הנה העניין: אנחנו לא יודעים מספיק. לא באמת. זן דלתא מידבק מאוד, אבל שאר הנתונים – לגבי אשפוז ומחלה קשה – עוד מעורפלים. בבריטניה נתוני הגלם מצביעים על הגנה של למעלה מ־90 אחוז בפני אשפוז, 88 אחוז בפני הדבקה עם תסמינים.

הנתונים האלה הספיקו לבוריס ג'ונסון להודיע אתמול שהקורונה נגמרה, פחות או יותר. ג'ונסון מהמר מפעם לפעם; כשעשה זאת בעבר, המחיר היה כבד מאוד (כולל כמעט חייו שלו). אך לנתונים הבריטיים יש תוספות אחרות. מחקר לפני ביקורת עמיתים שפורסם בקנדה הראה 87 אחוזי הגנה בפני מחלה פעילה, ושוב, למעלה מ־90 אחוז בפני אשפוז, מחלה קשה ומוות. בישראל המגמה נראית כעת שלילית יותר, אבל המספרים הקטנים לא מאפשרים מסקנות טובות עדיין. מרחב אי הוודאות נרחב. תגובה של הגבלות נרחבות תתקבל רע בציבור ועשויה להתברר כמיותרת לגמרי; תגובה שאננה עשויה להוביל לאסון.

במצב בו לא יודעים, צריך לנהוג בזהירות ובשקיפות. איך לא נוהגים? כמו משרד הבריאות אתמול. קצת לפני מהדורות החדשות, החליטו במשרד להוציא הודעה עילגת, מחוררת ונטולת נתוני גלם עם בשורת איוב בינלאומית: לפי אנליזה שלהם החיסונים יעילים נגד מחלה תסמינית רק ב־64 אחוז, מאשרים בכך את הסקופ שהביא אתמול בבוקר אדיר ינקו ב־YNET. האם הייתה הודעה מלאה עם פרטי האנליזה? ממש לא. אולי לינק למחקר? לא, כי אין מחקר. משרד הבריאות, ממש כלאחר יד, הציע לציבור הישראלי המחוסן שנחשף לחולה ללכת להיבדק. ואם החיסון יעיל רק ב־64 אחוז – אפשר להבין מדוע. נכון שאותה אנליזה גם קבעה כי יש יעילות של למעלה מ־90 אחוז במניעת מחלה קשה ואשפוז, אבל הודעות מהסוג הזה מבלבלות את הציבור באורח עמוק.

ההודעה אמרה שהחל מה־6 ביוני יש ירידה ב"מועילות החיסון", כניסוחם; מה קרה ב־6 ביוני? מה זה "החל"? הניסוח הנכון הוא שלפי נתוניהם יש יותר גילויי מחלה תסמינית בקרב מחוסנים, ושהם בודקים מה הסיבה לכך. הסיבות יכולות להיות מגוונות; לדוגמה, בעיה מתודולוגית בשיטות הבדיקה. או שהשפעת החיסון דועכת (מצד אחד זה לא סביר, לאור הבדיקות שנערכות בעולם, מצד שני זה יסביר למה הקנדים והבריטים חווים יעילות גבוהה יותר, לכאורה). או שאולי זהו אכן הווריאנט ההודי. כל הספקולציות הללו מיותרות; הרי ברור שמשרד הבריאות ניסה לערוך הפצצת ריכוך לקראת הקבינט מחר. התוצאה הייתה זריעת ספקות לגבי החיסון, בלבול, וכמובן כותרות בעולם שמאחוריהן אין מחקר סדור; כל זה בלי שראש הממשלה בנט ידע שיוצאת הודעה רשמית כזו.

הממשלה בישראל, כמו בבריטניה, מוצאת את עצמה בנקודה מורכבת מאוד. יש קונצנזוס: הרבה הדבקות ושיעור קטן של אשפוזים לא צריך לגרור הגבלות מדינתיות. ללא חשש למשבר אשפוז, לקריסת המערך, המחלה לא צריכה להוביל לשיבוש היומיום. אך העניין הוא שרב הנסתר עדיין על הגלוי; האשפוזים בבריטניה ממשיכים לעלות, כך גם המקרים (גם עם תסמינים). האם המחלה תיבלם, תיתקל שוב ושוב במחוסנים? שוב, האם ההדבקות הגוברות נובעות בעיקר מדלתא או מהזמן הגובר שחולף מהחיסון?

במצב הזה, הממשלה יורה את הצעותיה לכל הכיוונים. חלקן הגיוניות (בדיקה לנוחתים אחרי ארבעה ימים), או המחקר שאותו הנחה בנט לבצע אתמול שיבדוק חיסוניות באוכלוסייה. מה שחסר לה הוא המובן מאליו: עם כ־300 נדבקים ביום, הדבר הכי בטוח ומשתלם הוא לנסות לדכא את ההתפרצות. לא באמצעות סגר, אלא בהסתערות של בידודים ובדיקות, כולל במעגל השני. ישראל השקיעה ממון רב בהקמת מנגנונים שזה בדיוק תפקידם. במקום להתמקד בהודעות לעיתונות והצעות אינספור לצעדים שיקרו אחרי שנהיה עם 1,000 נדבקים, עדיף להתמקד בדברים שצריך לעשות מיד כדי שלא נגיע לרגע הזה. התקווה היא שנביט לאחור בהתפרצות הקטנה הזו, נצחק על הכותרות ונאמר שזה היה רגע מבחן לחיסון וזה הוכיח את עצמו. אבל התקווה איננה מדיניות.