גם מי שעוקב מקרוב אחר הדיונים הבוערים בנושא החיסונים התקשה אתמול, בצדק, להבין מה בדיוק הולך פה. בתוך ים הוויכוחים על חיסונים ראשונים ושניים, היתר לחיסונים לילדים מתחת לגיל 12, חיסון שלישי לכולם או רק לאוכלוסיות מיוחדות ומלל אינסופי מהארץ ומחו"ל בעד ונגד כל אחד מהסעיפים האלה, היה קשה לראות תמונה ברורה.
גם ראש הממשלה בנט, שלא גילה עד כה מחויבות מרשימה מדי למאבק במגפה, הצטרף לחגיגה ובישר ברוח השלטון הקודם שנסגר הסכם עם פייזר להקדמת המשלוח הבא. זאת למרות שהסכם כזה נמצא בדיונים כבר שבועות, ולמעשה עדיין לא נחתם סופית.
החיסונים צריכים לעמוד בתקופה הקרובה במוקד תשומת הלב. כפי שנוכחנו, רף חסינות גבוה מספיק של האוכלוסייה מייצר חומת מגן שמאפשרת חזרה בטוחה לשגרה. אבל כדי להפיק מהם את המקסימום, חייבים להפסיק להבטיח לנו שהם עובדים מעולה ולהתחיל להתייחס אליהם בצורה שונה.
לפני הכל, לשנות את התפיסה המוטעית שמחוסן שווה מוגן. מחוסנים נדבקים ומדביקים בעת הזו בכל העולם. סביר להניח שהם משמשים מנוע לא מבוטל בהפצת התחלואה, משום שבחלק מהמקרים הם א־סימפטומטים ולכן אין להם מושג שנדבקו. העובדה שמחוסנים נדבקים בשיעורים גבוהים כל כך עשויה להצביע, בין השאר, על התנהגות רשלנית של מי שתופסים עצמם כחסיני קורונה, אבל הממשלה מתעקשת להגן על הפטור שלהם מבידוד גם במקרים שבהם מדובר למשל בהורים מחוסנים שמטפלים בילדים נדבקי דלתא.
זה לא עובד יותר במציאות של היום. צריך להסביר לציבור שהוא חייב להמשיך להיזהר מהדבקה כאילו לא התחסן. והמדינה חייבת לשקול ברצינות את החזרת חובת הבידוד למחוסנים בהקדם, גם אם זה לא פופולרי.
הדיון בהחזרת התו הירוק, או חלקים ממנו, הוא לעג לרש, בהתחשב במציאות שבה הדבר נעשה: מאות נדבקים ביום, שחציים מחוסנים. הדבר הדחוף ביותר הוא מניעת התקהלויות, שמשמשות כר פורה לאירועי הדבקה המוניים. כשאפילו מסיבות סיום שכבתיות גורמות להדבקת עשרות משתתפים, חייבים להגביל אירועים כאלה בדחיפות, במיוחד אם הם כוללים התכנסות של לא מחוסנים, קרי ילדים, בחללים סגורים.
במקום להמשיך להתהדר בשיעורי החיסון הגבוהים שלנו, שבבירור כבר לא עושים את העבודה, המדינה חייבת להשקיע את תשומת הלב שלה בגיוס מתחסנים נוספים, במטרה לקרב אותנו שוב אל חסינות עדר. בין חצי מיליון למיליון מתחסנים נוספים כנראה יספיקו. זה בהישג יד: יש עדיין יותר ממיליון מבוגרים מעל גיל 50 שלא התחסנו, ועוד מאות אלפי בני נוער שאפשר לחסן כבר מחר. במקום ויכוחים על חיסון שלישי, המאמצים צריכים להיות מופנים כעת לחיסון הנמנעים. ורצוי שאם מכריזים שיש מספיק חיסונים – גם יוודאו שבמתחמי החיסונים יידעו את זה, ולא ישלחו אלפי מתחסנים פוטנציאליים הביתה, כפי שקרה אתמול.
תחילת שנת הלימודים קרובה יותר ממה שאנחנו רוצים לזכור. לפני שנספיק לומר "שאשא ביטון" נמצא את עצמנו שוב בתסריט המוכר, עם כיתות סגורות ועשרות אלפי תלמידים ומורים בבידוד. כדאי ששרת החינוך, שכבר מתעקשת שהקפסולות מיותרות, תיקח חופש גדול ממשחקי האגו ותתחיל לפעול על מנת להבטיח שהילדים שלנו לא יעלו שוב עובש בבית.
לא מדברים על זה הרבה, כי מי רוצה לשמוע עוד חדשות רעות, אבל תחלואה נרחבת המתפשטת במהירות בתוך אוכלוסייה מחוסנת היא מתכון מובטח להיווצרות זנים עמידים לחיסון. אנחנו ממש לא רוצים להגיע לשם, עם וריאנט כחול־לבן.
