התפשטותו של וריאנט דלתא ברחבי המדינה מעמידה את ממשלת ישראל בדילמה קשה. מצד אחד, שיעור ההתחסנות של הציבור הישראלי נגד קורונה הוא בין הגבוהים בעולם. כל הנתונים שהתקבלו עד כה מראים שיעילות החיסון של פייזר נגד הווריאנט הזה טובה מאוד, ולכן ניתן להניח, באופן הגיוני, שפגיעתו תהיה מוגבלת בעיקרה לאוכלוסייה לא מחוסנת, בראשה ילדים וצעירים, שלרוב אינם סובלים מסיבוכי המחלה.
מצד שני, הנתונים מתחילת ההתפרצות הנוכחית מראים בבירור כי מחוסנים נדבקים במחלה, מפתחים את תסמיניה ואף מדביקים אחרים. לאורך כל החודשים האחרונים נצפתה הדבקה של מחוסנים בקורונה, אך מאז החל הווריאנט החדש להתפשט חל זינוק ברור במספר הנדבקים שהיו מחוסנים בשתי מנות. העובדה שהקורונה "זולגת" יותר ויותר מלא־מחוסנים למחוסנים מטרידה. גם הפער בין נתוני המעבדה לשטח מדאיג.
סיבה נוספת לדאגה היא המחקר של בית החולים שיבא, שמראה ירידה דרמטית ביותר בכמות הנוגדנים בדמם של עובדי בית החולים שהיו מהראשונים להתחסן בארץ. בחלוף שבעה חודשים מתחילת מבצע החיסונים בישראל לא מן הנמנע שרמת החסינות שלנו יורדת באופן טבעי. המבחן האמיתי ליעילותם של החיסונים יהיה בתקופה הקרובה, במצב של תחלואה נרחבת, והתשובה לו עדיין לא ידועה.
אבל התמקדות הדיון הציבורי בימים האחרונים בנושא החיסונים בלבד שגויה. לא רק חיסונים ונוגדנים מגינים עלינו או חושפים אותנו לסכנות הנגיף. עם הסרתן של מגבלות הקורונה בחודשים האחרונים קיבל הציבור בישראל "אור ירוק" לחזור לחיי השגרה שלו, כאילו לא הייתה קורונה מעולם. בחסות ההיבריס הזה, ששימש כלי פוליטי בשירות הממשלה הקודמת, נזנחו כל אמצעי הזהירות: המסכות הוסרו, ההתקהלויות חודשו ביתר שאת, וכל ההישגים שצברנו בחודשים ארוכים של מלחמה מעשית ובעיקר חינוכית - ירדו לטמיון.
קשה שלא לקשור בין עיתוי הסרת המסכות בבתי הספר, המקום היחיד שבו שוהים מאות אלפי ילדים לא מחוסנים יחד, להתפרצות שנרשמה בימים האחרונים במוסדות החינוך ברחבי הארץ. ייתכן מאוד שאלמלא הזדרז שר הבריאות הקודם, יולי אדלשטיין, לפטור את התלמידים ממסכות ימים ספורים לפני תום שנת הלימודים, רק כדי שיוכל להתהדר בהסרת אחרונת המגבלות, מצבנו בתחום התחלואה היה טוב יותר עכשיו. אבל הנזק הגדול יותר שנגרם כתוצאה מההתנהלות הפזיזה הזו עוד לפנינו: אחרי חודשים ארוכים שבהם הצהירה ממשלת נתניהו שהמשבר מאחורינו יהיה קשה מאוד לשוב ולשכנע את הציבור לקיים שוב את המגבלות הנדרשות. היה פשוט בהרבה לא להסיר מלכתחילה את המסכות, מאשר לאכוף עכשיו מחדש את השימוש בהן.
לא רק הציבור מבולבל מההנחיות הסותרות. גם המדענים והמומחים אינם מצליחים להגיע ביניהם להסכמה כיצד נדרש לנהוג במצב כזה. מעט מדי ידוע עדיין על וריאנט דלתא, אולם יש סיבות טובות מאוד לחשוש ממנו. ההתפשטות המהירה של הווריאנט הזה ברחבי העולם מעידה על כך שהוא מידבק מאוד, וככל הנראה אלים יותר מהווריאנט האנגלי שקדם לו. בניו־דלהי המחוסנת והמחלימה, שלא נערכה להתפרצות נוספת, הוא גרם לגל שני ואלים ביותר של תחלואה וממנה התפשט לכל חלקי המדינה. לא בכדי הודיעה אתמול אוסטרליה על סגר בן שבועיים של מיליוני בני אדם באזור סידני, לאחר זיהוי של פחות ממאה מקרים.
התפרצות הקורונה המחודשת בישראל רחוקה מלהיות מקומית או נקודתית. היא קיימת כמעט בכל חלקי המדינה, ומתפשטת במהירות. גם העובדה שאין עדיין עלייה בתחלואה הקשה אינה מעניקה לנו ביטחון של ממש, משום שהיא עלולה לעלות בהמשך. על רקע המציאות הזו קשה להבין את אותם מומחים שממהרים לפזר כעת דברי הרגעה שאינם נסמכים על קרקע מדעית מוצקה, אלא על שילוב מסוכן של היפותזות ומשאלת לב.
במצב שבו חוסר הוודאות גדול כמו עכשיו, ונוכח הסכנה הפוטנציאלית לבריאות הציבור, לשגרת החיים ולכלכלה שלנו במקרה של טעות, האפשרות להכיל את התחלואה, כלומר לשמור על שגרת חיינו תוך נכונות לספוג את מחיר הקורבנות הפוטנציאליים, אינה אופציה מעשית - לפחות לא כעת, טרם הצטברו מספיק נתונים שיאפשרו לנו להבין לאשורו את המשמעות הנגזרת מבחירה בסוג כזה של התנהלות. גם ללא עלייה במספר האשפוזים או בתמותה, השלכות התחלואה בקורונה לטווח ארוך עלולות לפגוע באופן משמעותי בבריאות הנדבקים ולהטיל על מערכת הבריאות עומס מתמשך שהיא תתקשה לעמוד בו.
ניסיון העבר בהתמודדות עם המגפה מראה כי כל איחור בנקיטת צעדי בלימה עלול לגבות מחיר יקר בהמשך. בשלב שבו התחלואה מפושטת כל כך, החזרת חובת השימוש במסכות בחללים סגורים כבר אינה מספיקה. קבינט הקורונה חייב לקבל היום החלטות קשות, ממש כמו בסיסמת מיזם הרכבת הקלה: "קשה עכשיו, הקלה אחר כך".
