טיפול זוגי

'שבעה ירחים', אלבום הבכורה של סטטיק ובן אל תבורי - הנה צירוף מילים שנשמע מופרך עד לאחרונה - הוא גם השריקה לסיום הפאזה הראשונה בקריירה של הצמד. זה לא רק הפנייה המפתיעה ל"אלבום" אחרי שש שנות סינגלים, שהמחישו את חוסר הרלוונטיות של הפורמט. סטטיק, בן אל והמפיק הקבוע ג'ורדי נפרדים באוסף השירים הזה גם מהסטטוס שאיתו הם חוללו מהפכה בפופ הישראלי: מה שהילדים אוהבים.

האלבום נפתח עם שני שירים ('שבעה ירחים' ו'כוסות ריקות') שנועדו במובהק לאירוע החשוב ביותר לכיבוש קהל בגילי הביניים: החתונה. בשיר הראשון מופיע המשפט "הייתי קוטף לך שבעה ירחים/ שימתיקו אורך כל הלילה", שלא בדיוק מתכתב עם הלך הרוח בטקסטים קודמים. ב'כוסות ריקות' הם חוברים למלך להיטי החתונה האגרסיביים, ליאור נרקיס, כדי לשיר על סגולות האלכוהול ולספר ש"אמרו ברדיו תחזרו למסיבות". טוב שלא שאלו, "מה נותנים אחרי 'מבט'".

אחר כך מגיעים שני השירים הכי טובים בפרויקט, 'אפס מאמץ' שבו נטע ברזילי נותנת את הקטע הכי מוצלח שלה מאז Toy, ו'רובינזון קרוזו' עם רן דנקר, שנשמע כמו ניסיון לדהור על המומנטום של 'בית משוגעים' - כולל הרפרנסים לקריירה של דנקר ("ואם אהבת את רן ב'שיר שלנו'/ חכי שתשמעי ת'שיר שלנו'). סטטיק ובן אל תמיד הלכו מצוין עם החום של הקיץ, אבל גם פה ניכר שהרצון הוא לשמר לקוחות שיודעים, ובכן, מה זה 'השיר שלנו'. ב'גשם מתוק' האייטיזי הקריצה למבוגרים בולטת אפילו יותר, אם כי המאמץ לעטוף את רמי קלינשטיין בגרוב סטייל פרינס עובר לא רע גם כהומור.

רק 'העיר הגדולה', שבו מתארחת אגם בוחבוט, מתכתב עם טרנד שקורה ברגע זה בעולם: החזרה של כוכבות פופ חדשות לסאונד של "רוק", כמו שעושות בהצלחה אוליביה רודריגו וגם ווילו סמית' (הבת של וויל וג'יידה-פינקט סמית').

נדמה שתאגיד סטטיק ובן אל כבר מבין שכאב הראש המתמשך שלו נובע מהמפגש הלא־נעים עם תקרת הזכוכית: הסינגלים כבר לא הצליחו להיות "אירוע" ואילו הקריירה הבינלאומית לא ממש ממריאה. וחוץ מזה, סטטיק נשוי טרי בן 30 ובן אל צעיר ממנו בשנה וכבר אבא לילד, כך שמותר ואף רצוי להתקדם. לכן יותר מאשר אלבום, 'שבעה ירחים' הוא בעצם התפכחות.