לעיני הכל

ילד קטן, בסך הכל בן חמש או שש, שמו זאיד, לבוש בגלבייה צחורה וכיסוי ראש בהיר, הצליח בהפתעה מוחלטת לגנוב את ההצגה. המצלמות עברו על פני המכובדים - בראשם המארח, נשיא מצרים א־סיסי, התעכבו על שליט איחוד האמירויות במפרץ, שייח מוחמד, המשיכו אל יו"ר מועצת הנשיאות של לוב, מוחמד אל־מנפי, וסיימו במפקד כוחות היבשה של נסיכות קטאר, האלוף סאליטי. והיו שם כמובן גם שרי הממשלה, חבורת אנשי העסקים המובילים, ומפקדי חילות האוויר, היבשה והים של מצרים.

אבל ברגע האחד שבו הרים הסבא, השליט בפועל של הנסיכויות, את זאיד הקטן כדי שיוכל לראות טוב יותר את הספינות בבסיס הימי החדש בצפון־מערב מצרים, התמונה הזאת תפסה את כולם. הנכד לא הוציא מילה, רק התבונן בסקרנות, אפילו לא יכלו לזהות את הבעת פניו מאחורי המסכה, והקהל יצא מכליו מרוב התרגשות. אין ספק, שייח מוחמד בא לשוות ליחסי מצרים עם נסיכויות המפרץ אווירה משפחתית, ותמונה אחת עשתה עבורו את העבודה.

הבסיס הימי החדש, ליד מרסה מטרוח, במרחק 170 ק"מ מהגבול עם לוב, נועד לאחסן כלי שיט, לתחזק ספינות, לסכל הברחות נשק, למנוע סחר בסמים ולהקשות על התגנבויות מעבר לגבול. ובמקביל, לכנס אנשי צבא ממצרים ובנות בריתה לתרגילים צבאיים משותפים. לא במקרה קיבל המקום החדש הזה, שמשתרע על פני 1,000 מ"ר, את השם "ה־3 ביוני". לא צריך אזכור מדויק יותר. במצרים קלטו מיד את הרמז העבה: כך ינציחו את היום שבו הודח הנשיא מוחמד מורסי, בכיר "האחים המוסלמים", בידי שר ההגנה שלו באותם הימים, הנשיא המכהן במקומו, עבד אל־פתאח א־סיסי.

למרות קשיי התקציב, הגירעונות הקשים במשרדי הממשלה ורמת החיים שצנחה עוד יותר בשנת הקורונה, צבא מצרים ממשיך להתעצם. קבלת הפנים החמה שזכה לה שליט הנסיכויות יכולה בהחלט לרמוז לא רק על מעורבות אלא, בעיקר, על תרומה כספית מכובדת מהמפרץ ועל יחסים הולכים ומתהדקים. מאחורי הקלעים יוצאים עכשיו רמזים עבים על תפנית חדה בקשרי האמירויות עם סעודיה, וביחסי א־סיסי עם השליט בפועל של ריאד, על רקע מאמצי ההתקרבות לאיראן. סעודיה מנסה, משקיעה מאמצים, לא בטוח אם הסיפור הזה יתממש. מה שבטוח, סעודיה עלתה על הכוונת האמריקנית, והנסיכויות בעקבותיה.

מעבר לגיחה המרעננת של הנסיך הקטן מאבו־דאבי, הטקס הצבאי היה מוקפד: מפקד צבאי בכיר נתן הוראות הפעלה לספינות, עבר על הפעילויות המתוכננות, מסר את שרביט המנצחים לא־סיסי, המפקד העליון של כוחות הצבא המצרי. המצלמות תיעדו כל תנועה של הראיס, וכותרות בעיתונים התמקדו בעתידו של הסיפור הצבאי.

א־סיסי כבר טילפן לראש הממשלה בנט, ושר החוץ המצרי סאמח שוקרי התקשר למקבילו יאיר לפיד. שימו לב להבדל: אצלנו בחרו להדגיש שיתקיימו בקרוב פגישות. בקהיר הבהירו רק שמצרים הודיעה על תמיכתה ומחויבותה לפלסטינים. פגישה? אף מילה. באופן הכי טבעי נשאלת עכשיו השאלה מתי יזכה ראש ממשלת ישראל או שר הביטחון, הרמטכ"ל או כל מפקד צבאי בכיר מהצד שלנו לקבלת פנים מצולמת, גלויה, באחד ממוקדי הכוח של מצרים. זה יכול להיות מוקד כלכלי, תעשייתי, כמובן ביטחוני. אחרי הכל, הקשרים הביטחוניים טובים, אבל מוחבאים מאחורי פרגוד עבה. עכשיו, כשהממשלה התחלפה אצלנו, הגיע הזמן לשחרר את הפקק. ¿