בעוד שנתיים יחגוג עמוס (שם בדוי) יום הולדת 60. את המסיבה המשפחתית הוא יחגוג פעמיים. אחת עם אשתו והבנות, והשנייה עם אהובתו. אשתו יודעת שהיא קיימת, היא אפילו הייתה שמחה לפגוש אותה אבל אהובתו עדיין לא מרגישה בנוח עם זה. "הייתי רוצה שהקשר הזה יתפתח כך שאביבה (שם בדוי) אהובתי תפגוש את לאה (שם בדוי) אשתי ושנוכל לעשות דברים יחד, לא סקס. אין לי פנטזיות על שלישייה. אני אפילו לא יודע מה עושים במצב כזה. הייתי שמח לשיחות יחד, ארוחות. אבל אני ריאלי. אין סיכוי שנגור יחד. חבל כי זה יכול היה להיות מדהים".
עמוס התאהב חזק באביבה ולא ידע שהוא אפילו מסוגל. הוא חי לפני כן חיים מונוגמיים רגילים. אישה אחת, שלושה ילדים וחופשה משפחתית כל שנה. מודל אמריקאי כזה. אבל עם ליבידו שדועך עם השנים. בלי ריגושים, בלי חידושים. מכיר היטב את הגוף השני ומתרגל אליו עד שכלום לא מפתיע. הוא נשוי 40 שנה. לאה והוא התחתנו בגיל 19. בגיל 30 היא פגשה מישהו שהרעיד לה את הלב ואז את עולמם. "בגיל 30 לאה הכירה גבר שנראה לה כמו אביר חלומותיה. היא יזמה פרידה אבל לא הגענו לגירושים. התחלנו לדבר בפתיחות. ברגע שזה קרה חלה התקרבות בינינו. תקשורת לא רגילה, תשוקה מחודשת. נזכרנו למה בחרנו זה בזה ולמה התחתנו בגיל צעיר. הייתי מאוד שמרני בתפיסה שלי לפני. אבל החיים נגסו בי וחרתו בי אז למדתי מחדש לחיות ולקבל את המציאות כמו שהיא".
איזו מציאות חדשה נוצרה לך?
"לפני השיחה, ללאה היה קשר מוסתר של חמש שנים וחצי שידעתי עליו אבל לא דיברנו עליו. לי היו כמה קשרים מוסתרים. בעקבות הקשר שלה הבנתי שאם אני לא מתאהב אני מרגיש ריקנות. וזה מה שקורה היום. ללאה יש קשר של שמונה שנים, הוא על אש קטנה ומינורי יחסית. עשיתי הרבה התאמות וגיליתי שבתוכי אני לא מונוגמי. אני יותר עונה על הגדרה של פוליאמוריה, קשר רומנטי עם יותר מאדם אחד בו־זמנית. יש לי קשר של כמעט שלוש שנים עם אביבה. הוא רכבת הרים מוטרפת עם אהבה גדולה מצד אחד וירידות מצד שני".
על איזה צורך אתה חושב שהפוליאמוריה עונה לך?
"הקשר שלי עם אביבה מפתח אותי. מלמד אותי. מביא אותי למקומות שלא הייתי מגיע אליהם. אינטימיות רגשית וגופנית עם עוד אהובה. בגבולות שלי אני יכול להתאהב רק בשתי נשים. ניסיתי לאתגר את תכולת הלב ולהשקיע בקשר שלישי משמעותי וזה לא עבד לי. אני לא מתאהב ולא נמשך ואין לי את האנרגיות. ניסיתי חמש או שש פעמים וזרקתי את זה כי לא מעניין אותי עוד פרטנרית במיטה. זו תחושת ריקנות ואני לא רוצה להיות שם".
מי מסביבכם יודע?
"יש לנו שלושה ילדים סביב גילי ה־30. הם יודעים הרבה. אחת הבנות שלי אפילו עברה טיפולים אצל אביבה כי היא פסיכולוגית. לבן שלי היה יותר קשה עם זה כי הוא שמרן. החברים שלנו יודעים, האחים גם. ההורים של אשתי יודעים אבל לא מבינים איך זה יכול להיות. הם שאלו שאלות והיה להם קשה לקבל את התשובות, אבל ברגע שאמרנו שטוב לנו עם זה אז זה נרגע".
× × ×
יש הרבה מתח בחיים של עמוס אבל גם הרבה התרגשויות. הוא לא היחיד. קבוצות בפייסבוק, אתרי היכרויות והרבה זמן חופשי, הביאו לכך שדווקא בגילים מאוחרים מצאו את עצמם לא מעט זוגות פותחים את מערכת היחסים. דנים מחדש על הכללים, חווים יותר. נהנים מיתרונות הגיל המאוחר. לא צריכים לטפל בילדים, לא חייבים לעבוד מהבוקר עד הערב. מחליפים את החוגים למבוגרים במתנ"ס באהבה חדשה. חלק בפוליאמוריה, חלק ביחסים פתוחים. מה שעושה טוב.
זאב אדלר ותיקי אדלר רז, למשל, הם כאלה. היא בת 70, מטפלת אישית, זוגית ומינית, נשואה לזאב, מהנדס מכונות, אבל יש לה גם חבר קבוע. הוא בן 74 שנמצא בקשר עם מספר חברות. שניהם מכירים את כולם. עושים ארוחות משפחתיות יחד. הילדים יודעים ואפילו הנכד. "יש לי שלושה נכדים שאני לא בטוחה שהם חשופים לזה כי ההורים שלהם מונוגמים. מצד שני, יש לנו נכד שאנחנו מדברים איתו ויודע וזה בסדר גמור מצידו. הוא בן 18. הוא גדל לתוך זה. הוא יודע את זה ומכיר את החברים שלנו ואוהב אותם והם אותו".
איך נראית חלוקת הזמן שלכם?
"אני גרה עם זאב ולפעמים אני מבלה עם החבר. אנחנו גם מבלים הרבה בשלישייה. מה שמיוחד אצלנו זה שאנחנו הרבה יחד. לא רק הוא ואני או הוא והיא. אפילו כקבוצה יחד. זה חריג וזה וואו כי בדרך כלל אם יש למישהי חבר זה בלעדי, אבל אנחנו לא בלעדיים של אף אחד אלא בלעדיים של עצמנו".
חשבתם לגור יחד?
"לא, אין צורך. אנחנו עושים את זה כשנוח לנו. לפעמים בטיול ארוך או לכמה שעות או לכמה ימים. סוף שבוע. בסביבה שלנו כל החברים יודעים. יש לנו ארוחות משותפות. שכולם יחד. וגם אנחנו, כשאנחנו באים לחברים האחרים, אז גם אצלם הכל פתוח. הילדים יודעים. אולי לא פרטים אינטימיים אבל יודעים שזו חברות אמיתית, שנהיה שם בשביל השני. זו לא חברות מינית, זה משהו הרבה יותר עמוק. אנחנו לא מסתירים. הילדים שלנו מכירים את החברים שלנו. אני יודעת שזה נשמע אוטופי אבל זה אפשרי לחלוטין".
זאב: "לא לכולם הפוליאמוריה מתאימה. יש המון בוגדים וכאלה שפשוט לא מאושרים בחיים המונוגמיים שלהם. אצל כל זוג בגיל מסוים חייבים גיוון בעיניי. פעם אנשים חיו עד גיל 50 וזה היה הישג, היום גיל 70 זה כמו בן 50. אני עושה ספורט כמו בגיל 50 והרבה יותר. אני יותר חופשי, ואין לי עכבות. מרגיש שאני יכול לעשות מה שאני רוצה. אין לך עבודה, אתה בפנסיה, אתה שם קצוץ על כולם. הגענו לגיל שאפשר, שמותר".
איך זה לדעתך להיות בפולי בגיל צעיר לעומת עכשיו?
"מי שאומר שהוא פולי (הכינוי המקוצר לפוליאמוריה - י”י) בגיל 20־25 הוא מאוד מיני ורוצה לזיין. שלא יגיד שהוא פולי. בגילים כאלה אין לו ניסיון חיים. הוא לא בנה זוגיות. פולי מתאימה למי שרוצה זוגיות איתנה וחזקה. אם אתה לא שם זה רק מקלקל. לך לחילופי זוגות, תבגוד, אבל אל תעשה פולי. זה מתאים למי שעם זוגיות טובה, ממושכת, מכילה עם המון תקשורת, כי זה לא עובד בלי. גם במונוגמיה זה ככה אבל בפולי זה בחזקת ארבע".
איך הגעתם לתובנה שאתם רוצים לחיות ככה?
תיקי: "זה לא תוכנן ולא משהו שידענו או ציפינו לו בכלל. בטח כשבאתי ממונוגמיה וזו הייתה תפיסת העולם והתרבות שלי. לזה חונכתי. בן זוג אחד ושהנישואים הם דבר מקודש ויש לי שלושה ילדים וכל אחד עם המשפחה שלו. כשזה קרה לי לא ידעתי שזה קיים ושאני אשתנה ככה. לא משהו שראיתי שהיה לי מודל".
זאב: "ב־1996 תיקי יצאה לשבתון ואחרי שנה יצאנו לטיול מסביב לעולם. הטיסה הראשונה הייתה להודו. היינו בסדנאות שונות. למשל טנטרה או סדנה איך ללמוד לחבק מישהו שאתה לא מכיר במשך חצי יום. אתה לומד להיות שם. זה שינה אותי לגמרי. לא הייתי אדם שמחבק. את תיקי זה שינה כי היא הייתה פעם ראשונה עירומה עם נשים בקבוצה. זה עשה לה משהו חיובי. ראינו שאפשר להיות אחרת".
איך הגיבו מסביבכם על השינוי?
תיקי: "אנחנו מאוד בשקיפות. יש לי חברה הרבה שנים ולה יש חברה שאמרה לה, 'איך את מתחברת עם זוג בצורה כל כך פתוחה? למה את לא בוגדת? זה לא יכול להיות שהכל חשוף. משהו שם לא בסדר. השקיפות הזאת היא לא בסדר'. היא באה מעולם שאם יש לך מישהו נוסף אז צריכה להיות בגידה. היא ירדה עליה שהכל אצלה גלוי. שהיא לא בסדר ולא בנורמה. היא סיפרה לי את זה והבנתי. אנשים חושבים שהכל צריך להיות מוסתר. יש לנו עוד חברה שאח שלה אמר לה, 'השתגעת? יש לך עוד חבר? האישה יודעת? את צריכה להיות רק עם הגבר, האישה השנייה לא צריכה לדעת מזה'".
היו בדרך קשיים?
זאב: "כן, כשתיקי דיברה עם החבר שלה יותר מאשר איתי. דיברה. שיתפה. חשבתי, מה פתאום היא לא מדברת על זה איתי? מה, אני לא בן הזוג שלה? כאלה דברים, שטויות. ואז אתה אומר, וואו, אתה לא יכול להיות גם בן זוג, גם מאהב, גם טבח וגם צייר. אין. דיברנו על זה והגענו למסקנה שזה בסדר. לא נפלו השמיים. מדברים מהבטן. אם אתם בשלישייה אז מדברים בשלישייה כי הכל פתוח".
לרובם יש כללים. איפה מותר להיפגש, עד כמה מותר להתקרב ומה לא עושים. אבל גם הכללים האלה ניתנים לשינוי. גמישים ומתרחבים בהתאם לצורך. בדיוק כמו החיים שלהם. "אצלנו הכלל הוא שהחברה היא תוספת, לא במקום", אומר זאב. "זה מאוד חשוב. תוספת לנו ורק מי שמקבל את זה אז וולקאם. היו כאלה שלא קיבלו את זה. נפרדנו. הייתה לי חברה שרצתה מאוד אותי, רק אותי. אמרתי לה שלא. כי זה לא מה שסיכמנו. לא באתי אלייך לבד. נפרדנו בטוב".
"אצלנו קבענו שלא נוסעים לחו"ל עם אחרים וזה השתנה", מוסיף עמוס. "היה לנו משבר סביב זה, אבל התגברנו עליו כי הכל מדובר. היה לנו גם כלל שלא מביאים הביתה, אבל נראה לי אידיוטי שאם אני לא בבית היא הולכת עם החבר שלה לצימר. יש לנו בית שהוא המקום הכי בטוח ונקי אז אמרתי לה שאין לי בעיה שהם יבואו אלינו כשאני לא שם".
היו עוד דברים?
"אהובתי היא אדם חופשי לחלוטין. היא מגדירה אותי כקשר העיקרי שלה ומחפשת לעצמה קשר נוסף שיהיה מינורי. היא חוששת לפגוש את לאה. במסגרת הכעסים שלפעמים עלו בקשר חשבנו ללכת לטיפול זוגי, אבל אשתי חטפה קריזה מזה וקבעה שלא עושים את זה. יצא שבסוף הלכתי גם איתה וגם איתה לטיפול זוגי בנפרד. חשבתי שאני לא צריך אבל לאשתי זה היה חשוב".
יצא לך לפגוש את בן הזוג של אשתך?
"בן הזוג שלה לא רוצה לפגוש אותי. הוא בוגד. זה אחד הקשיים הכי גדולים שלה איתו. ברגע שהיא הבינה, לפני כשנתיים וחצי, שהקשר עם האיש הזה לא נוח לה היא שינתה את דפוס ההתנהגות שלה איתו ולכן הוא קטן יחסית. היא מדכאת אותו. לי אין בעיה, לראות אותו וללחוץ לו את היד, אבל זה לא קורה".
× × ×
בזמן שבפוליאמוריה הכל גלוי ומדובר, נאווה, בת 67, אישה צבעונית בלי הרבה עכבות, לא חושבת שחייבים להיות במערכת יחסים כזו כדי ליהנות מהחיים. "הייתי אם יחידנית לבת ופגשתי את בעלי בגיל 30. הוא היה גרוש עם שתי בנות ונולדו לנו שני ילדים משותפים. היום יש לנו גם נכדים, שלושה מהבנות שלו ומהבת שלי שניים. היה לנו קשר מונוגמי אבל בגיל 45, אחרי הלידות, עשיתי דיאטה ואז התחלתי לקבל הרבה תגובות מפרגנות מגברים. כשהייתי בת 47 החלטתי שנמאס לי ממונוגמיה. אני אדם סקרן ומיני. ובעלי היה לחוץ בבית ולא היה מקום ליותר מדי אינטימיות. הרגשתי שאני רוצה להתנסות עוד. אמרתי, 'מי ירצה אותי בגיל 50? אני רוצה שיהיה לי מאהב'. אמרתי, 'מה אני אמות בלי שיהיה לי מאהב פעם אחת?'"
איך פגשת אחרים?
"בכל מיני צ'אטים שהיו אז. היו לי שיחות מעניינות. אחרי כל מיני התנסויות פגשתי מישהו שהתאים לי. התחיל רומן אינטנסיבי. זה היה בשושו אבל בעלי הרגיש שאני הולכת ומשתנה לו. הוא לא ידע מה זה. הוא נהיה אובסס באיפה הלכת ואיפה היית, ולא אהבתי את זה. אני פרי ספיריט. זמן קצר אחרי זה בעלי עלה על זה. הייתה התכתבות על מחשב שהוא ראה. הוא עלה על זה ועימת אותי עם זה והייתה שיחה קשה. אמר, 'אני מבין שיש לך רומן'. זה היה אחרי ארבעה חודשים והיה לי טוב מאוד. פרחתי ולעומת זאת הרגשתי שבעלי לא רואה אותי ממטר. הכל היה נחמד אבל לא הייתה תשוקה. זה היה משעמם. גומרים הולכים. לא גומרים, לא נורא".
מה היה בשיחה איתו?
"הוא אמר לי שאני צריכה להחליט, או להישאר איתו ולסיים את הרומן או שנפרדים. אמרתי שזה לא מתאים לי לסיים את הרומן. שזה נתן לי בוסט של אנרגיות ושאפילו נהייתי יותר נחמדה בתוך הבית. אמרתי לו שאני לא חוזרת למערכת מונוגמית, 'אני צריכה את החופש שלי ולהתפרפר ואם אתה לא יכול להכיל את זה אז ניפרד. אני רוצה לפתוח את הנישואים'. נלחמתי על זה כי הבנתי שאני לא בנויה למונוגמיה. הוא לא אהב את זה אבל הוא לא רצה להתגרש והתחיל בעצמו להיפגש עם נשים. זה פתח לו כל מיני דרכי חשיבה".
ומה קרה מאז?
"המשכתי ברומן הרבה שנים אבל הכרתי עוד כמה אנשים באמצע והתנסיתי. הרבה נשארו חברים טובים שלי. עברו 20 שנה ואני עדיין בקשר איתם. למי שפגשתי אחרי זה אמרתי שאני לא מונוגמית ואני לא מתחייבת לזה לאף אחד. בשנה וחצי האחרונות אני במערכת שהיא טובה לי. אז יש לי פחות צורך. לא אגיד לך שלא היו לי באמצע כל מיני. היו התנסויות פה ושם אבל היום, כשיש לי מערכת קבועה, הוא נשוי ואני נשואה אז לפעמים, פעם ב־, קשר טוב או סקס הם חלק מהמשחק וצוחקים וחברים ואם אנחנו נפגשים פעם ב־ ויש סקס זה בסדר".
מה טווח הגילים של המחזרים שלך?
"אולי תתפלאי, אבל חלק גדול מהמחזרים צעירים. בני 35־40. הם צעירים יותר מהילדים שלי. היו לי כמה סטוצים עם צעירים אבל זה לא עשה לי את זה. הילדים האלה באים בשביל לזיין וללכת וזה כבר לא מתאים לי. אני רוצה מישהו שאני יכולה לצחוק איתו, לדבר איתו ויש משהו מעבר לזיון. אם זה מישהו שאין לי חיבור איתו אז לא יהיה. לא רוצה".
הכי מבוגר שנתקלת בו?
"80. האחוז הכי גבוה של סקס זה בבתי אבות. יש גברים שכבר לא יכולים אבל היום עם הוויאגרה זה מאוד שינה את המשחק. המון גברים משתמשים בעזרים כאלה. זו לא בושה. מה יש. כמו שאנשים לוקחים טיפות עיניים".
גם רותי בת ה־66 החליטה שהיא רוצה להתנסות. לה זה קרה די במקרה אבל הוליד רק דברים טובים. "הייתי נשואה 36 שנים והתגרשתי. הייתי מונוגמית לפחות במעשים ולא במחשבות. אחרי הגירושים הייתי שוב בזוגיות של שש שנים ואז פגשתי את מי שהיום הוא בן הזוג שלי. הוא אמר שהוא בזוגיות פתוחה ולא הבנתי בדיוק מה זה אומר. חשבתי שזו תקשורת פתוחה. כשנפל לי האסימון החלטתי שאני נשארת בתוך הקשר וזה גרם לי להמון אפס אנד דאונס קיצוניים במצב רוח".
ואז מה את מחליטה לעשות?
"שאני רוצה לנסות את הסגנון חיים הזה. הלכתי לדייט ראשון בפולי ולאט־לאט התקדמתי בקשרים יותר רציניים, עד שכל פעם הבנתי מה עושה לי טוב ומה לא. לפני שנה וחצי פגשתי עוד אדם נשוי אבל גם בזוגיות פתוחה. אבל לא רציתי קשר שהוא חייב להיות עם הילדים בשישי־שבת. או שהאישה לא יודעת הכל".
מה היתרונות של הגיל המאוחר לדעתך?
"מבחינה מינית־ביולוגית, כמו בכל זוגיות, יש שחרורים שבאים עם הגיל. פונים אליי צעירים מדי ומבוגרים מדי. יש סטריאוטיפ שגבר רוצה אישה צעירה, טרופי־ווייף, אבל פונים אליי אפילו יותר צעירים ממה שהגדרתי לעצמי. אני יודעת מחברים שלי שקשה להם למצוא בנות זוג. יש הרבה תגובות מגעילות. 'מה, אני אשכב עם אבא שלי?' כשזה פולי הוא נתפס כמו סוטה מין מחפש נשים במקום מישהו שמחפש קשר עם נשים ולא רק מין".
מה שונה בלנהל קשר עם אדם מבוגר לעומת צעיר יותר?
"אני יכולה לדבר עם בן הזוג שלי על יובש בנרתיק, למשל. דברים שאני אתבייש לדבר עליהם עם אדם צעיר. כי נוח לי עם הגוף שלי אבל לא רוצה להיות במקום שלמישהו אחר לא נוח. יש גם שינויים בגיל הזה מצד הגברים. בגיל 60 לגבר שלא עומד יש קבלה עצמית שאין לצעירים יותר. לגבי הגיל שאיתו אני מוכנה להיות בקשר, זה זז בהתאם להתבגרות שלי. הגבול העליון שלי היה בעבר 70, אני לא אתקשר עם אדם בן 80 שהשעון שלו מתקתק. יש גבול".
× × ×
אם יש משהו שכולם מסכימים עליו זה שהסטיגמה הנפוצה שבגיל מאוחר כבר אין סקס לא נכונה בכלל. להפך, עם הגיל גם בא ניסיון וגם ויאגרה אם צריך. "זה אולי יפתיע אותך, אבל אמרתי היום למאהב שלי בן ה־80 שלפני המערכת הנוכחית לא היה לי סקס כזה טוב בחיים", אומרת נאווה. "אני אגיד לך למה. יש בגיל הזה את המודעות שלך למה שבאמת עושה לך טוב. אני אומרת גם שאני כבר לא עושה משהו כדי למצוא חן. פעם הייתי עסוקה בגודל של הציצי, הבטן ואם הישבן מעוצב או לא. היום? לא אכפת לי. לא מוצא חן בעיניך? חפש את החברים שלך בצ'ק פוסט. לי היום יש יותר מחזרים מאשר בגיל 20 כי אני אישה שהיא מינית ובוטחת במיניות שלה. אני משדרת נינוחות עם עצמי ויודעת שאני שווה".
זה לא משהו שהרגשת לפני שפתחת את הנישואים?
"את התחושה הזאת קיבלתי מהמאהב הראשון. לא הייתי במקום הזה לפני שהייתי איתו. לא הייתי בטוחה בכמה אני סקסית, והוא עף עליי. הבנתי שיש לי מה להציע לגבר. אני לא נראית כמו ברבי. אני רחוקה מאמות מידה של דוגמנית. ואני לא יפהפייה מהממת. אבל קיבלתי תחושה שאני מינית וסקסית וזה נתן לי המון ביטחון עצמי. אני אומרת גם בעצמי אחרי שהתחלנו קשר ואנחנו חברים טובים, 'יאללה, לא בא לי עליך. אתה לא מספיק טוב במיטה'".
גם תיקי מסכימה עם הטענה שבגיל הזה לא רק שהליבידו לא הולך לאיבוד, אלא שהפתיחה של מערכת היחסים מנערת משהו. "זה מוביל להתרגשויות, לפרפרים בבטן. זה מחדש. אבל זה לא רק זה. היתרונות בפולי בגילים האלה הם שיחות לגמרי אחרות. היום אני יודעת להבחין מתי השיחה היא עמוקה ומתי היא רדודה. שיחות בפולי הן עמוקות ונוגעות. לא פוחדות לגעת בקונפליקטים. בשיחות של יחסים בין בני אדם. מאתגרות. לא פוליטיקה ולא ילדים. יחסים בינו לבינה, איך לשפר. אם יש בעיה אז מביאים את זה. מדברים על קשיים ומשקפים אותם. לא שומרים לעצמנו. לא מטאטאים מתחת לשטיח".
"יש משהו נחמד בזה שאשתי אומרת לי שהיא מתגעגעת אליי ומצד שני יש לה את החופש לראות מה שבא לה בטלוויזיה ולעשות דברים לבד", מוסיף עמוס. "אני לא רואה כמעט חסרונות. אין קנאה, אין רכושנות. זה נובע מכבוד ומביטחון בשיח שלנו. זה לא שנמנעים מזה לגמרי. נניח כשלאה הייתה בקשר נוסף, עם תשוקה יותר גדולה אליו מאשר אליי, זה היה מחרפן אותי. אבל אנחנו מדברים על זה. ממקום של הכלה. לפעמים אני רוצה אותה רק לעצמי. אבל אני מבין שהיא תהיה מאושרת יותר מבלי שהיא תצטרך להגביל את עצמה רק לאדם אחד".
אחד היתרונות הגדולים בפתיחת מערכת היחסים בגילים המאוחרים הוא נושא הילדים. כולם מסכימים שאין כמעט זמן או הרבה חשק לתחזק מערכות יחסים זוגיות בזמן שאתה מחליף חיתולים או חושב על ערימת הכביסה שמחכה לך. "אני קוראת בקבוצות פייסבוק של גילים צעירים יותר על סיפורים עם הילדים בבית", אומרת רותי. "הצעירים עסוקים בילדים. יש הגבלות על מה שקורה כשאי־אפשר לישון בבית ואי־אפשר בסופי שבוע, מה קורה אם יש בן זוג אחר בבית, מה קורה כשילד בא בלילה למיטה ויש מישהו אחר. כל זה נחסך ממני. הדבר היחיד זה שהנכדה שלי, שהיא צעירה ולא יודעת, מגיעה אליי ואז בן הזוג לא ישן אצלי".
"הרבה אנשים לא מסכימים, אבל להיות פולי או א־מונוגמי כשיש לך ילדים קטנים עשוי ליצור בעיה גדולה מאוד", מוסיף עמוס. "גם ככה עובדים ומתחלקים במטלות בבית. ברגע שלבן זוג יש קשר נוסף זה עלול ליצור א־סימטריה. זה אומר שהוא לא לוקח חלק במטלות, בגידול, וזה קשה. זה יכול לרסק משפחה. זה אפשרי הרבה יותר אחרי השלב הזה. עדיף לעשות את זה רק כשהילד הצעיר יחצה את גיל 16. ככה אתה פחות מפיל את הילדים על בן הזוג השני".
כמעט לכולם חשוב להפריך תפיסה נפוצה. את התפיסה השמרנית שרואה בפוליאמוריה או בפתיחת הזוגיות בעיקר סיבה לנהל מערכות יחסים מיניות וסטוצים. "אנשים חושבים שמדובר בקשר מיני אבל זה בכלל לא ככה", אומר עמוס. "אני הולך איתה להופעות, לסרטים. יש סקס אבל זה לא תמיד קורה. אנחנו לא מחוברים רק בגוף אלא בנפש".
גם תיקי וזאב חושבים שקיימת בעיה באופן שבו שאחרים רואים את הקשרים האלה מבחוץ. "אנשים פוחדים מעצמם", היא אומרת. "להתעמת עם נושאים שאף פעם לא דיברו עליהם. כמו הרצונות שלהם, הצרכים, מה זה להיות אינטימי בשבילם. לצאת מאזור הנוחות. אם תשאלי אדם מונוגמי למה הוא פוחד להכניס אנשים לחיים שלו, הוא יגיד שזה בעיקר מפחד מנטישה. 'מה, הוא יאהב אותה יותר ממני? הוא יעשה לה משהו שלי הוא לא עושה? מה יקרה לי כשהוא יהיה איתה? אני אשאר לבד?' רק חזקים יכולים לגעת בדברים האלה".
אבל מתי הקשרים האלה כן מיניים?
זאב: "יש קשר בין גבר לאישה שאינו מיני? בלי המשיכה המינית לא היינו מתקרבים. הייתי בהמון מסיבות. גם כאלה עם מגע וגם ללא. אני זוכר שהלכנו פעם כמה פוליאמורים למסיבת ריקודים בקיבוץ. אנשים שם לא הבינו מי בן זוג של מי, כי בכל פעם רקדנו עם מישהו אחר. זה יצר כל כך הרבה בלבול עד שבקיבוץ ביקשו שלא נגיע יותר".
