מצייץ ושר

ישראל גוטסדינר לא האמין שיהפוך לאחת מאושיות הטוויטר המפתיעות של החודשים האחרונים. בכל זאת, מדובר באחד מגיבורי פסטיבלי הזמר החסידיים (יחד עם שותפו לצמד רעים, בני רוזנבאום), ששודרו בטלוויזיה בשנות ה־60 וה־70. הוא גם לא בדיוק הבין מה זה הטוויטר הזה, עד שילדיו ונכדיו הציעו לו לצייץ את הסיפורים שהוא מספר להם ולחברים בהנאה גדולה. "לא ידעתי בדיוק מה זה לצייץ", הוא צוחק.

מי שעודדה אותו להתנסות בהרפתקה החדשה ברשת החברתית הייתה ציפי שביט. "עשיתי אודישן לסדרה איתה וראיתי איך היא מצלמת סרטונים כל הזמן", הוא מספר. "היא אמרה לי, 'ישראל נשמה, אתה חייב ללמוד לעשות את זה. היום זה הכוח שלנו. תהיה מלך".

שלושה חודשים עברו מאז, ולגוטסדינר בן ה־73 יש כבר יותר מאלפיים עוקבים. "אנשים לא מאמינים שזה אני", הוא אומר, "אז אני אומר להם, 'נראה לכם שמישהו ירצה להיות ישראל גוטסדינר?!'"

מה כותבים לך?

"מישהי כתבה בתגובות: 'אני שמחה שנכנסתי לטוויטר בשביל שני אנשים – מיקי גבריאלוב וישראל גוטסדינר'. אחר כתב: 'יש חיים בטוויטר לפני ישראל גוטסדינר ויש חיים אחרי'. והיה גם מי שצייץ: 'מקרה קלאסי של אדם שנולד להיות צייצן. לצורך כך עסק במשך חמישה עשורים במשהו אחר כדי לצבור חוויות ושיהיה לו על מה לצייץ. הרווחנו'".

ומה עם הצעירים?

"פתאום חבר'ה צעירים מספרים לי שהם מכירים שירים של צמד רעים. אמרו לי, 'ראינו אותך בטוויטר אז נכנסנו ליוטיוב להקשיב לשירים שלכם ונהנינו. תמשיך להצחיק ולרגש אותנו'. אני המום מהתגובות האלה".

אתה קורא את כל התגובות לציוצים שלך?

"לא, יש גם המון רוע ברשתות החברתיות. אני לא כותב על פוליטיקה. אני מביא תובנות על החיים. אפשר גם אחרת, בלי לאכול אחד את השני. יהודה בארקן, שהיה חבר קרוב שלי, אמר לי עוד בשנות ה־70, 'אתה המצחיק הכי גדול בחבורה שלנו'. אז בסוף יש טוויטר שמוציא את ההומור שלי החוצה".

נלך על נקניקיות

הציוץ הראשון שעורר את הבאזז סביב גוטסדינר היה על הבקשה של צמד רעים מהנהלת גינס להכיר בהם כצמד הפעיל הוותיק בעולם. בכל זאת, 52 שנים יחד. "שלחנו לגינס חומר דרך האינטרנט – תוכניות טלוויזיה, פלקטים מהעולם, מודעות, הכל – אבל הם אמרו לנו שאין קטגוריה כזו", הוא אומר. "אתה יודע מה מעניין את גינס? אחד שאכל 780 נקניקיות ב־25 דקות ושמונה שניות. אז אמרתי לשותף שלי, 'בוא נאכל נקניקיות, שיהיה לנו לפחות שיא גינס בנקניקיות'. אחרי הציוץ הראשון הגיעו לבית שלי מכל הטלוויזיות ומכל הערוצים. משום שיש לי סיפורים לא פחות טובים מהסיפור עם גינס, החלטתי להעלות גם אותם".

כמו מה למשל?

"במארס 1974 נחתנו בסאו־פאולו לסיבוב הופעות. ברגע שיצאנו מהשדה התנפלו עליי מלא צעירים ברזילאים וביקשו חתימה. לא הבנתי איך צמד רעים כל כך מפורסם בברזיל. המלווה שלנו קלט שהם אומרים: 'ריבלינו, ריבלינו'. הם קפצו עליי לא מתוך אהבה למוזיקה חסידית אלא משום שהיו בטוחים שאני אחד מכוכבי הכדורגל הברזילאים, שיש לו שפם דומה לשלי. ועדיין, לכמה דקות היה כיף להרגיש כמו כוכב רוק".

גוטסדינר מתלהב: "ביולי 1987 אשתי מרגלית ואני היינו במלון במונטה קרלו, וגילינו שבמקרה שוהים בו גם פרנק סינטרה ואליל הילדות שלה רוג'ר מור. ערב אחד ראיתי את שניהם יוצאים ממעלית ואמרתי למרגלית, 'תיכנסי בין שניהם ואני אצלם'. תוך כדי שאני מצלם, סינטרה מתנפל עליי, אומר שצריך לבקש רשות ומתחיל למשוך לי את המצלמה מהיד. הוא מושך ומושך כשהלובי מפוצץ אנשים שמזהים אותו. התחילו לשאול מי זה הבחור המשופם שסינטרה רב איתו. בסוף הכל נרגע, מור ניגש למרגלית, חיבק אותה והצטלם איתה. עם סינטרה לא נרשמה סולחה".

משלימים אחד את השני

הרבה לפני שהרשתות החברתיות כבשו את העולם, כשהטלוויזיה הישראלית שידרה בשחור־לבן, כמעט כולם ידעו מי זה צמד רעים. הם זכו בפסטיבלי הזמר החסידיים, או לפחות הגיעו לאחד המקומות הראשונים, והגישו תוכניות מסורת בטלוויזיה בימי שישי.

הקריירה של גוטסדינר, אבא לחמישה (שלושה מנישואיו הראשונים ושניים מהשניים) וסבא לשמונה נכדים, החלה בקיץ 1966. הוא היה אז חייל צעיר במקהלת הרבנות הצבאית בניהולו של מנשה לב־רן. זאת לא הייתה ההיכרות הראשונה שלו עם השירה. "הייתי בבני עקיבא ואהבתי לשיר", הוא מספר. "כשאתה בחור דתי באותם זמנים, אתה שר בבית הכנסת, אין 'כוכב נולד' ו'בית הספר למוזיקה'. פעם ראשונה שעמדתי בבית הכנסת ושרתי 'אדון עולם', בת אחת אמרה לי, 'שרת מאוד יפה'. אחר כך, בבני עקיבא, אני ושני חברים היינו שלישייה. אסור היה להכניס טרנזיסטור לישיבה, אבל בשמינית שמעתי את מצעד הפזמונים כשלמקום השלישי הגיעה מקהלת הרבנות הצבאית. התחלתי לברר וסיפרו לי על מנשה לב־רן, המנצח שלה, שהזמין אותנו לשיר אצלו בבית. הוא זה שקיבל אותי למקהלה. הפכנו את המקהלה לקומפניון דה לה שנסון הישראלית".

איפה פגשת את בני רוזנבאום, השותף שלך לצמד?

"כשהגעתי למקהלה נוצר תקן לזמר בריטון. שמעתי מחבר שיש בחור חיפאי בשם בני שיש לו קול בריטון יפה. הגענו להופעה בבית הבראה לפצועים בחיפה, ולפני שעלינו מנשה לב־רן הלך לחדר הסמוך לבחון את בני. אחרי דקה הוא חזר ואמר, 'יש לנו בריטון תותח שלא שמעתם כמוהו'".

אל השם צמד רעים הגיעו במקרה: "ישבנו באחד הלילות במשאית בדרך חזרה מהופעה ברמת הגולן וביקשנו מהחבר'ה לזרוק לנו שם. מכיוון שהיינו חברים מאוד טובים, מישהו הציע צמד רעים וזרמנו איתו".

הופעת הבכורה האזרחית שלהם הייתה בפסטיבל הזמר החסידי הראשון בהיכל התרבות בתל־אביב ב־1969, כששרו את "השם נפשנו" ו"ותיק". הם אמנם לא זכו במקום הראשון, אבל הפכו מאז לסיפור הצלחה. לאורך השנים הופיעו בלא מעט פסטיבלי זמר חסידיים עם שירים כמו "עוד יישמע", "יחדשהו" ו"עד בלי די", והוציאו תקליט אחרי תקליט עם שירים מבית אבא בלבוש עדכני לצד שירים שנכתבו במיוחד עבורם. לצד האלבומים הופיעו גם ברחבי העולם, בעיקר בקהילות היהודיות.

איך שורדים כל כך הרבה שנים יחד?

"פשוט אחד משלים את השני. לפעמים דווקא אנשים הפוכים באופי שורדים הרבה שנים. ברור שיש אגו. אם הייתי חושב שאני רוצה ויכול להיות זמר לבד, הייתי לבד. אני ובני שונים מאוד, וזה מה שמחזיק אותנו. הוא מותק של בחור, עם קול מדהים, ואשיר רק איתו. הציעו לי כבר לעשות הרצאות, לעשות סטנד־אפ ולהקרין קטעים מצחיקים מהחיים. את זה אעשה לבד. אם היית אומר לי אחרי הצבא שנמשיך לשיר 52 שנה, הייתי צוחק לך בפרצוף".

חלק מהזמרים הדתיים מסרבים לשיר בפני קהל מעורב. יונתן רזאל, למשל, הופיע כשעיניו מכוסות.

"משהו השתבש. היום, כשהבנות שרות, הבנים בורחים כדי שלא ישמעו אותן, וחבל. היום בחורים דתיים נשואים לבחורות לא דתיות, ובחורות דתיות נשואות לדתל"שים, ומסתדרים. התפיסה שלי שונה משל יונתן רזאל. אברהם פריד, שהוא הרבה יותר חרדי ממני, מופיע בפני קהל מעורב. אני לא רוצה לפגוע באף אדם, אלא לדבר עם כולם. אבל כל אחד חי באמונתו. זמרים דתיים לא יופיעו היום עם אישה על אותה במה, ואנחנו הופענו בפסטיבל הזמר החסידי עם גלי עטרי".

מחתונה לחתונה

מה דעתך על המוזיקה הישראלית העכשווית?

"הזמרים היום נהדרים, אבל הרפרטואר מתחלף מחתונה לחתונה, ולך תדע מה יישאר מזה. הם לא מחפשים נצח. אבל נעמי שמר וסשה ארגוב יישארו. אני מאוד אוהב את אברהם פריד, חנן בן־ארי וישי ריבו. אני שומע כמה המוזיקה שלהם התפתחה. חנן וישי ממלאים את קיסריה ככל שהם ירצו. למה? כי אתה מאמין להם. הם פנומנלים".

מה עם סטטיק ובן־אל? נועה קירל?

"נועה קירל מוכשרת בצורה בלתי רגילה. אני גם אוהב את שרית חדד. יש לה שירים מדהימים. היא הייתה איתנו במעגל של דן שילון ואמרתי לה, 'את תגיעי רחוק'. אני גם אוהב את שקל, שהבת הצעירה שלי אמרה לי שאני חייב להקשיב לו. הלכתי עם אשתי להופעה שלו בבארבי וראיתי מועדון מפוצץ צעירים. הוקסמתי מהאנרגיות שלו. הוא גאון מוזיקלי. אביתר בנאי מדהים, וגם אהוד. הם יישארו לנצח. זה גאונות לעשות את מה שסטטיק ובן־אל עושים. יש הבדלים ביניהם, אבל הם מחזיקים נהדר אחד עם השני ומפרגנים זה לזה".

מה אתה מאחל לעצמך?

"להופיע עוד 52 שנים עם בני. אבל ברצינות, בריאות ולהמשיך לשיר. קשה מאוד לאמנים להתבגר או להזדקן בארץ, אז אתה לומד להשאיר קצת ליום סגריר, וממשיך להופיע ככל שרוצים אותך". •