חיבוק אחרון לאודי

12 ביולי 2006, בדיוק הבוקר לפני 15 שנה, יצאנו למסע. המסע הזה החל בשנייה שאודי נחטף מאדמת מולדתו אל שטח לבנון.

***

תמונה ראשונה: אני עומדת בגינה בנהריה. הקטיושות לא הפסיקו ליפול עלינו כמו גשם. הבית היה עמוס באנשים. ראש הממשלה היה על קו הטלפון. זה היה למחרת החטיפה וזו הייתה השיחה הראשונה שלנו. הוא ביקש לשוחח איתי. הוריו של אודי היו בדרכם הביתה מהשליחות, בידיעה שהבן שלהם חטוף.

יצאתי החוצה כדי להתנתק מכל ההמולה ולחפש פינה שקטה. המעמד היה זר לי לחלוטין. רק אתמול עוד הייתי סטודנטית להנדסה בטכניון שמבשלת לבעלה את המאכלים שאהב, רגע לפני שהוא חוזר מהמילואים, ופתאום ראש הממשלה על הקו.

אני זוכרת שהייתי עדיין בהלם מהעובדה שאודי נחטף, שזה קרה לי, לנו. זה נראה כמו חלום רע, ודווקא עכשיו, אודי, שידע לפתור הכל, לתכנן ולהשיג מה שרצה – לא איתי כדי לחשוב מה צריך לעשות מכאן. "קרנית", אמר לי אולמרט, "אני אעשה הכל להחזיר הביתה את אהוד". הסברתי לו שאנחנו קוראים לו "אודי". שאני קוראת לו "אהוד" רק כשאני כועסת עליו. ועכשיו אני ממש לא כועסת, רק מודאגת וכואבת עד עמקי נשמתי. אולמרט, בחום ליבו, אמר לי שגם עליזה כמוני, קוראת לו "אהוד" כשהיא כועסת עליו.

כמה ימים מאוחר יותר, ראש הממשלה עמד מעל דוכן הכנסת ואמר בקול רם שהמדינה יוצאת להשיב הביתה את אהוד־אודי, גולדווסר.

אני הרגשתי שהוא קרא לו כך בשבילי, שארגיש כמה השיחה נכנסה לו עמוק ללב וכמה הוא היה מסור להבטחה שלו אלינו.

***

תמונה אחרונה: 16 ביולי 2008. שעות אחר הצהריים המאוחרות. אני מגיעה להיפרד מאודי בפעם האחרונה, שהיא בעצם הפעם הראשונה שאני מצליחה להתקרב אליו אחרי שנתיים של מסע ארוך וקשה, שאליו יצאנו על מנת להשיב אותו אלינו, הביתה. כמובן שאיתי הגיעו כל בני המשפחה שלנו. זה היה מעמד מאוד קשה לראות את מיקי, אמא של אודי, מחבקת ארון. את החיבוק האחרון לאודי, היא נתנה מספר חודשים לפני שהוא נחטף, כשנפרדנו בשדה התעופה, לפני שהיא ושלמה, אבא של אודי, חזרו לשליחות שלהם בדרום־אפריקה. זה היה יומיים אחרי שהתחתנו.

היה לי חשוב שבאוהל שבו נמצא ארונו של אודי, בפרידה האחרונה שלנו, יהיו רק אנשים קרובים אלינו ואל המאבק, וכמובן אנשי הדרג הצבאי והמקצועי שהיו חלק בלתי נפרד מהמסע.

בין היתר היה שם עופר דקל שהיה אמון על המשא ומתן, ועשה זאת בהצלחה רבה. היה שם שר הביטחון, אהוד ברק, שהיה שותף מלא לדרך שלנו. היה שם הרמטכ"ל גבי אשכנזי והיה שם, כמובן, האיש שקיבל את ההחלטה להחזיר את אודי, ראש הממשלה, אהוד אולמרט. הצילום הזה שלי ושלו ליד הארון, שהתפרסם בשער "ידיעות אחרונות" למחרת, מבטא את רגע השיא במערכת היחסים שלנו. הרגע שבו הוא קיים את הבטחתו, הרגע שבו אודי שב הביתה והמעגל נסגר. זה היה רגע דומם, עצוב וכואב שבו גם אולמרט זכה לגעת קצת באודי ובמי שהוא היה, מי שהוא היה עבורי ומי שהיה עבורנו.