גאה להציג

לידור סעדיה התחיל לכתוב כבר בגיל 13. השירים שכתב היו אך ורק באנגלית, כדי לא לעורר את תשומת הלב של הסביבה למילות האהבה שנכתבו מגבר לגבר. רק היום, בגיל 26, אחרי שלמד בבית הספר הכי נחשב למוזיקה בלוס־אנג'לס והופיע על במות ענק כבן טיפוחיו של עופר ניסים, כשברזומה שלו יצירת להיטים לנועה קירל, ריטה ואייל גולן, החליט סעדיה לנפץ את חומות הפחד ולהרשות לעצמו לכתוב שיר אהבה ראשון בעברית. שיר שבפחות משבוע הגיע למעל ל־30 אלף צפיות.

"אמא שלי אומרת ששרתי לפני שידעתי לדבר, בברית של אחי לקחתי את המיקרופון ודרשתי מאנשים שימחאו לי כפיים", הוא מתגלגל מצחוק. "גדלתי כילד שמופיע, עושה הצגות בבית, שר ורוקד. מכיתה א' כבר ניגנתי על פסנתר, מה שהשמיעו לי ניגנתי וזכרתי מאוד מהר. תוך שנה ניגנתי סימפוניות של באך רק מהזיכרון. בגיל שמונה כבר הופעתי בפסטיגל".

סעדיה החל לכתוב מוזיקה משלו. "אני זוכר שעיצבן אותי לשיר שירים של אחרים. הייתי שומע פלייבקים ומשנה את המילים. קניתי מכשיר הקלטה והתחלתי להפיק לעצמי. התחלתי לעשות הקלטות לבת־מצוות וימי הולדת, הייתי כותב להם את המילים ומלחין. בגיל 15 נהיה לי מיני־עסק והתחילה לי טיילת בבית. מקבל בחדר לקוחות שיושבים אצלי על המיטה, משפחה שיושבת בבית בסלון כשאמא יוצאת מהמקלחת. בגלל זה החלטנו לבנות לי אולפן. זה היה החיים שלי".

לצד העסק הקטן, סעדיה יצא למסע חשאי בנבכי נפשו. הוא הבין שהוא לא מצליח לכתוב מילות אהבה מגבר לאישה, אבל "לקח לי המון זמן להבין שאני גיי ולקבל את עצמי", הוא מספר והעיניים מבריקות מדמעות. "זה לקח ממני המון, נפשית ופיזית. חייתי בהדחקה, שיחקתי משחק".

היו תגובות מהסביבה?

"אחרי הבר־מצווה שמתי לב שאנשים מדברים עליי מאחורי הגב. היו גם בנים שזרקו לי במהלך ההפסקה בבית הספר 'יא הומו', והייתי בהלם. אתה לא באמת יודע למה אתה שונה מכולם, אבל אתה מתחיל להיות ער לסביבה, קולט תגובות. הבנתי שזה שאני רוקד ושר בתור ילד זה מגניב אבל כשמתבגרים אנשים מסתכלים על זה בעין לא טובה. החלטתי לעשות חסימה רצינית לאישיות שהייתה לי".

במה זה היה כרוך?

"מנער ששר, מופיע, רוקד, יוצר תלבושות ומאפר, נהייתי אחד שלא עושה כלום, נסגר בחדר וכותב".

ומבחינת החברים בלימודים?

"היו לי המון ידידות בנות, אבל הבנתי שזה גם חושף אותי אז הפסקתי להיפגש איתן. הייתי מכריח את עצמי להיפגש עם הבנים של השכבה כי זה נראה יותר מגניב. לא הייתי מעולם באף שיעור ספורט כי מחלקים לבנים ולבנות ואני לא ידעתי איפה להיות אז מנעתי מעצמי מלכתחילה ללכת. באיזשהו שלב הפסקתי להגיע ללימודים, לא יצאתי לטיולים שנתיים. היו לי כאבים קשים בגרון ובשרירים כתוצאה מהלחץ. רק כשהייתי באולפן עם המוזיקה שלי הרגשתי בנוח. עדיין רציתי שישמעו אותי, רציתי ליצור אמנות, הבנתי שאם בעברית אני לא יכול לשיר כי ישר יבינו את המשמעות של הנטיות המיניות, אז באנגלית יהיה לי יותר קל".

וזה הצליח?

"עם הרוב. אני זוכר שאמא שלי, שכמובן מבינה אנגלית, הייתה מבקשת שאתרגם לה את השירים וכל פעם שתירגמתי לה ידעתי מבפנים שהמילה 'את' בשיר היא בכלל 'אתה'".

"התאהבתי, לא בה"

כל הפחדים והחששות, חוסר השייכות והכאבים הפיזיים החלו תופסים תאוצה לקראת סוף התיכון. בפגישות עם פסיכולוגים טרום שירות הוחלט לא לגייס את סעדיה לצבא. "במקום צבא עשיתי שנת התנדבות".

אתה ביקשת?

"לא, אבל איך שקיבלתי את הצו הראשון הייתי בחרדות קשות, אנשים אמרו לי ללכת ללהקה צבאית אבל מישהו בבית הספר אמר לי שרק הומואים הולכים לשם אז שללתי את זה מראש. הפסיכולוגים ראו את המצב הנפשי שלי ושיחררו אותי. התנדבתי בעמותת 'עזר מציון', עשיתי תגבורים לתלמידים. זאת הייתה אחת השנים הכי נוראיות שהיו לי. פתאום כל החברים בצבא, ואם גם ככה הייתה לי תחושה שאני לא שייך אז עכשיו בכלל. הפתרון היחידי בשבילי היה לעוף מהארץ וזהו".

וכך היה. סעדיה ארז מזוודה וטס ללמוד מוזיקה בארה"ב. "שלחתי כל מיני שירים וקליפים שעשיתי למגוון בתי ספר מפורסמים בחו"ל והתקבלתי לשלושה. בית הספר שהכי רציתי היה בלוס־אנג'לס וההורים שלי זרמו, רצו שאהיה מאושר. אז בגיל 19 ארזתי מזוודה וטסתי לארבע שנים לבד. למדתי הפקת מוזיקה, לימודים מאוד אינטנסיביים. פתאום הייתה לי אפשרות להתחיל מאפס. אף אחד לא הכיר אותי, יכולתי להציג את עצמי כמו שאני רוצה".

יצאת מהארון?

"עדיין לא, הייתי סטרייט, לא איפשרתי לעצמי לחשוב על זה. עדיין במעבר היה משהו מרענן, כי לא הייתה את השיפוטיות, העיניים לא היו עליי, פשוט עשיתי מה שאני רוצה. פתאום עשיתי מוזיקה כל יום, כל היום. כל החברים שלי היו מוזיקאים, חייתי את מה שאני אוהב ולמדתי להכיר את עצמי מחדש, נהייתי סלחן כלפי עצמי. אפילו הייתה לי מישהי שיצאתי איתה, מבפנים חשבתי שאני עוד יכול לשחק את המשחק".

התאהבת?

"כן, אבל לא בה. בשנה השלישית היה לי חבר קרוב אמריקאי, החברים היו המשפחה שלי, היינו כל הזמן ביחד ואני זוכר שכל הזמן רציתי להיות קרוב אליו ולא הבנתי מה נסגר איתי. עם הזמן סיפרתי לבת הזוג שלי שנראה לי שאני מאוהב בחבר הזה. היא לקחה את זה די סבבה. פעם ראשונה להוציא את זה למישהו היה בום, קטסטרופלי. יום אחרי שלחתי לבחור הודעה, הייתי חייב להגיד לו. הוא קיבל את זה מאוד טוב, אמר שהוא גם מאוד אוהב אותי אבל שיש לו חברה והוא סטרייט לגמרי".

קשוח.

"כן, אבל זה שיחרר אותי. התחלתי לצאת עם גברים. איפשרתי לעצמי לחוות. בהתחלה מאוד הסתתרתי, ואז סיפרתי לעוד חבר ועוד חבר, אבל לא למשפחה ולא לחברים מהארץ".

בזמן שסעדיה רק מתחיל להרשות לעצמו להרגיש בנוח בחו"ל, את הקשר הראשון שלו לקהילת הלהט"ב יצרה עבורו דווקא אמא שלו. "אמא שלי ראתה את עופר ניסים, אחד המוזיקאים הישראלים החשובים בעולם ואייקון גאה, במסעדה. היא הכריחה אותו להקשיב לשיר שלי", צוחק סעדיה, "הוא התלהב ונתן לה את הטלפון שלו. באותו ערב שלחתי לו בווטסאפ שיר, בארץ היה שתיים בלילה, ופתאום הוא מחייג אליי! אוקיי, עופר ניסים מחייג אליי ואומר 'וואו, לא שמעתי דבר כזה בחיים שלי, מה זה השיר, ההפקה, המילים', עף על זה ברמות".

ידעת כמה הוא מפורסם בקהילת הלהט"ב?

"לא, לא נחשפתי לגודל התופעה. הוא אמר לי, 'תקשיב, יש שיר שנקרא 'לילה טוב אירופה', אני שולח לך אותו ואני רוצה שתעשה לו חידוש'. יום למחרת שלחתי לו את השיר כשאני מנגן על פסנתר עם מילים באנגלית, הוא עף על זה והחליט להטיס אותי להופיע איתו בארץ בפסטיבל הגאווה של אותה שנה".

מול עשרת אלפים צופים לידור ניגן בפסנתר לצידו של עופר ניסים. סעדיה, בשלב הזה עדיין הומו בארון שמסתיר את זהותו המינית, התחיל להתפרסם בכל מקום והטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. "אמא שלי הייתה עם סבתא שלי בקהל וכל הדודים במצעד הגאווה והם לא יודעים עליי כלום", הוא עדיין נראה מופתע. "שם דווקא זה החזיר אותי אחורה, הסיטואציה הלחיצה אותי מאוד. עופר לא שאל אותי על הנטייה המינית שלי ובכל מיני פגישות אמר שההומואיות יעופו עליי כי אני סטרייט, 'סטרייטית עולה עם פסנתר כנף להופיע, את תמוטטי שם את כולם', הוא היה צוחק".

|

סעדיה מופיע במצעד הגאווה עם עופר ניסים. "אמא שלי, סבתא שלי וכל הדודים בקהל והם לא יודעים עליי כלום"

איך היו הביקורות?

"מטורפות. יום למחרת התעוררתי והתקשרו אליי מלא כתבים. משם זה נפתח והתחלתי לכתוב לעופר שירים. הייתי חוזר בחופשות סמסמטר מארה"ב והיינו עובדים. כתבתי את 'לא מבינה עברית' של אייל גולן, 'שופוני' של שרית חדד, גם שירים לנועה קירל".

"זו האותנטיות שחיפשתי"

לקראת החזרה לארץ החל סעדיה בטבילת האש ויצא לאט־לאט מהארון. "חלק מהחברים ידעו, הרגשתי בנוח לצאת עם גברים. לא איפשרתי לעצמי להתאהב עדיין, אבל רציתי להבין מי אני. בהופעות של עופר היה לי שם במה, 'סיילו', וכולם הכירו אותי בשם הזה, הייתי סופר־מוכר בקהילה בלי שידעו מי אני. ואז הגיעה הקורונה ועשתה קאט לכל הסיפור של לעשות מוזיקה ולהופיע במועדונים".

מתי אתה מרגיש שחצית את הקו מתוך הארון למחוץ לארון?

"כשהכרתי את בן הזוג הראשון שהתאהבתי בו. עדיין לא הרגשתי מספיק נוח לצאת מהארון בפני המשפחה, אבל לא הסתרתי כלום – אם יצאתי עם חברים גייז הצטלמתי והעליתי לאינסטגרם והכל. אמא שלי הבינה ושאלה אותי אם אני הומו, אמרתי לה שכן – והיא מאוד נפגעה שלא שיתפתי אותה עד אותו היום, אבא שלי גם קיבל את זה מעולה".

"כלום" הוא שיר הבכורה הראשון שלידור כתב בעברית – לעצמו. שיר פרידה בלשון זכר לאהוב ליבו אחרי מערכת יחסים של שנה שנגמרה בסערה גדולה. "הייתי כל כך טעון רגשית, נכנסתי לאולפן, ניגנתי את המילים והכל יצא בבום. זה היה נשמע טוב בעברית, לא מאולץ, אתה שר על גבר אבל לא מנסה לדחוף את זה בכוח. זו הייתה האותנטיות שכל הזמן חיפשתי. שלחתי הודעה למפיק המוזיקה ניר מימון ואמרתי לו שאני רוצה לעשות פרויקט משלי. השמעתי לו את השיר והוא עף. ניר שם עליי את כל הז'יטונים. הוא אמר שהשיר הזה היה צריך לקרות כבר אתמול, שיש פה מסר חשוב מעבר למוזיקה".

לא היה פחד, היסוס כלשהו, מחשבות על להחליף בכל זאת את לשון הפנייה לאישה?

"האמת שלא, גם כשחברות תקליטים גדולות המליצו לי לעשות את זה. היה לי יותר סבבה עם הרעיון שזה לא יצליח מאשר לשנות את השיר. באתי בלי שאיפות בכלל. מה שיהיה יהיה".

ומשם?

"השמענו את זה ברשתות החברתיות, יש לי את הקהל שלי בקהילה, אז זה מהר מאוד עבר מאחד לשני. כל אנשי הצוות שעבדו איתי על הקליפ הפיצו אותו. וזה פשוט קרה – קיבלתי לשיר אלפי תגובות, בשבוע הגענו ל־30 אלף צפיות, מאות הודעות בפרטי, אנשים מתייגים אותי בסטורי, סטרייטים מגיבים לי. לא הייתה אף תגובה שלילית, זה לא נתפס אצלי".

והבחור שעליו נכתב השיר?

"לא קיבלתי ממנו תגובה. אני משער שהמעמד לא קל. לא יודע איך הייתי מגיב אם הייתי בנעליים שלו. אני מקווה שזה מחמיא לו".