עושים עסק, עושים טוב
התוכנית שמטפחת יזמים עם מוגבלות, בית הקפה שרוצה להפיץ שמחה באמצעות ארוחות מתנה, והמפעל שדוגל בייצור מקומי ובהעסקת עובדים עם מוגבלויות: העסקים שנבחרו לתחרות "עסקים קטנים 13" במסלול החברתי
Winwork: עצמאיים בשטח
תחום הפעילות: הכשרה וליווי של יזמים עם מוגבלויות
היזמים: מנחם יעקובוביץ' (69), יובל חדד (39), גולן לקס (44) ועירן ג'רפי (50)
שנת הקמה: 2019
כשגולן לקס – לוחם נח"ל שנותר משותק לאחר תאונת דרכים שקרתה אחרי הצבא – ביקש סיוע בשכר לימוד לתואר, הוא סורב בטענה שאינו מתאים ללימודים בגלל מוגבלותו. "אני, שיש לי בבגרות 35 יחידות לימוד בממוצע 85", הוא מזדעק. הוא נאבק ולבסוף קיבל סיוע, סיים תואר במינהל עסקים ושיווק, פתח עסק, עבר לפרסום ועיתונות, והפך לדמות מובילה בקהילת האנשים עם מוגבלות.
בשנים האחרונות יש עלייה במודעות לשילוב אנשים עם מוגבלויות, אך את גולן זה לא מספק: "יש חברות שמעסיקות נכים, אבל בדרך כלל מדובר בתפקידים כמו מחסנאים ונהגים. לא יצא לי לראות סמנכ"ל שיווק עם מוגבלות". הפתרון, מאמין גולן, הוא שאנשים עם מוגבלות יהיו עצמאיים ויפתחו קריירה משלהם. וכך, לפני שנתיים חברו אנשים מהקהילה למיזם עסקי חברתי בשם Winwork, שמטרתו לקדם יזמות וקריירה בקרב אנשים עם מוגבלויות. היזמים לומדים במשך מספר חודשים אינטנסיביים כיצד לנהל ולשווק עסק, ואחר כך מוצמד לכל יזם מנטור בכיר, שמסייע לו לגבש תוכנית עסקית. רוב הסדנאות והקורסים מתנהלים בתוך משרדיהן של חברות מובילות, כמו אמדוקס ופרטנר, שחלק ממנהליהן אף מתנדבים כמנטורים. בימים אלו נפתח המחזור השישי. "אנחנו עושים מהפכה. עד היום אנשים עם מגבלה היו מחוץ למשחק", אומר המנכ"ל, מנחם יעקובוביץ'. "עכשיו אנחנו רוצים למצוא שותף אסטרטגי, שיהיה לו אומץ להיות איתנו".
ES-SENSE : לעבוד את האדמה ולתרום לקהיל
תחום הפעילות: מפעל למוצרי טיפוח וקוסמטיקה טבעיים המעסיק אנשים עם מוגבלויות
היזמים: שי (53) ואורית (53) יעקב
שנת הקמה: 2009
הסיפור של אס־סנס מתחיל ממקרה אישי מרגש. כשבתם הצעירה של שי ואורית יעקב, שנמצאת על הרצף האוטיסטי בתפקוד בינוני־גבוה, הייתה בת 13, אחרי שנים של קשיי תקשורת בין־אישית חלה פריצת דרך ביכולותיה. זה קרה בזכות פעילות יצירה ואמנות. "עשינו לה סטודיו של סבונים בבית, לקחנו אותה לחוג, הקמנו דוכן סבונים בימי שישי בשוק האיכרים. זה גרם לה להיות תקשורתית הרבה יותר. היא סיימה בגרות, הוציאה רישיון, עשתה שירות לאומי ולמדה בבצלאל. היום היא גננת ויש לה שני ילדים".
אורית ושי הבינו שמה שקידם את בתם, יכול לקדם אחרים כמוה. הם עזבו משרות בהיי־טק והקימו מפעל למוצרי טיפוח וקוסמטיקה טבעיים, כדי "לשלב עבודה של אנשים עם צרכים מיוחדים יחד עם בני נוער, כדי שיידעו להכיר ולהכיל את השונה". מפעל אס־סנס מייצר כ־600 מוצרים מיוחדים כמו קרם פנים מסלק סוכר, סבוני פילינג מחלב גמלים ועוד. כל המוצרים מבוססים על גידולי אדמה מקומיים. הוא מעסיק כ־150 בני נוער מתוכנית נעל"ה, שעובדים את האדמה, מייצרים וגם עושים בגרות בחקלאות. לצידם עובדים באופן קבוע גם העובדים המיוחדים. הקורונה, אומר שי, הגדילה את המשלוחים, אבל הכפר היה סגור חצי שנה, לא היה מי שיטפל בשדות והם התייבשו. "הפסדנו 200 אלף שקל, אבל נשתול מחדש". יותר מכל חשוב לו לעורר מודעות לקנייה מעסקים מקומיים: "אנחנו בתקופה קשה וחייבים לתמוך אחד בשני".
גילו לי: תעביר את זה הלאה
תחום הפעילות: בית קפה חברתי
היזמת: גלית בשארי (50)
שנת הקמה: 2019
בית הקפה גילו לי, בצוחר שבחבל אשכול, הוא מקום שעצב ושמחה מתערבבים בו. אינספור קישוטים וחפצי נוי עליזים וצבעוניים מעטרים את הקירות, כששומעים את הסיפור קשה לשמור על עין יבשה.
גילו לי נקרא על שמו של גיל בשארי, שנפטר לפני שלוש שנים וחצי מסרטן העצמות, והוא רק בן עשר. "הצוואה של גיל היא להיות שמחים, ובית הקפה הזה כולו שמח. אין בו טיפה של עצב", מספרת אמו, גלית בשארי, מייסדת ומנהלת המקום, שמתעקשת שהאנשים ייצאו מבית הקפה עם טעם מתוק ושמחה בלב. "בשבועות האחרונים שלו, היה לגיל כבר קשה ללכת. הוא עבר קטיעת רגל קשה, ושכב הרבה במיטה. יום אחד הוא צבע את המילה Happy, ואמר שזו המילה הכי יפה שיש". בית הקפה מבוסס כולו על מאפים עבודת יד של גלית, ובהם בין היתר 20 סוגי עוגיות מיוחדות ("רוב המתכונים הם של הסבתות שלי") וגם עוגות, לחמים וקישים – כולם נעשים במקום. בתקופת הקורונה הוא עבד במתכונת טייק־אוויי. "הייתי אופה בבוקר ובצהריים ומתחילה לעשות סבבי משלוחים. אחר כך עברנו לסלי פיקניק".
הרומן של גלית עם האפייה החל לפני 20 שנה עם לידת בנה השני, כשגילתה כישרון לאפיית עוגיות. בהמשך הפכה את הכישרון לעסק, ובין היתר פתחה בית מאפה קטן בבית סבתה. לאחר פטירתו של גיל, החליטה כי פניה להתחלות חדשות, וסגרה את בית המאפה. כששמעה שבית הספר שבו למדה בצעירותה, וננטש לפני 12 שנים, הופך למרכז קהילתי לעסקים קטנים, היא קפצה על המציאה. "לקחתי את כיתת המדעים שבה למדתי והפכתי אותה לבית קפה קטן". עוד אפשר למצוא במתחם חנות יד שנייה, סטודיו לפסיכודרמה ומרכז לאמנים.
זה לא בית קפה רגיל. כבר מההתחלה היה ברור לגלית שהוא יהיה עסק חברתי. "כשגיל היה חולה, הוא קיבל הרבה מתנות. אחרי שנפטר החלטנו שעכשיו אנחנו רוצים לתת מתנות לאחרים. זה התחיל מסלי מזון שחילקנו לנזקקים ולחיילים, ומשם עבר גם להעברת מתנות בין אדם לחברו. לקוחות רוכשים מתנות בצורת מנות למי שהם בוחרים, עם כרטיס ברכה". גלית אומרת שאין לה שאיפות לגדול ולהתרחב. "אני רוצה שהמקום יישאר כמו שהוא. אותו גודל ואותה אינטימיות. שתהיה לי האפשרות לראות את האנשים. לחבק אותם, להיות איתם. זה מה שאני אוהבת".
לפנייה לכתב/ת 
