ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 ימים • 15.07.2021
    אני, צביקה ברוט, ראש עיריית בת-ים, רוצה לספר לכם: איך אפשר להשחית עיר בישראל
    זה צביקה ברוט. הוא כבר שלוש שנים עומד בראש עיריית בת–ים, והוא מפחד. מהיזמים שניסו להציע לו טובות הנאה, ולמהנדסת שלו אאודי חדשה. מה"אנשים שמסתובבים במרצדס" בעיר ומסדרים לתושבים רישיונות, הקלות והיתרים תמורת עשרות אלפי שקלים. מהמאכערים שיודעים להשתלט על דירות של קשישים עריריים, ולקנות אותן בזול. ובכלל, מכל מנגנון השחיתות, שנגדו הוא הכריז מלחמה, עד שעשה מהפכה בעיר. אז הוא החליט לשים את הכל על השולחן, ולספר איך אפשר להשחית עיר בישראל 2021. כל עיר, אולי גם שלכם. מסמך
    איתי אילנאי | צילום: גבריאל בהרליה

    "תשמע", צביקה ברוט לוקח נשימה עמוקה, כאילו משהו יושב לו על החזה, "בשלטון המקומי יש מיליארדים שמתגלגלים. ויש לא מעט אנשים שלא עומדים בפיתוי. קל מאוד לגרום למישהו להתעשר וקל מאוד לגרום למישהו להפסיד הרבה כסף, ואתה מרגיש אלוהים. ואני, אני מת מפחד. אני יושב על כיסא שאחד מקודמיי שישב עליו היה בכלא, ואין לי ספק שאצלי בעירייה יש עדיין שחיתות. ואני לא מדבר על מישהו שאולי ביטל דוח חניה שלא כדין. אני מדבר על מעטפות שעוברות מיד ליד".

     

    הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    אותך אישית ניסו לשחד?

     

    "לא הייתי בסיטואציה כמו שרואים בסרטים, שמישהו שם לי מעטפה על השולחן. לא מדובר בברנש שמגיע עם מזוודת ג'יימס בונד וגורם לי לחשוב שיש בפנים משהו שמאוד ארצה".

     

    אז תספר לי איך זה כן נראה. מה כן ראית.

     

    "מבחוץ, זה פחות דרמטי ממה שאתה מדמיין. היה למשל מקרה אחד של יזם, שבא למהנדסת העיר ואמר לה, 'אני יכול לדאוג שתיסעי באאודי חדשה'. היזם הזה, ניהל איתי בראשית דרכי בתפקיד כל מיני שיחות תמימות לכאורה, שבהן הוא שאל אותי איך מימנתי את קמפיין הבחירות שלי וכו'. בהמשך נפגשתי איתו במשרד, והוא ביקש לבצע מהלך שיעניק לו תוספות בנייה בפרויקט שהוא מקים בעיר. הבהרתי לו שבשביל זה הוא יצטרך ללכת בדרך הרגילה: הגשת בקשה, קבלת אישור מהוועדה המחוזית וכו'. הוא ביקש פטור, וסירבתי".

     

    ואז מה קורה?

     

    "הפגישה נמשכה 45 דקות, ובסופה הוא ביקש להישאר איתי בארבע עיניים. זו הייתה תחילת הקדנציה שלי, ובתמימותי הסכמתי. ואז הוא אומר לי: 'אני אדע לא להיות כפוי טובה בכל מה שתצטרך'. כשאמרתי לו שכדאי שנחזור לפסים מקצועיים, הוא אמר: 'לא הבנת. אני לא אהיה כפוי טובה, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בהכל. תפליג במחשבות שלך'. המסר היה ברור. צריך להיות אידיוט כדי לא להבין למה הוא מתכוון".

     

    מה אמרת לו?

     

    "תודה ושלום".

     

    אתה לפחות יודע כמה הוא התכוון לשלם לך?

     

    "לא. אבל אני כן יכול להגיד שההחלטה שהוא ביקש שאקבל הייתה מניבה לו חיסכון מיידי של מיליוני שקלים. בדרך כלל ההצעות האלה מגיעות אחרי שהצד השני מגיע לקצה. בהתחלה מנסים בדרך המקובלת, ואז, כשמבינים שזה לא ילך, מבקשים להישאר איתי בארבע עיניים, או שתופסים אותי באיזה אירוע ומבקשים לדבר איתי בצד".

     

    אז הצעות דומות קרו עוד כמה פעמים?

     

    "ההצעות האלה, לעולם הן לא יקרו כשיש עוד מישהו בחדר. קרה לא מעט פעמים שיזמים ביקשו להישאר איתי בארבע עיניים בסוף פגישה. אבל אחרי הפגישה ההיא תמיד סירבתי. אין שום סיבה שיזם שיושב איתי יבקש שהיועצת המשפטית תצא החוצה".

     

    תן עוד דוגמה לכזאת הצעה.

     

    "היה מקרה אחר עם יזם של פרויקט, שבו קיבלתי החלטה שהוא לא אהב. בפעם הזאת, הוא החליט לבוא אליי עם המקל, ולא עם הגזר. אז הוא אמר לי: 'אני אשקיע המון כסף כדי להפיץ מסרים, כדי שלא תהיה פה יותר ראש עיר'".

     

    אתה מפחד מדברים כאלה?

     

    "לא, כי בעצם בשביל זה באתי. בדיוק להילחם בזה".

     

    × × ×

     

    זו לא כתבה על בת־ים.

     

    כלומר, צביקה ברוט אמנם הוא ראש עיריית בת־ים כבר שלוש שנים, והעדות שהוא עומד לפרוס כאן מתרחשת ברחובותיה של העיר, ובתוך המסדרונות של נורדאו 17, הבניין המעוטר שהוקם בצורה של פירמידה הפוכה, ומאכלס את עיריית בת־ים. אבל אם תשאלו את ברוט, דברים דומים, לפעמים חמורים יותר, מתרחשים בלא מעט ערים נוספות בישראל. למעשה, יכול להיות שזה קורה בדיוק עכשיו, ממש ליד הבית שלכם.

     

    בצעד נדיר מאוד, הסכים ברוט לבוא ולספר איך מנגנון השחיתות שבו הוא נתקל – ואת חלקו הצליח למגר – פועל. איך זה נראה בתכלס, בשטח, ברמת הכסף שמתגלגל. אם תרצו, איך אפשר להשחית עיר; וגם איך אפשר להילחם בזה. או לפחות לנסות.

     

    "אז בוקר אחד", מתחיל ברוט לספר, "בערך שנה אחרי שהייתי בתפקיד, מתקשר אליי מנכ"ל רשת קמעונאית גדולה, שיש לה כמה סניפים בעיר. והוא כולו נרעש. הוא דרש להיפגש איתי פנים מול פנים, בדחיפות. טוב, נפגשנו למחרת. הוא מספר לי שהוא על סף פתיחת סניף נוסף בעיר, ועל פי הנוהל מגיע עובד עירייה, לבדוק שהכל תקין, לפני מתן ההיתר מהעירייה. ואז המנכ"ל אמר משהו שהדהים אותי".

     

    מה?

     

    "הייתה שם מחלוקת לגבי אחד החדרים, האם הוא יכול לשמש כמחסן או לא. אז אותו עובד עירייה, בלי להתבלבל, ניגש למנהל הסניף המיועד, ואומר לו: אתם לא יכולים להשתמש בחדר הזה כמחסן. העלות להשמיש את החדר תהיה מאוד גבוהה, מאות אלפי שקלים. ואז הוא מוסיף: אבל אפשר לפתור את זה בצורה הרבה יותר פשוטה, ותקבלו מיד את האישור".

     

    הרמז ברור. כמה כסף הוא ביקש?

     

    "כמה עשרות אלפי שקלים. ולמה עובד מעז לעשות את זה? כי הוא, בחתימתו, קובע אם יקבלו או לא יקבלו את האישור. הוא המחליט, הוא כרגע אלוהים".

     

    אז מה עשית?

     

    "ביקשתי מהמנכ"ל שימשיכו את הקשר מול עובד העירייה. אמרתי לו, 'קיבלת הצעה מגונה? בוא תעזור לי לעקור את זה מהשורש'. והמנכ"ל מסכים, ובאמת נקבעה פגישה עם אותו עובד עירייה".

     

    ומה קורה שם?

     

    "העובד מגיע, ובכלל נעמד בצד. ואז מגיעה מרצדס, שממנה יורדים שניים־שלושה חבר'ה, שאיך נגיד, לא ממש נראים כמו עורכי דין. הם מציגים את עצמם כ'אנשי עסקים', שיודעים 'לסדר עניינים'. הם אומרים למנכ"ל, 'תשלם לנו עבור השירות, כדי שנפתור אותך מהבעיה הזאת של המחסן'.

     

    "עכשיו, לכולם ברור שהם לא הולכים עם הכסף הזה לאגף ההנדסה ויושבים עם אנשי המקצוע שם כדי להסביר להם מדוע זה חוקי להפוך את החדר למחסן. הם מצפים לקבל מעטפה, עם כמה עשרות אלפי שקלים, ובתמורה, אותו עובד יסמן בקלות את ה־V המיוחל במשבצת בטופס. מחר בבוקר תקבל איזה היתר שאתה רוצה, איש לא יטריד אותך, ושלום על ישראל".

     

    ואותו עובד ישלשל את הכסף לכיסו.

     

    "בוודאי. אבל אני מניח שיש שם כמה אנשים בתוך העסק, והחבר'ה מהמרצדס לא היו יוצאים בידיים ריקות. אין מתנדבים בביזנס הזה".

     

    איך זה מרגיש לעמוד בראשות עיר שדבר כזה קורה בה?

     

    "בוודאי שזה מעציב. כשאני מגלה ששולחים יד לקופה הציבורית ודופקים את התושבים שלי, זה מקומם. אבל מצד שני, כששמעתי את זה, קפצתי משמחה. כי הרי ידעתי שזה קיים בעירייה, והנה, סוף־סוף יש לי את היכולת לעצור את זה. גילינו 'אוצר'. מקרה מובהק של שוחד קלאסי שמגיע אלינו מאדם אמין, מנכ"ל של חברה גדולה ומוכרת".

     

    אז עירבת את המשטרה?

     

    "כן, אבל אז ראיתי שהם פועלים בעצלתיים. זה הגיע למצב שאמרתי שאני אסמן את השטרות בעצמי, רק כדי שנוכל להשיג את הראיה המשפטית שרצינו. המנכ"ל הסכים להמשיך את השיח מול הצד השני, אבל לא היה מוכן לשלם. הוא גם לא היה מוכן להגיש תלונה במשטרה. הבטחתי לו שאנחנו נלך איתו עד הסוף, אבל הוא לא רצה להיות מעורב. החברה שלו ידועה, וגם אם הוא יצא כאן צדיק, הוא לא רצה שהשם שלה ישתרבב לפרשת שחיתות".

     

    אז איך זה נסגר?

     

    "המנכ"ל התקשר לחבר'ה במרצדס, ואמר שהתשובה שלו שלילית. ההסדרה של המחסן בוצעה על פי חוק. זה עלה לחברַה יותר, אבל הם היו מוכנים לשלם".

     

    והעובד שהציע את ההצעה? עדיין בעירייה?

     

    "כן".

     

    למה?

     

    "כי אין לי הוכחה משפטית שהוא עשה משהו לא תקין, ובשירות הציבורי כמעט בלתי אפשרי לפטר עובד עם קביעות".

     

    אבל מה שאתה מתאר פה זה הרבה יותר מעובד בעייתי. זה מנגנון.

     

    "נכון. העובד מציע את ההצעה ואז מעביר את הטיפול למרצדס. ויש עוד חוליה בשרשרת, שלא הצלחתי לשים עליה את היד, והיא זו שכנראה מחליקה את הדברים אחר כך במחשב. כי יש מקרים שבהם אם העובד מסמן V במשבצת בטופס, זה מספיק. אבל יש מקרים שלא, ויש צורך באישורים נוספים. אל החוליה הזאת, עדיין לא הגענו".

     

    אז המרצדס אולי עדיין מסתובבת ברחובות, והעובד הזה אולי עוד מציע הצעות כאלו.

     

    "אנחנו עוקבים אחרי כל תיק שהוא עושה, ואנחנו מקווים שמתישהו הוא יעשה טעות".

     

    אני חייב לשאול שוב: אם זה המצב, למה אתה לא פונה שוב ושוב למשטרה?

     

    "אחרי שפניתי למשטרה כמה פעמים, הבנתי את המסר. היו אצלי כבר קציני משטרה שאני הזמנתי, כדי לחלוק איתם את החשש ולשתף אותם בחשדות הראשוניים שלי, אבל לדבריהם, אין להם יותר מדי מה לעשות עם זה. זה הטריף אותי, כי זה התפקיד שלכם. תחקרו ותגלו! אם ראש עיר קורא לכם ואומר שיש פה שחיתות, אז תעבדו ותחשפו אותה. אז אני אומר למשטרה 'תודה ושלום, אני אסתדר'. הם עוצמים עיניים, אז אני עושה את זה לבד. אני מבחינתי מנקה את האורוות. האם המשטרה תתפוס את הסוסים שגירשתי? זה כבר תלוי בהם".

     

    × × ×

     

    הוא בן 41, רווק, כיפה סרוגה לראשו, מאה אחוז בת־ימי, נולד וחי בעיר. אחרי שירות בגלי צה"ל הפך לעיתונאי, בין היתר היה כתב הכנסת של 'ידיעות אחרונות'. בשנים האחרונות הוא שימש כיועץ תקשורת, וב־2016 ניהל את מסע הבחירות הישראלי של המפלגה הרפובליקנית האמריקאית ושל מועמדה בבחירות לנשיאות, דונלד טראמפ.

     

    תוך כדי, הוא ראה את עיר הולדתו הולכת ושוקעת. השיא, מבחינת ברוט, היה ההרשעה של שלמה לחיאני, מי שהיה ראש העיר במשך 11 שנה. לחיאני הורשע במסגרת עסקת טיעון בשלוש עבירות של הפרת אימונים, נידון לשמונת חודשי מאסר והוטל עליו קלון. הוא אמנם יצא מזמן מהכלא, אבל רק לפני חודש ניצל מניסיון חיסול, לאחר שאותר מטען חבלה שהוצמד לרכבו. במשטרה סברו שמדובר בתוצאה של סכסוך בין עבריינים.

    שלמה לחיאני מגיע לכלא חרמון לתחילת ריצוי עונשו | צילום: גיל  נחושתן
    שלמה לחיאני מגיע לכלא חרמון לתחילת ריצוי עונשו | צילום: גיל נחושתן

     

    אבל לחיאני הוא לא הסיפור כאן. השחיתות בעירייה לא נולדה אצלו, ולא נעלמה אחריו. זה מה שברוט מנסה לומר: שחיתות היא לא רק עניין של איש אחד, אלא זיהום מערכתי. ובסוף, התושבים משלמים את המחיר.

     

    במקרה של בת־ים, זה התבטא בהידרדרות כלכלית. "אין ספק שעיר כמו בת־ים, במרכז הארץ, צמודה לתל־אביב, עיר שאמורה להצליח מבחינה כלכלית – לא צריכה להגיע לפשיטת רגל", אומר ברוט. "אין לי ספק שזה בראש ובראשונה בגלל שחיתות ובגלל התנהלות עבריינית".

     

    המצב החמיר, עד כדי כך שלמרות מאמציו של ראש העיר הקודם, יוסי בכר, הגירעון של העיר האמיר בשיאו לכשני מיליארד שקלים. ועדה מיוחדת של משרד הפנים קבעה ב־2016 שיש רק דרך אחת להציל את העיר: לאחד אותה עם שכנתה החזקה מצפון, תל־אביב. וכמה שיותר מהר.

     

    על הרקע הזה, ברוט התמודד בבחירות 2018. אף שהוא מזוהה עם הליכוד, ראש הממשלה דאז נתניהו נתן רוח גבית דווקא למתחרה, בכר. אבל ברוט ניצח, ואז גילה מה הולכת להיות המלחמה האמיתית שלו כראש עיר. "מרגע שנבחרתי ועד הכניסה לתפקיד, היו לי שלושה שבועות", הוא משחזר. "את הזמן הזה הקדשתי לפגישות, לסיורים וכו'. באחד מהם, הגעתי לביקור בבית ספר יסודי בעיר. אחרי שפגשתי את התלמידים בכיתות, אני יוצא החוצה, ומקיפים אותי המון ילדים קטנים. פתאום אני מרגיש משיכה ביד. אני מסתכל: זו ילדה קטנה, צנומה, עם שתי צמות. אני מתכופף אליה ושואל אותה מה היא רוצה".

     

    ומה היא עונה?

     

    "היא אומרת לי: 'אבא שלי אומר שלפני הבחירות, הבטיחו לו בעירייה קרקע. אבל עכשיו הם הפסידו, ולא יכולים לתת. תגיד, אתה יכול לתת לאבא שלי את הקרקע?'"

     

    מה עובר לך בראש?

     

    "איך אומרים? פה חשדתי. תראה, ידעתי שיש שחיתות בעירייה, אבל לא ידעתי באילו היקפים".

     

    ההיקפים יתבררו לו מהר מאוד. "יש לנו בית כנסת בעיר", ממשיך ברוט. "ולפני שנים החליטו לעשות מתחתיו חפירה, כדי לבנות מקווה. אבל היו שם בעיות הנדסיות, והפרויקט נתקע. זמן קצר אחרי שמוניתי לראש העיר, מגיע אליי מתפלל מאותו בית כנסת, ומבקש לספר לי משהו. וככה אני מגלה איך גובים כספים מפה ומשם".

     

    מה הוא סיפר?

     

    "שניגשו אליהם כמה חבר'ה שהיו מסתובבים פה בעירייה, ואמרו להם: תשמעו, אפשר לסדר לכם את האישור למקווה. הם גם נקבו בסכום התמורה".

     

    כמה?

     

    "50 אלף שקל. זה סכום שחוזר על עצמו, אגב. אנשי בית הכנסת שילמו לאותו אדם, ומאז נעלמו עקבותיו. עכשיו המתפלל הזה אומר שהחבר'ה בבית הכנסת צריכים את עזרתי. הם, בתמימותם, שילמו כבר את הכסף כדי שהבעיה תיפטר. ועומד מולי האיש הזה, אדם מכובד בקהילה, ומדהים לראות איך כולו רועד. וכשהוא מספר לי את זה, ברמה הכי מילולית, הוא מסתכל מעבר לכתף, לראות שאף אחד לא שומע. אנחנו נמצאים לגמרי לבד, אבל הוא לוחש כאילו מישהו עומד מאחורינו, כי במשך שנים השתלטה על בת־ים אווירת פחד. אמרתי לו, 'אנחנו לבד בחדר, הכל בסדר'. אז הוא אומר לי, 'אני לא יודע מאיפה זה יכול לבוא לי'. הייתי צריך להחזיק לו את היד, להבטיח שזה לא יתגלה. הוא אמר לי מפורשות, 'אני לא צריך שעבריין יבוא וישים לי מטען ברכב'".

     

    ועכשיו יש מקווה לבית הכנסת?

     

    "אנחנו מכשירים את הבנייה בבית הכנסת בצורה חוקית. אבל מה שיותר חשוב זה שמאנשים כמו המתפלל הזה, אני רוצה להוציא את הפחד לגמרי. אין. נגמר".

     

    מהר מאוד הופיעה גם המרצדס המסתורית, והסיפורים על אנשים שיוצאים מתוכה ומבטיחים שתמורת התשלום הנכון, אפשר לסדר בעיר הכל. "רוב המקרים נגעו לפרויקטים של תמ"א 38", מספר ברוט. "יום אחד, טרקטור שעבד באחד הרחובות, פגע בטעות ביסודות של אחד הבניינים. נזק גדול. הדיירים חששו שחיזוק המבנה יעלה להם הון. ובאמת, הסכום היה לא מבוטל. ואז, כך הדיירים מספרים לי, מגיעה לשם המרצדס, ומתוכה יוצאים שני חבר'ה שנהגו להסתובב פה בעירייה.

     

    "והשניים האלו מציעים לדיירים הצעה קסומה: אתם תשלמו לנו הרבה פחות מזה (מהסכום שדרוש לחיזוק הבניין), ואנחנו נדאג לכם לאישורים לבצע תמ"א 38 בבניין. ככה תרוויחו פעמיים: גם תשלמו פחות וגם תקבלו בניין משופץ. עכשיו הדיירים באים לעירייה, והם תמימים. 'קיבלנו הצעה מאוד טובה, מה דעתכם?' הם שואלים. התושבים אפילו לא ידעו שמדובר בהצעה לא לגיטימית".

     

    אז הם שילמו?

     

    "לא. במקרה הזה לא שילמו. ברגע ששמעתי על המקרה קיבלתי החלטה שאנחנו, העירייה, נממן את התיקון בבניין. גרמנו לזה שהתושבים לא צריכים לשלם שקל".

     

    × × ×

     

    ברוט רק התחיל לעכל לאיפה הוא נחת, כשהטלפון בלשכה שלו צילצל. על הקו קצין משטרה בכיר מאוד במרחב, שמבקש פגישה עם ראש העיר הטרי. אני רוצה לעדכן אותו בעניין חשוב כלשהו, אומר הקצין.

     

    ומה הוא מספר לך?

     

    "שיש גורמים שנכנסו לעירייה, והם לכאורה עובדי עירייה לגיטימיים. הם מגיעים לעבודה בעירייה בבוקר, מחתימים כרטיס, ואז נוסעים לעבוד בערים אחרות, כמו רמלה ולוד, כגובי חסות עבור משפחות פשע. המשטרה הראתה לי את התיק! אגב, העובדים האלה היו מאוד מסורים, ודאגו לחזור אחר הצהריים לעירייה להחתים כרטיס ביציאה".

     

    הם נשארו לעבוד בעירייה?

     

    "לא. פוטרו תוך זמן קצר".

     

    וכשהם מפוטרים, זה עובר חלק, או שיש איומים?

     

    "איתם לא היו איומים. אחד מהם כן קילל את סמנכ"ל משאבי אנוש, אבל בקטנה. המזל היה שבמקרה הזה היה מדובר בעובדים יחסית חדשים ובעובדי קבלן, ולכן הייתה לנו יכולת חוקית לפטר אותם בלי נימוקים מיוחדים".

     

    כל זה לא אומר שברוט אינו נתון לאיומים. בעבר הוא סווג על ידי המשטרה כמאוים בדרגה 4 (מתוך 6), מה שאומר ששלוש פעמים ביום הגיע סיור משטרתי לביתו, ובדק את רכבו ואת סביבת הבית. האבטחה תוגברה בין היתר לאחר שקיבל מכתב, ובו איום מפורש ברצח. בנוסף, הגיע למשטרה מידע מודיעיני על פיו גורמים עברייניים ערכו פגישה, שבה עסקו בשאלה כיצד להתמודד עם ראש העיר הנכנס.

     

    די מפחיד. אתה יודע מי המאיים?

     

    "לא. זה נמצא בחקירה".

     

    אז היום שלך מתחיל בלהציץ מתחת לאוטו, בלפתוח בחשש את הדלת?

     

    "לא. רמת האיום עליי גם ירדה בינתיים. אבל המשטרה תידרכה את הנהג שלי מה הוא צריך לעשות בכל בוקר, ויש כמובן אבטחה מצולמת על הרכב (הרכב של ראש העיר נפרץ בעבר – א"א) ואמצעי מיגון נוספים בבניין שלי. הדבר האחרון שאני חושש ממנו זה מדברים כאלה. במקרה הזה, אני סומך על המשטרה באופן מלא".

     

    הוא מדגיש את המילים "במקרה הזה". גם בכל הנוגע למאבק בפשיעה בבת־ים זוכה ברוט לשיתוף פעולה מהמשטרה, ועל כך יש לו רק מחמאות לשוטרים. אך כאמור, כשניסה לדבריו לגרום למשטרה לחקור את ענייני השחיתות לכאורה שהציג בפניה, הוא קיבל את הרושם שהנושא לא ממש בראש סדר העדיפויות. לא של השוטרים ולא של גורמים אחרים. "בשלב מסוים הייתה לנו הצטברות של דברים בעייתיים", מספר ברוט. "נסינו לבדוק את זה בהתחלה מול משרד הפנים ומול רגולטורים אחרים שאנחנו עובדים איתם, אבל בכל אחד מהמקרים ראינו שכולם משדרים לנו 'זה לא מעניין אותנו' או 'זה גדול עלינו'".

     

    אחר כך, ניסה לדבריו לדבר עם מפקד המחוז דאז, ניצב דוד ביתן. "בהתחלה הייתי נאיבי", אומר ברוט. "כמובן שכולם אומרים לי, 'זה חשוב, נפנה אליך אנשים'. ואז מגיע זוג קצינים, ששומע את הדברים. ואני רואה שהם יושבים מולי ונעים באי־נוחות, כי הם מבינים שזה חשוב, אבל אין להם את כוח האדם להתחיל לטפל בזה. יש להם עוד 20 כמוני, והם עמוסים, אני מבין אותם. אבל כשבא ראש עיר ואומר לך, 'יש פה שחיתות שאני נלחם בה ואני צריך את הגב הזה', זה בעייתי כשאין לי את הגב הזה. ואז אני מבין שאני נשאר פה לבד".

    "ואז אני מבין שאין לי גב, שאני נשאר פה לבד". קו הרקיע של בת־ים | צילום: שאטרסטוק
    "ואז אני מבין שאין לי גב, שאני נשאר פה לבד". קו הרקיע של בת־ים | צילום: שאטרסטוק

     

    בשורה התחתונה, המשטרה עשתה משהו עם המידע שהבאת לה?

     

    "ברוב המקרים, לא. יש חקירות פעילות על דברים, שחלקם הם קיבלו מאיתנו ולחלקם הם הגיעו לבד. אבל על הדברים הגדולים, ככל שידוע לי, עדיין לא. הם מעדיפים להתעסק עם דגי הרקק. עברה כבר שנה מאז הפגישה האחרונה, ואני עדיין מחכה שיחזרו אליי".

     

    ואולי המידע שהבאת לא מחזיק? אולי לא נתת מספיק חומר שיאפשר לפתוח בחקירה?

     

    "הבעיה היא אחרת. בסופו של דבר הגורם שצריך לחקור זה לא אני. זה נחמד מאוד להגיד לי 'אין לך מספיק חומר', אבל עם כל הכבוד, מי שצריך להשיג את החומר זה לא אני. אני צריך לנהל עיר, והם צריכים לחקור ולהשקיע בזה כסף וכוח אדם. זה לא טבעי שאני אחקור. אולי נתחלף? אני אחקור והם יתכננו את אירועי הקיץ לשנה הבאה בבת־ים?"

     

    אז מה אתה עושה בינתיים?

     

    "קודם כל מחליט לא לוותר, כי השיטה הזאת לא יכולה לנצח. ובינתיים אני מתחיל מהסוף – מייצר שקיפות מול הציבור, גם בדברים שלא תמיד נוחים לי. כי בסוף שקיפות מבריחה מושחתים".

     

    אבל עם כל הכבוד לשקיפות, זה לא מספיק. ואם המשטרה לא מוכנה לחקור, ברוט מספר שהוא מפעיל חוקרים פרטיים, כדי שהם יחקרו. "יש לי משטרה פרטית משלי כדי לחשוף את השחיתות", הוא אומר. "אחרי שהבנתי שאין לנו את המשטרה, או מישהו מהמדינה שייתן לנו יד, החלטתי שנעשה את הצעד הזה לבד. אנחנו עובדים באופן עצמאי כדי לאתר את האנשים האלה ולהוציא אותם החוצה".

     

    כמה עובדים כאלו עזבו את העירייה בעקבות החקירות האלו?

     

    "בערך עשרה. אלו לא עובדים בכירים, אלא בדרך כלל דרגי שטח, שבמקרה שלהם הצלחנו באופן מוחשי לראות את אותן פעולות בעייתיות. ואז אנחנו נותנים לעובד להחליט: אם הוא רוצה ללכת בשקט, או שהוא מעדיף שנלך לדין משמעתי או פלילי. עד כה, במאה אחוז מהמקרים העובדים העדיפו לעזוב".

     

    תן לי דוגמאות לדברים שהעובדים האלה עשו.

     

    "בחלק מהמקרים מדובר בעובדים שפעלו בשירות גורמים חיצוניים, כמו יזמים וקבלנים, וקידמו את ענייניהם בתוך העירייה. קיצרו הליכים, העניקו הקלות, אבל הלכו תמיד בתוך התחום האפור. כלומר עשו דברים שהם לא בסדר, אבל קשה להוכיח לגביהם כוונה פלילית. אבל ברור לנו לחלוטין שאלה עובדי ציבור, שלא עובדים עבור הציבור".

     

    יש גם את הצד השני של המטבע: הרי הרוב המכריע של עובדי עיריית בת־ים הוא אנשים ישרים, מקצועיים, שבאים באמת לתת שירות לציבור התושבים. והנה, ראש העיר שלהם הפך ל"אח גדול", עם משטרה פרטית, מעקבים ועניינים.

     

    "אם זה גורם להם לחשוש, זה מצוין. כי בסופו של דבר כולנו, כעובדי ונבחרי ציבור, צריכים לחשוש שאנחנו לא עוברים על החוק. אני פחדתי שזה יגרום לדה־מורליזציה, ולכן הייתי מאוד זהיר ופעלתי בצורה שקטה. אבל קרה בדיוק ההפך. בשלב הראשון הם חששו להגיד את המילים המפורשות, 'קיבלנו הנחיות בעייתיות בשנים הקודמות'. עם הזמן הם טיפה נפתחו, כי הם למדו לקרוא אותי. לקח קרוב לשנה עד שהם קיבלו את האומץ להבין שאפשר לעבוד אחרת, להבין שהם לא צריכים לחשוש, ושהם צריכים להתריע אם נעשה משהו לא תקין. זה היה שינוי מאוד משמעותי בעירייה. היו כמה עובדים שלא הצליחו לעשות את השינוי הזה, והם כבר לא נמצאים פה".

     

    כמה לדעתך הצלחת בניקיון האורוות שאתה מדבר עליו?

     

    "אני חושב שהצלחתי להוציא את רוב הדברים האלה מהעירייה, אבל ברור לי לחלוטין שעדיין לא את הכל. מה שנותן לי תקווה זה שגם בעירייה פנימה, וגם גורמים מבחוץ, מבינים שאנחנו רציניים, ובגלל זה אנחנו גם מתחילים לקבל יותר מידע. אם לפני שנה או שנה וחצי מעט מאוד עובדים בעירייה היו באים אליי ואומרים שיש פה נקודה בעייתית, היום זרם האנשים גבר. הם מקבלים אומץ והם רואים שיהיה להם גב. לכן הרבה יותר קל לי לשים עין על עובד מסוים ולבדוק אם יש שם בעיה".

     

    × × ×

     

    ככל שברוט צלל לתוך עומק המנגנון, הוא גילה לדבריו עוד ועוד רבדים של שחיתות. חלק מהשיטות היו מתוחכמות למדי. "בשלב מסוים גילינו, למשל, שהייתה נהוגה בעירייה שיטה לרכישת דירות של תושבים עריריים", הוא מספר. "מדובר באנשים שאין להם קרובי משפחה, וכשמישהו כזה נפטר, הדירה שלו מגיעה לכונס הנכסים הרשמי ונמכרת כפי שהיא במכרז. מה התברר לנו? שאנשים בעירייה היו מזהים את הדירות האלה אצל כונס הנכסים, ואז פועלים על מנת להטיל עליהן קנסות ארנונה, בהיקפים של מאות אלפי שקלים".

     

    מה היה יוצא להם מזה?

     

    "בא בן אדם שרוצה לרכוש את הדירה. הוא יודע שיצטרך לכסות את חובות הארנונה מכיסו. עכשיו, נגיד שהדירה שווה 700 אלף שקל ויש עליה חוב ארנונה של 300 אלף שקל. מה האדם הסביר יעשה? יציע בסביבות 400 אלף. מה שעשו האנשים בעירייה זה שלחו מקורבים שלהם, כדי שיציעו מחיר מעט גבוה יותר, נגיד 500 אלף שקל. ואז, אחרי שהדירה נרכשת במחיר זול יחסית, הרוכש החדש היה מגיש ערעור על הארנונה, ובאורח פלא החובות היו מתבטלים. במילים אחרות, השיטה הזאת איפשרה לגורמים בעירייה להשתלט על נכסים בעיר במחירים נמוכים ומשתלמים".

     

    והצלחתם לעלות על מי שעושה את זה?

     

    "לא. לצערי, למרות הניסיונות שלנו לא מצאנו טביעת אצבע שמובילה לאדם ספציפי".

     

    היום, כשאיום האיחוד של בת־ים עם תל־אביב הוסר ומצבה של העיר משתפר, ברוט זוקף חלק מכך למאבק בשחיתות. חלק לא מבוטל בכך יש למי שיצאה איתו למלחמה הזאת, מנכ"לית העירייה יודפת אפק ארזי, לשעבר בכירה במשרד האוצר, שהפכה ל"רמטכ"לית" של ברוט ולמי שניהלה את תוכנית ההבראה הכלכלית בהצלחה.

     

    ועדיין, החשש הגדול שלו הוא שמישהו בכל זאת יצליח להיכנס ללשכה שלו, להשאיר שם מעטפה, ולספר אחר כך ששיחד את ראש העיר. אז ברוט החיל את נוהל "האח הגדול" גם על עצמו, ורישת את לשכתו במצלמות. "היום כשאני יושב בלשכה שלי, אני מצולם 24/7, כדי שאם מישהו ייכנס וינסה לתת לי מעטפה, יהיה לי תיעוד שאני התנהגתי בסדר", הוא מסביר. "אני לא חושב שאני מגזים. אני מפחד שינסו להציע לי משהו לא תקין, ואני רוצה להימנע אפילו ממצב של מראית עין".

     

    והמצלמות האלה קלטו משהו מעניין לאחרונה?

     

    "לא היה מקרה שבו הייתי צריך את המצלמות כדי לצאת מאיזו הסתבכות. אני מנסה כמה שיותר להיזהר, אבל אני ממש מרגיש שאני הולך בשדה מוקשים, ובכל יום מנסה לא לדרוך על משהו, למשל על הצעה שינסו להציע לי, או שאני חלילה אגיד משהו שיתפרש לא נכון. זה לגמרי פוסט־טראומה ממה שהיה בעיריית בת־ים לפני, אבל אני מעדיף להיות פוסט־טראומטי מאשר להעלים עין משחיתות".

     

    הפוסט־טראומה שלו נובעת מהמצעד הארוך של ראשי הערים והבכירים ברשויות המקומיות שהורשעו בעבירות של שחיתות. את לחיאני כבר הזכרנו פה, גם ההחלטה הטרייה להעמיד לדין את ח"כ דוד ביטן היא בגין פרשות שהתרחשו לכאורה בעת שכיהן בתפקידיו בעיריית ראשון־לציון. ואסור לשכוח: אהוד אולמרט אמנם מוזכר כ"ראש הממשלה הראשון שנשלח לכלא", אבל כל פרשת הולילנד, שבגינה הורשע, התחוללה כשהיה ראש עיריית ירושלים.

     

    מצד שני, מרבית ראשי הערים והמועצות בישראל הם כמובן ישרי דרך, שאין בינם לבין שחיתות דבר. אלא שלא פעם הם מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן: יזמים וארגוני פשיעה ששומעים “לא” להצעות שוחד, עוברים לפעמים לפסים אפלים יותר. רק השבוע פירסמה המשטרה כי היא מזהה עלייה מדאיגה באיומים על ראשי ערים, וכי 23 מהם מאוימים על ידי עבריינים וארגוני פשיעה.

     

    משיחות שלך עם ראשי ערים נוספים, הם מספרים סיפורים דומים לשלך?

     

    "יש מקרים שכן. אני מניח שזה תלוי בדי־אן־איי הארגוני של כל מקום. שמעתי לא פעם ולא פעמיים סיפורים דומים".

     

    כלומר, שיטות השחיתות זהות?

     

    "כן, ממש. אותה הטקטיקה. בהרבה מקומות היום, ראשי ערים יחוו פחות או יותר את הסיטואציה שאני חוויתי. הכוונה בעיקר לערים גדולות שבהן יש הזדמנויות. אבל היום, שנתיים וחצי אחרי שנכנסתי לתפקיד, אני מבין שחלון ההזדמנויות שלי לגלות מקרים כאלה הולך ונסגר. כי היום כבר יזמים יודעים שאין שום דרך לבוא אליי עם הצעות כאלה".

     

    אז מה צריך לעשות?

     

    "המדינה חייבת, אם היא רוצה להילחם בשחיתות בשלטון המקומי, לעבוד עם השלטון המקומי. רוב ראשי הרשויות הם אנשים ישרים, אבל אני מרגיש שהמדינה לא עושה מספיק כדי לתת להם מענה. כי הנה: אם אני פונה למשרדי ממשלה ולגורמי אכיפה ואומר להם, 'בואו תעזרו לי' ואיש לא עונה לי לטלפון, אז יש פה בעיה".

     

    אתה מצייר פה מדינה שלא מוכנה להתמודד עם הבעיה, שמקבלת את השחיתות כגזירת גורל.

     

    "הרבה פעמים ישמעו אותך, אבל לא יצללו לתוך זה, ובכך הבעיה מונצחת. אבל שחיתות היא לא גזירת גורל. שחיתות לא מגיעה כשאין לה קרקע לצמוח עליה. בכל עיר שבה יש התנהלות בעייתית של יזמים, זה בגלל שמישהו הזמין את זה. במקום שבו פותחים חלון, גנבים נכנסים. אבל ברגע שהיזמים מבינים את רוח המפקד, ורואים שהקופה הציבורית היא קודש – הם לא באים".

    "במקום שבו פותחים חלון, גנבים נכנסים". ברוט בחוף בת־ים | צילום: קובי קואנקס
    "במקום שבו פותחים חלון, גנבים נכנסים". ברוט בחוף בת־ים | צילום: קובי קואנקס

     

    ממשטרת ישראל נמסר: "לא מוכרת כל תלונה בנושא המצוין. למותר לציין כי במהלך פגישה שהתקיימה במחוז תל־אביב, במסגרת הקשר הרציף בין גורמי המשטרה לרשות המקומית התקבל דיווח על עבירות נזק לרכוש והן טופלו באופן מקצועי וראוי".

     

    ממשרד הפנים נמסר: "למעט נושא אחד מבין הנושאים שצוינו, שהיבטים מסוימים בו נמצאים תחת בדיקה שמבוצעת על ידי משרד הפנים, שאר הסוגיות שצוינו אינן מוכרות לנו ולא קיבלנו פניות בנדון. יודגש כי ככל שעולות טענות לעבירות פליליות – הגורם המתאים לטפל בהן הוא משטרת ישראל, ולא משרד הפנים".

     

    itayilnai@hotmail.com

     


    פרסום ראשון: 15.07.21 , 00:14