יכול לבוא ולהגיד לי, 'אתה מתאסלם ואתה בוגד', אבל אני מבטיח לך שאם תהיה לי הזדמנות לדבר עם אותו טוקבקיסט ייצאו בשיח הזה דברים אחרים. אני לא רוצה להגיד 'הכל חרא'. זה משעמם, איפה העניין בחיים?"

     

    אבל בסוף המיעוט הלא־טוב, הקיצוני, הכתיב פה משהו. יצא לרחובות, ביצע לינצ'ים, הרג בשני הצדדים. זה לא יכול להעיד משהו על הכלל?

     

    לוסי: "אני מודה שעמדתי עם צחי ואדם מול הטלוויזיה וראיתי את התמונה מבית הנשיא של הממשלה החדשה והתרגשתי. אמיתי, התרגשתי לראות פרצופים חדשים, התרגשתי לראות את הנשים. בואי, זה לא שתפיסת העולם שלי היא תפיסת העולם של בנט, כן? אבל התרגשתי. והנה יוצאים החוצה, השמש זרחה, המדינה לא קרסה".

     

    צחי: "אתה יכול לקום בבוקר ולצאת לחיים שלך כשאתה שם את הפוקוס על כל אותם קיצונים, אבל אני ניזון מהחברים הקרובים שלי מהצבא, מהמשפחות שלנו, בסוף יש פה אנשים מתונים שרוצים שיהיה פה טוב".

     

    אבל האנשים המתונים לא כותבים טוקבקים.

     

    "אז יש טוקבקים ואני לא מתייחס אליהם, כי בסוף ברוב המקרים יש פרגון וחיבוק. אני אף פעם לא מבין מה חשוב לאדם להגיב לגבי זוגיות של מישהו. אז בסדר, אורן חזן בא ואמר משהו".

     

    מה זה אמר משהו, לאחר החתונה שלכם הוא כתב בפוסט שלקחת את 'פאודה' צעד אחד רחוק מדי. אחר כך נאם במליאת הכנסת ואמר שהתבוללות היא שואה שקטה.

     

    "וגם אז לא התייחסתי, אלה אנשים שמשעמם להם. רוב אזרחי המדינה הם לא כאלה".

     

    בעקבות הברית הוא צייץ בטוויטר "לא בא להרוס שמחות אבל התינוק לא יהודי. שם משפחתו אמנם 'הלוי' אך הוא הכי רחוק שיש מהלווים שעשו עבודת קודש בבית המקדש, נולד לאם ערבייה מוסלמית והוא מוסלמי לכל דבר ועניין שיגדל לחיים של קונפליקט זהויות".

     

    "אין תגובה. חבל על הדיו. ההיסטוריה מראה שתמיד זה המיעוט הקיצוני שעושה את הכי הרבה רעש ובסוף הרוב הוא דומם ולא מחפש לריב, רוב האנשים מתעסקים בחיים שלהם ולא במה קורה אצל השכן. אז יש את אלה ושיבושם להם. זה לא נוגע בי, זה לא מעניין אותי".

     

    כלומר האורן חזנים הם המיעוט.

     

    "לגמרי".

     

    לוסי: "אמרתי לצחי, 'תראה כמה רעש עשתה סצנה של שבע שניות ב'מחוברים', כשרואים את ההורים שלי ואת ההורים שלך בקידוש השבת'".

     

    צחי: "או סצנה שצולמה ביום כיפור, כשדין ואני מתפללים במרפסת ואת רואה טלוויזיה בסלון".

     

    לוסי: "וזה לא משהו שביימנו. כשאבא שלי שם את הכיפה בברית של אדם. זו המציאות שלנו".

     

    באיזשהו מקום, אדם הוא תקווה?

     

    צחי: "לא, לא".

     

    לוסי: "אני לא רוצה לשים עליו את הדבר הזה אבל אני מבינה למה זה מרגש אנשים, למה אדם מרגש אנשים. כי מה אנשים רוצים בסך הכל? להגיד שזה עובד. אנשים חשבו שצחי ואני מדברים על כיבוש בבית".

     

    ואתם לא?

     

    צחי: "תתפלאי, אבל אנחנו צוחקים המון. קשה להגיד את זה, כי בסוף הסכסוך הזה גובה מחיר כבד, חיי אדם, אבל אנחנו מסתלבטים המון על היהודי והערבייה. כמו שלוסי מסתלבטת על הערבים שלא יודעים לשחות".

     

    לוסי: "לפני כמה ימים מצאתי את עצמי מנקה את תחתית פח הזבל ופתאום אני צועקת לו, 'סעמק, תמיד דופקים את הערבים'".

     

    צחי: "ומצד שני, בשדה התעופה אני זה שעובר בידוק בגלל איך שאני נראה. אני אומר לה, 'את רואה? שווה להיות ערבי במדינה, את לא עוברת בידוק'".

     

    לוסי: "ואז אני עונה לו ששווה להיות ערבי ולהדליק משואה".

     

    חששתי להמאיס את עצמי על הקהל. מתוך 'פמת"א', כאן 11
    חששתי להמאיס את עצמי על הקהל. מתוך 'פמת"א', כאן 11

     

    בסוף זוגיות מעורבת היא דבר מורכב בישראל. עדי שילון ויוסף סוויד חיים בברלין, אולי כי לחיות פה עם ילד מעורב זה עול. למה צריך את הכאב?

     

    לוסי: "אני לגמרי מבינה את עדי ויוסף, והחיים שם גם יותר נוחים, פה את כל היום מסתובבת סביב הזנב של עצמך. אבל את יכולה לגדל פה ילדים מעורבים".

     

    לאיזו מערכת חינוך תשלחו את הבן שלכם?

     

    לוסי: "למערכת חינוך דו־לשונית".

     

    צחי: "אני לא חי באופוריה, גם אם הוא יהיה בבית ספר דו־לשוני יש סבירות שהוא יחווה סיטואציות כאלה ואחרות שיכולות להיות יותר מאתגרות, כמו שלוסי חוותה בחיים שלה וכמו שאני חוויתי בחיים שלי והתמודדנו עם זה. בסוף זה מה שבנה אותנו".

     

     

    × × ×

     

    בבית של לוסי וצחי לא דנים בדו־קיום. הוא מוטמע בקירות. מהאמבטיה שומעים את לוסי שרה לאדם שלמה ארצי, ואז מדברת אליו בערבית. בסלון מספר הלוי על ילדותו כבן של איש מוסד שעבודתו הצריכה ממשפחתו כישורי נוודות, והטמיעה בו סובלנות ואהבת אדם. "גרנו שלוש שנים באיטליה, ושם הייתי הילד היהודי היחיד בגן. הייתי שונה. יום אחד הגננת הלכה לוותיקן והביאה לכולם במתנה שרשראות עם צלב, ואני היחיד שקיבל מתנה אחרת. חזרתי הביתה בוכה ואמא שלי התקשרה לגננת ואמרה לה, 'תיתני גם לו שרשרת עם צלב, הוא רוצה להרגיש שייך'".

     

    היו גם סיטואציות אחרות?

     

    "היה ערב אחד בקהיר ששמעתי יריות מתחת לבניין. מתברר שחבר של אבא חזר מהעבודה וארבו לו ארבעה חברה שירו בו שלושה כדורים. אבא שלי ירד עם האקדח למטה, ואת כל זה אני רואה מהמרפסת. חצי שנה אחר כך חבר אחר נורה מצלף שהרג אותו. אתה חי לצד כל הדברים האלה כילד".

     

    ומה אתה מבין כילד?

     

    "כילד לא הבנתי, בתיכון הבנתי יותר. זה גיל שאתה חווה את האנטישמיות והאנטי־ישראליות ואתה כן ער לזה שאבא שלך מתעסק במשהו ביטחוני, והיו לי חברים בלגים, איטלקים, ספרדים ואפריקאים, וכששאלו מה אבא עושה עניתי שהוא סוחר בגדים. טישטשתי את מה שהוא עושה, אבל לא הסתרתי את הישראליות שלי ואת היהדות, לא התחבאתי. אז היו פעמים שספגתי אנטישמיות, גם ברמה שחבורת מרוקאים או אלג'יראים מתחילים איתך מכות. אני זוכר שיום אחד כשיצאתי מבית הספר בבלגיה, עברה לידי אמא עם עגלת תינוק וקראה לי 'יהודי מלוכלך'. אמרתי לה, 'שלום, נעים מאוד, קוראים לי צחי. אפשר לדעת למה את קוראת לי יהודי מלוכלך? את מכירה יהודים? יודעת מה זה יהדות?' היא הייתה בהלם. אמרתי לה שלא אנסה לשנות את דעתה אבל שחבל לי שאמא צעירה לתינוק תחנך אותו על בסיס כל מיני דעות כאלה ואחרות. לא יודע כמה שיניתי אצלה את החשיבה, אבל מבחינתי זה חידד אצלי את ההבנה שהפערים קיימים ושאני מחפש להיכנס לפערים האלה, מחפש שיח".

     

    בצבא הוא שירת ביחידת המסתערבים שמשון שפעלה בעזה. חיים בחמש מדינות לפני גיל 18 וחמש שפות שמתגלגלות היטב על הלשון העניקו לו את היכולת להתמזג בסביבה. "מגיל צעיר הבנתי שהיציבות היא בי, שהדבר היציב היחיד שיש זה אתה. אני נהנה משינויים, בכל פעם שיש לי משהו שהוא לא מוכר לי אני עף על זה, אני מרגיש שזה מפתח אותי כאדם וכאמן". בתעשייה הוא נחשב לאחד האנשים המקצועיים, החרוצים והנעימים. לא כזה שרוכב על אדי הסלבריטאות. בימים אלה, פרט ל'פמתא', הוא משתתף גם בסרט המציאות המדומה 'סינדרום פיינגולד' שעלה בכאן דיגיטל. בנוסף עשה קמפיינים לחברת האופנה גולף ולחברת התקשורת גולן טלקום. שמונה שנים אחרי שהפך לשחקן, צחי הלוי בכל מקום, ולא בטוח שהוא התכוון לזה. "בגלל שהתעשייה בארץ קטנה חששתי להמאיס את עצמי על הקהל. מהפעם הראשונה שהתחלתי לעסוק במשחק פחדתי להגיע למקום הזה. לשמחתי בכל פעם גם התפקיד אחר ואני גם מנסה לבנות דמות אחרת".

     

    יוצא לך לחשוב מה היה קורא לולא הליהוק ל'בית לחם' שהביא לך את הזכייה בפרס אופיר?

     

    "'בית לחם' הוא אחת המתנות המדהימות שקיבלתי בחיי, זה הוביל אותי לגלות את עולם המשחק ולהתחיל להעמיק בו, וזה לא שפתאום אחרי הסרט הייתה עבודה מטורפת. תכלס רק בשנתיים האחרונות יש סוג של רצף של עבודות. אני מתפרנס מזה תודה לאל אבל זו עבודה תמידית, ואין יציבות, בניגוד לקריירה ביטחונית למשל".

     

    שקלת קריירה ביטחונית?

     

    "לפני כמה חודשים נפגשתי עם ראש המוסד לשעבר יוסי כהן. יש לנו קשר חם כי כשהייתי בתיכון עשיתי בייביסיטר על הבן שלו. אמרתי לו, 'תגיד, יוסי, עד איזה גיל אפשר להתגייס למוסד?' והוא ענה, 'אתה, ספציפית, יכול לבוא מחר'".

     

     

     


    פרסום ראשון: 23.06.21 , 19:25