איך לנצח מגפה בדיבורים

אחרי ארבעה אקזיטים מוצלחים, שעד היום הכניסו לו, על פי ההערכות, עשרות מיליוני דולרים, ייסד אתמול ההייטקיסט נפתלי בנט סטרט־אפ חדש, שמבוסס על קונספט מהפכני וחסר תקדים: איך לנצח מגפה בדיבורים.

לאחר שלעג השבוע בכנסת למסיבות העיתונאים הדרמטיות של קודמו בתפקיד והמנטור שלו לשעבר, "חבר הכנסת ביבי", הוכיח בנט לציבור בישראל שכפי שהתחייב במסע הבחירות שלו הוא אכן מנהל את משבר הקורונה אחרת. ואמנם, למעט דמיון משעשע בעצם האירוע, בשקפים ובתנועות הידיים שהמחישו את העלייה בתחלואה בפנטומימה למתחילים, ההבדל ברוח המפקד היה ניכר לעין: במקום סבר פנים חמור – הופעה קלילה ומחויכת. במקום אזהרות – הרגעות. במקום מגבלות – הקלות. מי שציפצף על הדרישה לבידוד בן שבועיים, יוכל עכשיו להבריז בזריזות מבידוד מקוצר בן שבוע בלבד. הידד.

את הטון המאיים והמוטרד של ראש הממשלה הקודם, שהתרה בנו במשך יותר משנה לקחת את הנגיף ברצינות, החליפה פנייה סחבקית ובלתי אמצעית לציבור למלא אחר ההנחיות. עיקרי התוכנית החדשה והמבטיחה שלו לניצחון על הקורונה, כך התברר אתמול, הם מסכות, חיסונים וריחוק חברתי. וואלה, איך לא חשבנו על זה קודם? תוך חמישה שבועות, התחייב ראש הממשלה של מדינת ישראל, ניתן להוריד את התחלואה. מי שמאמין כנראה באמת לא מפחד. וחבל.

בחוזה החדש שהתיימר אמש לכרות עם אזרחי המדינה, ושככל הנראה כרת רק עם עצמו, ביקש מאיתנו בנט להקפיד הקפדה מלאה על שלושת הסעיפים הללו. מצד הציבור, התחייב שוב ושוב, נדרשות רק שלוש פעולות. בואו ננצח את הדבר הזה, אמר והוסיף דרבון משמעותי ומיוחד לצופים הצעירים: צאו עכשיו להתחסן. אכן מילים כדורבנות.

אבל עושה רושם שראש הממשלה החדש שלנו שכח שצריך שניים לטנגו. או כפי שהוא עצמו הגדיר זאת: אנחנו יכולים לנצח את מגפת הדלתא יחד, הממשלה והציבור. הוא שכח ששנת הלימודים נפתחת בעוד חודש וחצי. למעט הבטחה עמומה שהיא לא תתנהל בזום, אף מילה לא נאמרה על התוכנית שתאפשר לילדים שלנו להמשיך ללמוד בבטחה גם במצב של אלפי ואולי עשרות אלפי מאומתים כל יום, ויותר חשוב מזה – גם תבטיח שישובו הביתה בריאים. שנת הלימודים במערכת החינוך החרדית, שתיפתח ב־9 באוגוסט, נשכחה לה אף היא בין החיוכים, וכך גם חג הקורבן המתקרב, הידוע כזרז להדבקות המוניות. נותרנו רק אנחנו והמסכות.

במדינות שמתמודדות עם גלי תחלואה אלימים של וריאנט דלתא במקביל אלינו עושים כעת כל מאמץ למזער את נזקיו באמצעים שונים. כל מדינה מנסה בדרכיה לשמור על בריאות אזרחיה ועל שגרת החיים מפגיעה. רק אצלנו מעדיפים הצמד בנט־הורוביץ לזרוק את האחריות עלינו, בתקוה שאיזשהו נס יציל אותנו. במקום פעולות נחושות למיגור הנגיף, הנדרשות כעת בדחיפות, קיבל הציבור המבולבל, שבאמת כבר לא מבין מה רוצים מחייו, עיסוי נמרץ לאגו. "בואו ננצח את הדבר הזה. בואו נביס את הנגיף. בואו נעשה את זה, אנחנו יכולים!" חיזק הגורו נפתלי את האמונה שלנו בעצמנו והוסיף: "משהו טוב קורה פה".

אבל מי שקרא בתשומת לב בין השורות האופטימיות יכול היה לראות שבנט מבין היטב לאן בדיוק מועדות פנינו. "העולם הופך להיות אדום", הזהיר, ובאותיות הקטנות של הנאום שלו חזרה שוב ושוב המילה סגר. מספרי המאומתים והחולים הקשים מטפסים, מחוסנים נדבקים ומתים, והילדים שלנו מופקרים להידבק בנגיף שאיש לא יודע להעריך מה תהיה ההשפעה שלו על חייהם הצעירים. הכתובת כבר נמצאת על הקיר בענק, אבל איש לא רוצה לקרוא אותה.